עוללות אפרים פג

לשון כניסה שמתכנסין העם לבתי כנסיות ומדרשות לשמוע דברי אלהים חיים כנודע וכן פי' רבינו בחיי לשון עצרת. ובהצעה זו יותרו כל הספקות כי בפ' בא אמר כל מלאכה לא יעשה משמע אפילו ע"י אחרים וא"כ בשביתת מלאכה ידבר שעיקר החידוש ההוא היה ביום הראשון לפיכך לא הזכיר שם לכם ביום הראשון כדי שיובן ממנו לה' ולכם. לה' בזכרון ביטול עבודת פרך מאבותינו ולכם בתוספת עונג כפשוטו. אמנם בפ' אמור נאמר לא תעשו שהוא ציווי אל האיש בעצמו שישקוט מכל מלאכה להבין במושכלות כאמור ועיקר שביתה זו היא ביום שביעי כאמור לכך אמר ביום הראשון לכם שכולו לכם בתוספת עונג ואין בו חלק לה' אמנם ביום השביעי לא הזכיר לכם כדי שיובן ממנו לה' ולכם לה' בעצרת של שביתה לתלמוד תורה. ולכם. בתוספת עונג. לכך נאמר שם כל מלאכת עבודה לידוק ממנו דווקא סתם מלאכה שהיא מלאכת עבודת פרך אותו לא תעשו אמנם יש עוד מלאכה שאינה מלאכת עבודה אלא מלאכה של חירות והיא מלאכת התורה כמ"ש אם עמלת בתורה כו' ובתורה תהא עמל כו' והיא מלאכה של חירות כמ"ש שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה כו' אותה מלאכה תעשו ביום השביעי דווקא אמנם בפ' בא שנאמר יעשה לא רצה להזכיר לשון עבודה כדי שלא ידקדקו מזה לומר סתם מלאכה לא תיעשה ע"י אחרים אבל מלאכת התורה תיעשה ע"י אחרים אלא אתה בעצמך תעשה ולא תאמר שאפשר לתורה להתקיים ע"י אחרים שכל איש מישראל אינו בן חורין ליבטל ממנה גם אינה נעשית מעצמה כמ"ש ואל תאמר שהיא תבא אחריך כו' והוא פירוש ודקדוק נכון ומטעם זה נאמר בפרשה ראה ביום השביעי עצרת ולא ביום הראשון בדרך שנתבאר ואם תשיבני מפרשת פנחס שנאמר שם לא תעשו ואעפ"כ הזכיר לכם ביום השביעי ולא ביום הראשון לפי ששם מדבר בקרבנות ומצד הקרבן גם יום ראשון לה' ולכם. לה' הקרבן שהובא ביום הראשון ולכם בתוספת עונג. אמנם ביום הזה שאין דבר מחודש בקרבנות לכך הזכיר לכם והוא מבואר למבינים וקרבן חג זה לא ראיתי שום מחבר מדבר בם כ"א בספרי הקבלה וכבר הסכמתי בדעתי לבלתי לכת בחיבורי זה בגדולות ונפלאות ועל דרך ההעברה נוכל לומר פר אחד כנגד אברהם ואיל כנגד יצחק וכבשים כנגד יעקב כמו שפי' רש"י בקרבן הנשיאים כמו כן בגאולה שנגאלו בזכות האבות כמ"ש ויזכור אלהים את בריתו את אברהם וגו'. קה פירוש לא ילין ולא תזבח על חמץ ומה שמצינו פעמים בתורה ברגלים לא תזבח על חמץ דם זבחי ולא ילין חלב חגי עד בוקר ראשית ביכורי אדמתך תביא וגו' היינו לפי שמכל הפרטים הנעשים בכל המועדים ילמוד המשכיל לעמוד על נפשו ולהקריב כל עצמותיו לה' ובראשם החלב והדם אשר על פיו יהיה כל ריב וכל נגע כמ"ש ביום צום ותהא חלבי ודמי כו' והמשכיל צריך לעשות בזריזות ולא ידחה מעשה המצות ליום המחרת כי לא ידע מה ילד יום כמ"ש היום לעשותם ולא למחר לעשותם ועל כזה ארז"ל אם באת מצוה לידך אל תחמיצנה כו' לכך נאמר ולא תשחט על חמץ דם זבחי היינו דם זבח פנימי זה אל תחמיץ ואל תאחר לשלמו לה' ולא ילין חלב חגי פנימי זה עד בוקר ואל תאמר ליצר הטוב לך ושוב ומחר אעשה כדבר המלך ה' כי אם ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ה' היינו ראשית חכמה יראת ה' ותעשה זה בימי בחרותך שהם ראשית ביכורי חלק האדמה שבך ואז תביא כל מעשיך לבית ה' וטעם לא תבשל יתבאר בחג השבועות בע"ה והנרצה מזה לזרז המשכיל שיהיו המעשים טובים אצלו ראשונים בעצם וקודמים במעלה ובזמן כמ"ש כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו כו' לכך נאמר ראשית ביכורי אדמתך תביא וגו' או יאמר על דרך בשורה שאם עשית ככל הסדר אז תזכה שתמיד תהיה בשלותך וארצך לא תהיה שממה עד שתמיד תביא ראשית ביכורי אדמתך לבית ה' אלהיך בשמחת לבב אמן כן יהי רצון: וספרתם לכם ממחרת השבת וגומר עמוד יד מאמר קו בספירת העומר והניף את העומ' כיצד היה מניפו

בפסיקתא ארז"ל והניף את העומר כיצד הי' מניפו ר' חמא אמר מוליך ומביא לבטל רוחות רעות מעלה ומוריד לבטל טללים רעים ר"ש או' מוליך ומביא למי שהרוחות שלו. מעלה ומוריד למי שעליונים ותחתונים שלו

אם חרוצים ימי יושבי חלד ומספר ימיהם מעט ורעים הנה המשכיל החי יתן אל לבו שלא להוציא הזמן הקצר לבטלה כי לא הרבה יזכור ימי חייו אשר על זה בא ההערה בספירה זו

הקדמת הענין מבואר מן דרך בני האדם שכל דבר שהוא חשוב אצלם יתנו לו מנין ככסף וזהב וזולתם וכל המלאכה נמבזה ונמס כתבן וקש וזולתם לא ימנו לעולם כי לא יקפידו עליו המעט הוא או רב וכן בעל הגורן מונה התבואה ואינו מונה התבן עד שראו רז"ל במדרש שאו את ראש בני ישראל להמשיל ישראל שנתן להם הקב"ה מנין לחיטים. משא"כ בדבר הפחות מנינא למה לי וכמ"ש שאו את ראש בני ישראל שישא אותם ביתר שאת במספר שמות שנתן לישראל כי הוא משגיח בפרטות על כל איש ואיש. בהיות שכל איש מישראל חשוב אצלו כאומה שלימה כמו שפירש"י על פסוק ונפל ממנו רב ומזה ראה להמשילם במספר זה לכוכבים שנאמר המוציא במספר צבאם כי הדבר אשר יספר כל א' בפני עצמו יורה בוודאי על חשיבות כל אחד ואחד וכמ"ש אזכיר רהב ובבל וגו' ולציון יאמר איש ואיש יולד בה וגו' שהאומות אין להם כ"א זכרון כללי רהב ובבל ופלשת וגו' אמנם לציון יאמר איש ואיש יולד בה שכל איש בפני עצמו ספון וחשוב לפניו ית' וכל זה הוא לימוד נפלא אל כל