עוללות אפרים פב

בזה ראו ליסד שני מסמרות וקוטבים אשר עליהם יסבו כל פעולה וכל מעשה והם תורה ומעשה וסדר קדימתן שיקדים התורה כמו שאמרו גדול תלמוד שמביא לידי מעשה וזהו שאמרו קדש ורחץ שמתחילה יקדש על היין רמז ליינה של תורה שנאמר מסכה יינה וגו' וכן נאמר במתן תורה ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש והמדקדקין נוהגין ליקח יין אדום לפי שהתורה היא כחובה באש שחורה והאי שחור אדום הוא אלא שלקה כח השגתינו לפיכך היא מכונה אצלינו בשחרות להיותה בלתי מושגת אצלינו והנטילה יש בה רמז אל המעשה כמ"ש רחצו הזכו הסירו רוע מעלליכם קג הרוצה לקבל עליו עול מלכות שמים שלמה כו' כמ"ש הרוצה לקבל עליו עול מלכות שמים שלמה יפנה ויטול ידיו כו' היינו שיפנ' כל מעשיו הרעי' שנמשלו לקיא צואה בלי מקום כמ"ש אם רחץ ה' את צואת בנות ציון ויטול ידיו מכל גילוליו ואח"כ יקרא קריאת שמע ויתפלל כי זולת זו לא תהיה תפילתו מקובלת כמ"ש ובפרישכם כפיכם אעלים עיני מכם ידיכם דמים מלאו רחצו הזכו וגו': וכן דוד אמר ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה' וכן אמרו האוכל לחם בלא נטילה כאילו בא על אשה זונה כי האוכל לחמה של תורה בלא מעשה א"כ אין כוונתו להוליד מן התורה תולדותיהן של צדיקים שהן מע"ט והרי הוא כמי שבא על אשה זונה שאין כוונתו להוליד ממנה לפיכך אמרו שהמים צריכין לבא מכח גברא שהנקיון מחלודת החטא הוא מצוי באנשי חיל שיש בהם כח לעמוד כנגד יצרם ולא ברשעים אשר דרך נשים להם ודעתם קלות להתפתות ליצרם. וצריך להיות הכלי שלם שלא יצטרך לסמיכה מזולתו רמז להיות רגליו רגל ישרה כמ"ש רגלי עמדה במישור לאפוקי ברשעים נאמר שם נפלו פועלי און וגו' א"כ אין להם כח לעמוד ושיעור המים ברביעית כי המים התורניים יש בהם כדי השיב נפש האדם אשר קיומה תלוי ברביעית דם. ויחר הפרטים מבואר כל אחד ואחד במקומו ואם הם שומרים תמונת הענין ותמונת המלות ירח מנחה. ואם אינן שומרים תמונת הכוונה והמלות על כל פנים תמונת הענין הם שומרים כי כל הענין נכון הוא מעם האלהים ומה שראינו לצרפם לסדר זה לא יהיה רק דרך הלצה וחידה. ודוגמת התנצלות בזה תמצא בעקידה פרשת תרומה בענין מעשה המנורה והרבה מן המחברים דרכו בדרך זה אעפ"י שלא כוונו מכל צד הכוונה האמיתית מ"מ מראה כל הענין אמת הוא אין בו נפתל ועקש וה' הרחמן יראנו נפלאות מתורתו אכי"ר: עמוד יג מאמר קד ביאור הפרשיות של חג הפסח

כתיב בפרש' בא וביום הראשון מקרא קודש וביום השביעי מקרא קודש יהיה לכם כל מלאכה לא יעשה בהם וגו' ובפרשת אמור כתיב ביום הראשון מקרא קודש יהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו ביום השביעי מקרא קודש כל מלאכת עבודה לא תעשו

ויש לכל משכיל לתת לבו לשינוי הגדול שנמצא בפסוקים אלו שבפרשת בא הזכיר לכם ביום השביעי דווקא ולא ביום הראשון ובפרשת אמור הפך הסדר והזכיר לכם ביום הראשון ולא ביום השביעי. ועוד שמניה וביה קשה למה חלק בשני פרשיות אלו יום ראשון משביעי ולמה לא כללם בבבא אחת. ועוד שכאן אמר לא תעשו הוא ציווי לאדם ולהלן אמר לא יעשה שמשמע שאפילו ע"י אחרים או מעצמה כמלאכת הרחיים לא תיעשה ועוד למה הזכיר לשון עבודה עם היות שכבר בארו רז"ל מה העבודה הזאת לכם. עוד שבפרשת ראה נאמר ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת הרי לא הזכיר יום ראשון כלל לשביתה עוד אומרו לה' עצרת לה' אלהיך ולהלן אמר לכם אע"פ שכבר עשו רז"ל פשרה באמרם חציו לה' וחציו לכם אענה גם אני חלקי ואומר ונקוט האי כללא כל מקום שנאמר לה' יובן ממנו כולו לה' ולא לכם וכל מקום שנאמר לכם יובן ממנו כולו לכם ולא לה' וכ"מ שנאמר סתם מקרא קודש ולא נאמר לה' ולכם יובן ממנו שהוא לשניהם לה' ולכם לכך לא פרט א' מהם כדי שיהיו שניהם במשמע ובזה יותרו לנו כל הספיקות שהנחנו אך בשנקדים תחילה מה שפי' בעקידה פרשת ויקהל השינוי שמצינו בעשרת הדברות שבדברות הראשונות נא' זכור את יום השבת וגו' כי ששת ימים עשה וגו' ובשניות נאמר שמור את יום השבת וגו' וזכרת כי עבד היית וגו' לפי שביום השבת מצינו שני מיני שביתות א' שביתה הבאה מכח גברא שישקוט האיש וישבות כדי שיהיה לבו פנוי להבין במושכלות בידיעת השי"ת כי הוא יתברך חידש עולמו בששת ימים כו' וכבר ידוע שאמונת חידוש העולם הוא יחד שהכל תלוי בו וזה"ש בראשונה כי ששת ימים עשה. ב שביתת המלאכה שמלאכתו של ישראל לא תיעשה אפילו ע"י גוים או ע"י עצמה כמלאכת הרחיים וטעם שביתה זו לזכור ביטול עבודת פרך מאבותינו ממצרים וזכירה זו מועלת לטעת בלבנו יכולת והרצון כנודע זה"ש בשניות וזכרת כי עבד היית וגו' ע"כ תורף דבריו ונראה שמזה הטעם צוה הקב"ה בחג הפסח על שביתת יום ראשון רמז לשביתת המלאכה שלא תיעשה אפי' ע"י אחרים לפי שיום א' הוא זכרון ביטול עבודת פרך שנתבטלה דווקא ביום ראשון כנודע אמנם שביתת יום השביעי אינו זכרון לביטול עבודת פרך שהרי לא נתחדש לאבותינו שום שביתה ביום ז' יותר מבימים הקודמים אך טעם שביתת יום השביעי הוא מדבר בשביתת גברא כדי שיהיה פנוי להבין ולהשכיל בזכרון גבורותיו יתברך משא"כ ביום א' שעדיין אין דעתו פנויה ומיושבת עליו כל כך להבין ולהשכיל מצד שלא נחה דעתו עדיין מן מלאכתו שנתעסק בה קודם החג ולכך הזכיר אצל יום השביעי לשון עצרת שהוא