עוללות אפרים פא

דרשו על הפרה דברים המכוסים מכם בעה"ז יהיו קפוין לכם לעה"ב כו' ויש בה רמז על טהרתן של ישראל הבאה מיד יאחר המות הנגזר על כל חי מצד היותו כפרה סוררה בעה"ז ואז ישוב הגוף לעפר ואפר ואסף איש טהור זה הקב"ה את אפר הפרה ונתן אותה על מים חיים ויפח באפיו נשמת חיים כיום היותה מימי קדם והמשכילים יבינו: פרשת החודש רמז לעה"ב שעתידים הצדיקים להתחדש כמותה כירח יכון עולם ועד כמו שיסד הפייט החיינו בגשם בראשון לחדשי השנה כי הוא הזמן שיוריד הקב"ה טל אורות וגשם נדבות ויחזרו הנשמות לימי עלומם כירח זה. וכדי בזה רמז למבינים ישמעו ויוסיפו לקח איש לפי שכלו זה"ש ובמנורה ארבעה גביעים וגו' כי שבעה קני המנורה יש בהם רמז לז' מיני חכמות הנכללים בנר מצוה ותורה אור ובהם נמצאו ארבעה גביעים אלו ארבע כוסות של שכר טוב הבא מפאת התורה. כל פרטי הסדר ג' מצות ושני טיבולים ואפיקומן ומעתה נבא לביאור פרטי הסדר איש על מקומו. א מה שאמרו שד' כוסות אלו צריכין קב ביאור על הסיבה דרך חירות ומקצתם יושבין מעוטף לבנים כמלאך ה' כבר בארנו שאם יעשה המשכיל כל המעשים האילו על מכונם הרי הוא מבני חורין כמבואר למעלה מאמר כ"ז ע"ש ובלילה הזה נדדה שנת השלמים לספר ביציאת מצרים כל הלילה ככה השרידים אשר ה' קורא יושבים בעה"ז הנמשל ללילה תמיד מעוטפים לבנים כמ"ש בכל עת יהיו בגדיך לבנים והם הבנים בני חורין המסובין על שלחן אביהם שבשמים בהראותם את כבוד עשרם אשר גדלם המלך ה' אם מעט ואם הרבה ישמחו ויעלצו לפני ה' ואינן ישנים תרדימת הזמן כ"א תמיד הם מזורזים לספר גבורת ה' ותמיד עיניהם בד' מיני שכר אלו שנרמז בד' כוסות אלו: אמנם מה שנוהגין ליתן בקערה ג' מצות לפי שאכילת האדם באה בג' דרכים או לצורך גופו לבד או לצורך נשמתו גם כן או שלא לצורך הגוף ולא לצורך הנפש: כיצד סתם אכילה שהאדם אוכל להוסיף בליחות השרשיות תמורת מה שיותך מהם להעמיד גופו זהו לצורך גופו לבד גם אמנם יש עוד אכילה שגם נשמתו אוכלת עמו והוא כשיאכל אכילה של מצוה ואפי' סתם אכילה כשהוא אוכל לש"ש להיות גופו בריא אולם בעבודת האל ית' גם היא סעודת מצוה תקרא אמנם האוכל אכילה גסה יותר מכדי שבעו היא הסעודה כאין בה צורך לא לגוף ולא לנפש לפיכך הושמו לפניו ג' מצות המצה הראשונה היא שמברכין עליה המוציא כי אין בה אכילת מצוה והיא ממין הראשון סתם מאכל אשר יאכל לכל נפש לקיום הגוף לבד אמנם נצטווינו שלא לאכול ממנה עד שיצטרף לכוונה זו כוונה שניה דהיינו המין השני אכילה של מצוה וזה שלוקחין הפרוסה ומברכין עליה על אכילת מצה שיובן מפשוטו אכילה של מצוה ואז אוכלין שניהם ביחד כי המשכילים ידעו יבינו לצרף שתי אכילות אלו באופן שהגוף והנפש יאכלו יחדיו ולפיכך מברכין על אכילת מצה היינו אכילה של מצוה ומצה זו נחלקה לשנים ומשימין חציה תחת הכר והוא רמז נפלא לכל אכילה של מצוה שהיא חלוקה חציה לה' וחציה לכם. ואכילה כזו שמורה וגנוזה לאדם ליום שכולו טוב כי האוכל על כוונה זו אכילה של מצוה הוא הנוחל נחלת שני עולמות וזוכה לרב טוב הצפון לצדיקים לעה"ב כמ"ש מה רב טובך אשר צפנת ליראיך לזה באה מצוה זו לגנוז חציה תחת הכר רמז לאכילה מסעודה שעתיד הקב"ה שיעשה לצדיקי' ולזה יורה שם אפיקומן אפיקו מן שארז"ל שברקיע טוחנין מן לצדיקים לפי שהאכילה ההיא נעלמה ממנו כי לא נדע מהותו ע"כ קראו שמו מן כי לא ידעו מה הוא ושם אפיקו יורה על הלויתן ושור הבר כי בלויתן כתיב אפיקי מגינים וגו' ובבהמות בהררי אלף כתיב עצמיו אפיקי נחושת נמצא שם אפיקומן כולו יורה על הסעודה שלעתיד לפיכך הושם תחת הכר לזכר אומרו מה רב טובך אשר צפנת והוא נאכל על השובע דוגמת הפסח לפי ששכר טוב ההוא אינו נאכל כ"א למי ששבע בעה"ז מלחם התורני כמ"ש למה תשקלו כסף בלא מחיר ויגיעכם בלא לשבעה שמעו אלי ואכלו טוב ותתענג בדשן נפשכם יאמר נא לבית ישראל שסתם אכילה הנקנית בכסף היא שלא לשבעה כי אוהב כסף לא ישבע אך אכילת לחם התורני כתיב בה יאכלו ענוים וישבעו. כי במתגאה אמרו שתורתו מסתלקת ממנו כו' לפיכך נאכל אפיקומן זה על השובע לרמוז שאין השכר שלעה"ב נאכל לחסרים שעינם לא תשבענה בעה"ז הרי לפנינו שני מיני אכילות האכילה שלגוף לבד. והאכילה שהיא לגוף ונפש אמנם המצה השלישית שאין בה שום ברכה לא ברכת המוציא השייך לסתם אכילה ולא ברכת על אכילת מצה השייך על אכילה של מצוה כ"א בלא טיבול ובלא ברכה לפי שבא הרמז באכילה זו לאכילה גסה שאינה לא לגוף ולא לנפש לפיכך הושמה תחתונה כמדריגתה ואכילתה על מרורים כי מרה תהיה באחרונה באכילה כזו הן לגוף הן לנפש ע"כ קרא שמו מרה כי לא צוה ה' את הברכה. וטעם השני טיבולים האחד במי מלח והאחד בחרוסת העשוי מפירות מכל זה נלמוד שהירק הוא ארוחת אדם ואכילתו הוא לחם עצבים ובעצבון יאכלנה במרירות לב ולא יומתק ממרירתו כ"א כשיטבול מאכלו במים התוריים המתוקים מדבש כמו במרה שהיו המים מרים וצוה הקב"ה להשליך עץ לתוכם וימתקו המים רמז לעץ חיים התוריי הממתיק מרירות המאכל והמשת' לכך טובלים במי מלח שכל השותה מהם יוסיף צמא בנפשו כך התורה כל עוד שיוסיף להגות בה ולשתות מיינה יוסיף חשק ואהבה להיות צמא אליה ובעבורה כרת ה' לאדם ברית מלח עולם והיא נמשלה לכל מיני פירות כי עץ חיים היא וכתיב נוצר תאנה יאכל פריה וכל זה הערה לאדם אעפ"י שאכילת העה"ז בעצבון יאכלנה מ"מ יש תקנה להמתיק מרירתו בדבש ונופת צופים שהתורה נמשלה בו וכשיאכל לכוונת שמירת התורה אשר דרכיה דרכי נועם ראוי לקרות שם האכילה נעמי. ומה שנוהגין לעשות קידוש ונטילה