עוללות אפרים עח

לזכור שאין כח באכילה זו לקיים הגוף קיום נצחי לכך אין בה מלח המורה על הקיום הנצחי כמ"ש ברית מלח עולם. ג מה שאינה גדולה כגלוסק' זהו לזכור שהיא לנו מתנת חנם מן המצות כי החלוט והגלוסקא הוא מדרך חשיבות כפירש"י והדבר הניתן בחנם דרך מתנה אינו דרך חשיבות ואדרבה חרפה היא לנו וכמו כן אין בה תערובת שמן ויין רמז לתורה אלהית שנמשלה לשמן ויין כנודע ואינה מעורבת באכילה זו אחר שאינה דרך תשלומין כאמור ובהצעה זו יתבארו לנו דברי שמואל שאמר שמפני שלשה דברים נקרא לחם זה לחם עוני. א שעונין עליו דברים. ב שדרכו של עני בפרוסה. ג שהוא מסיק ואשתו אופה. לזכור ג' דברים אלו. א שהלחם הוא מתנת חנם ומדרך העני להחזיק טובה למי שנותן לו חנם ולהזכיר חסדו וטובו זה"ש לחם שעונין עליו דברים כי כל סיפור האגדה כולה נמשכה על זה הדרך להזכיר חסדי המקום ב"ה עלינו דוגמת הדברים שאומרים מביאי הביכורים להגיד שאינן כפויי טובה כו' אף ספור הגדה זו שעונין על הלחם היא להורות שאינו כפוי טובה ומזכיר שנתינה זו חסד ה' היא. ב לזכור שאכילה זו תהיה חציה לה' זה"ש מה. דרכו של עני בפרוסה היינו חצי הלחם כמו שיבא ביאורו בענין האפיקומן. ג לזכור שאכילה זו אין בה כח להעמיד הגוף זה"ש מה העני הוא מסיק ואשתו אופה כו' כי ידוע שמצד העמל והטורח שיש לאדם להמציא מזונו הליחה השרשיות ניתכת ופוחתת יום יום. וכן כתב בהדיא בנוה שלום פרק ו' ממאמר הז' על ארז"ל בשר ודם מעשיו מבלים אותו כו' וביאר הרב שם שקודם החטא הושם בג"ע והיה המזון ההוא דומה מכל צד לליחה השרשיות עד אשר נתגרש משם בחטאו והוטל עליו הטורח שנאמר בזעת אפך תאכל לחם וזהו סיבת שובו אל האדמה כי מצד העמל יתבטל היחס שבין הפועלים והמתפעלים. והמזון הבא מצד העמל. מוליד ליחה נכרית. זה"ש מעשיו מבלים אותו. וזה"ש כאן הוא מסיק ואשתו אופה רמז אל הטורח והעמל המסבב הליחה נכרית וכמ"ש לקין לא תוסיף תת כחה לך ולאדם נאמר וקוץ ודרדר תצמיח לך. ר"ל שאינו ממין הנזרע רמז לליחה נכרית לכך אמר הוא מסיק כו' והוא רמז נפלא. צט ביאור נוסח הא לחמא ולפום ריהטא נראה שכל הענין זה נרמז היטב במאמר הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים חנם מן המצוה כדרך העני המקבל מתנת חנם כל דכפין ייתי ויכול אחרי שנקרא לחם עוני ולעני אין נותנין לאכול ולהותיר כי אם לצוד ציד להביא כדי שבר רעבון ביתו והוא עשירית האיפה שיעור העיסה שהוא מאכל האדם ליומו מצומצם כמ"ש במן עומר לגולגולת והעומר עשירית האיפה הוא לכך אומרין כל דכפין ייתי ויכול לשבר רעבונו לבד. כל דצריך שהוא צריך עיון שכלי להשיג כל הרמזים הנפלאים הללו ואין בו כדי הבינה להבינם מתוך לחם עוני זה ייתי ויפסח ובפרשת הפסח ימצא כל זה באר היטב בלתי שום עיון שנאמר שם בהדיא איש לפי אכלו תכוסו דהיינו כל דכפין וכתיב שם לא תותירו כדרך שנאמר במן. והוא דרך אכילת העני שאין נותנים לו כי אם ארוחת תמיד דבר יום ביומו: ואע"פ שאין לנו פסח עכשיו מ"מ השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל ושם נעשה ככל חקות הפסח ומשפטיו: או יאמר שהחי יתן אל לבו חרדת יום המות תמיד שהשתא הוא הכא לשנה הבאה יכול להיות שיהיה בעולם הבא שנקרא ארעא דישראל כי להם לבדם נתנה ארץ החיים ולא לזולתם. השתא עבדי לשנה הבאה בני חורין כאן חתם כל הענין שמה שהתחיל בלחמא עניא הוא סיבת החירות כאמור או סתם חירות או חירות הנפש מן הקנינים הזמניים המשעבדי' בעליהם ועבדום וענו אותם בדרך שנתבאר ובלימוד אכילה זו יהיו בני חורין וזה"ש השתא עבדי וכו' שלא נעשה עוד ככל אשר אנחנו עושים פה איש הישר בעיניו או יאמר שיזכור שלשנה הבאה יוכל להיות שיהיה מבני חורין במתים חפשי ואם כן למה זה הבל ייגע והמשכיל ימעט בכל היכולת בתענוגיו כאמור. זה מה שרצינו להוסיף באכילת מצה זו ק פנים לכאן ולכאן אם המצה נשתנית לעילוי או בהפך זה מלבד מה שמצינו מחלוקת בין החכמים אם המצה מעליותא היא או פחיתות. כי מדברי הרלב"ג יראה שהיא פחיתות אחר שהיא חסירה התיקון והיותה בלתי ממולח. וטעמו ונימוקו עמו. ורוב הקדמונים אומרים אדרבה מעליותא בהרחקת השאור שזה יורה על הרחקת היצה"ר וא"כ המצה היא לחם הפנים שיש לה פנים לכאן ולכאן ובאמת שהשאור שבעיסה שהיצה"ר נמשל בו יש לו ג"כ פנים לכאן ולכאן כי הוא טוב מצד ורע מצד. טוב מצד כארז"ל והנה טוב מאוד זה יצה"ר שאלמלא הוא לא נשא אדם אשה ולא בנה בית כו' ורע מצד שנאמר כי יצר לב האדם רע מנעוריו היינו מצד נטותו אל הקצה האחרון בריבוי התאות ובמצה זו שאנו אוכלין יראה ליתן ראיות ובחינות לכל הדיעות הטובה היא אם רעה. כי לאומרים מעליותא היא בהרחקת השאור שהיצה"ר נמשל בו לכך אין בה גם המלח כי המלח רמז לדבר שאינו עושה פירות כמ"ש ארץ פרי למלחה וכתיב ארץ מלחה ולא תשב וכתיב גפרית ומלח שריפה כל ארצה לא תזרע ולא תצמיח. אם כן במקום שהיצה"ר מצוי שם הוא המלח שאינו עושה פרי עץ חיים ולא במקום שהוסר השאור. שהאיש ההוא יעשה פרי קודש הילולים לה'. ולפיכך נאמר על כל קרבנך תקריב מלח לכפר על חטא שהוא העדר הפירות של המ"ט ואחרי שהחימוץ מרמז על הפחיתות הנמצא באדם לכך נתנו סימני חימוץ הכסיפו פניו או סדקים שבעיסה. כי ככה באדם כסיפת הפנים הוא סימן רע לו והכרת פניו ענתה בו על רוע לבבו כמ"ש מדוע פניך רעים ואתה אינך חולה אין זה כי אם רוע לב כי הוא סימן גדול על רוע התכונות שבו שכל ימיו מכאובים ודאגה וכעס