עוללות אפרים עז

שהעוני הוא סימן חירות א"כ חל עלינו חובת ביאור הדברים האלו על מכונם כאשר כבר ידוע ששם חירות לא יפול כי אם על השרידים אשר ה' קורא שומרי משמרת התורה שנאמר בה חרות על הלוחות אל תקרי חרות אלא חירות כי האוכל בעולם הזה על פי התורה גאולה תהיה לו לאפוקי הפתאים האוכלים למעדנים ומילוי רסן בטנם ותאוותם ומילוי אמתחותיהם כסף כאשר יוכלו שאת המה תמיד כעבדים נרצעים משועבד ים לקנינם ורכושם כמו שפי' בעקידה בקהלת על פסוק כי תקנה עבד עברי כו' ובלי ספק שכן הוא שאין להם חירות לעולם כי לעולם נפשם לא תשבע מן העושר וכל ימיהם מכאובים לכתת את רגליהם בהר ובשפלה ובכל מקומות הסכנה לבקש את שאהבה נפשם אהבה בתענוגים ולעולם לא יתענגו ולא יחרוך רמיה צידם לעולם כנודע מדרכיהם. ולהנחה זו כל הממעט בו ידו על העליונה ונקרא בן חורין וכל זה ילמד ממצה זו שאנו אוכלין והכתוב קראו לחם עוני כי הלחם אלהי המשביע לכל חי רצון משפיע מטובו כדרך הנתינה לעני ממש צח בג' דרכים האדם אוכל בעה"ז וזה שהמשכיל צריך לידע ידיעה נאמנה וכבר כתבה בעל חובת הלבבות שכל הטובות שהקב"ה מזמין ליד האדם הוא מתנת חנם לא בדרך התשלומין על המצות שבידו כי בכל המצות שהאדם עושה אין בהם כדי התשלומים שהאדם משלם לבוראו על כל הטובה אשר כבר עשה עמו הרועה אותו מעודו מיום הבראו ובזמן ההוא לא היה בידו עדיין שום זכות או מצוה ואעפ"כ גבר עליו חסדי האל ית' והזמין לו א צורכו והצילו מן המקרים המתהוים בעולם חדשים לבקרים וא"כ כל מה שהאדם עושה מתורה ומצוה בבואו בימים הכל הוא עושה בדרך תשלומים כמ"ש אשלם תודות לך וכתיב ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו הרצון בזה שאתה ה' עושה חסד אם אתה תשלם לאיש מעשה המצוה שהרי אין אתה חייב לו מאומה ואדרבה תמיד האדם חייב לך והתובע שכרו הרי הוא כמשהה שטרות פרועים ויבא ביאור זה הענין בארוכה בשער המדבר בצדקה ע"ש ולכך ארז"ל אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב ע"מ לקבל פרס כו' לפי שכבר קבלת שכרך וחסד ה' מעולם על יראיו ולזה אמרו ישראל זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם וארז"ל חנם מן המצות כו' שוודאי כל אכילת האדם בעולם הזה היא חנם מן המצות אע"פ שיש בידו מצות אין בהם כדי התשלומים על העבר. זה טעם אחד שהלחם אשר העני אוכל נקרא לחם עוני כי נתינה זו היא חסד האל ובחנם כדרך שנותנים לעני המחזר על הפתחים ואנו למדין זה משיעור העיסה שהיא עשירית האיפה כמו קרבן העני שנאמר ואם לא תשיג ידו לשתי תורים וגו' והביא קרבן עשירית האיפה וגו'. הטעם השני הוא שהמשכיל צריך לידע שאין הכוונה באכילה זו שהאדם אוכל בעה"ז לקיום הגוף לבד כי אם לקיום הנפש שיהיה בריא אולם בעבודתו ית' ובזה יתן חציו לה' וחציו לכם ויהיה מחצית השקל תרומה לה' וזהו בנתינה שנותנין לעני בפרוסה מחצית הלחם אל הגוף וחציו לה' ועל דרך שנאמר בכל דרכיך דעהו וכתיב ה' נגדך כל תאותי. הדרך השלישי הוא שהמשכיל צריך שידע כי אכילה זו שהוא אוכל בעה"ז ההעדר כרוך בה מצד שאין בה כדי היכולת לקיים הגוף קיום נצחי כי תכלית המזונות שהם מוסיפין ליחה בגופו תמורת מה שיותך ממנו מן הליחות השרשיות המעמידין הגוף כל ימי היותם אך ה הבאה מפאת המסעדים אינם טובים כמו הליחות השרשיות ומטעם זה הוא נקרא לחם עוני כי אוכליו נקראו אוכלי לחם העצבים ואין כח בשום תחבולה אנושית להעמיד הגוף קיום נצחי בלקיחת המסעדים להחליף מה שניתך מן הליחות השרשיות מבית ומבחוץ כי האויר שמבחוץ מייבשו והחום הטבעי מבפנים גורם ג"כ היובש בליחות ההם והמאכלים מחזירים הליחות ואם היו דומין ממש לאותן הליחות הניתכים ממנו לא היה האדם בא לכלל זקנה לעולם אך שהליחות ההם אינם טובים כמו השרשיות ומצד זה הגוף הולך ופוחת דבר יום ביומו עד שתתהפך הליחה השרשית לליחה נכרית מכל וכל והוא המות הטבעי וחכמים הראשונים המשילו זה לשופך מעט מים טיף טיף בתוך קנקן של יין אעפ"י שהיין גובר על כל טיפה ומהפכה למים וקמא קמא בטל מ"מ בהתמדות הטיפות לסוף גברו המים עד שיתהפך כל היין למים. כך הליחות השרשיות ממירים כחם מידי יום ביומו עד שיהיה הפך כלו לנכרים וא"כ קיום הגוף והנפש יחד תלוי כל זמן שבתם בבית שבתם על סיר הבשר יחדיו וכאשר תעקר הקערה מפניהם יחדיו יכליון. ומטעם זה נקרא הלחם לחם עוני שאין בעשרו להעמיד הגוף כאמור. ומטעם זה אומרין הא לחמא עניא ועוקרין הקערה בתחילת הסעודה להעיר אוזן אנשים שיהיו חרדים תמיד מחרדת יום המות שהוא זמן עקירת השלחן מפניו ושיתן זכירה זו נגד עיניו תמיד שאף גם זאת שאינו בטוח אם יזקין בארץ ותהיה עקירת הקערה מפניו בסוף הסעודה דהיינו בסוף ימי חלדו או בתחילת הסעודה דהיינו בבחרותו וזכירה זו היא סיבה גדולה לכל משכיל למעט בכל היכולת באכילה גשמית אחר שהיא עניה כל כך שאין בה היכולת להעמיד הגוף נצחי ועוד שאינו בטוח באכילה זו שיחיה לזמן מרובה שלשה זכירות אלו שהנחנו הם כללים כוללים כל הצלחת איש ואיש שיזכור וישוב אל ה' ומטעם זה מצינו במצה זו ג' דברים שנשתנית לעילוי משאר לחם. א מה שאין בה השאור המחמיץ ב מה שאין בה מלח. ג מה שאמרו שלא לעשותה גדולה כגלוסקא. ומשלשתן נלמוד ג' זכירות אלו. א מה שאין בו השאור שהוא כינוי אל השאור שבעיסה שהיצה"ר נמשל בו זהו לזכור שאין הכוונה באכילה זו לצורך החומר לבד וכמעט אין ליצה"ר חלק כלל באכילה זו כי כשאוכל על כוונה זו להיות חציה לה' הרי כולה לה' ע"ד בכל דרכיך דעהו וזה א' מן השלשה טעמים שהנחנו. ב מה שאין בה מלח זהו