עוללות אפרים עו

שבין אדם לחבירו מבחוץ אך לע"ה נתנו דין שבירה רמז לשבירת לב מכל וכל ורוח נכון יתחדש בקרבו ואנשי מעשה בלא תורה שנמשלה לאש צריכין ליבון באור ר"ל באש התוריי יבא וסר עונו. ואנשי תורה בלא מעשה כי יבער בקרבם חום הטבעי התאווני המונעם מן המעשה צריכין הגעלה בחמימי כאמור ובהצעה זו נתבארו ד' מיני גיעול אלו. א מי שהוא בלא תורה ובלא מעשה הרי הוא כחרס חרסי האדמה ומותרו מן הבהמה אין לפיכך יש לו דין כלי חרס שאין לו תקנה כי אם בשבירה או בשבירת לבו והוא שישבור וישחית הלב הישן ויחדש בעצמו לב טהור כבריאה חדשה כד"א לב טהור ברא לי אלהים וגו' או בשבירת הגוף ממש והוא המות ובסוד הגלגול הידוע ליודעים יש לו תקנה בשבירה. ב שהוא בעל תורה ומצות ונופל לפעמים עד החטא בשגיאה מצד התגברות החומר יש לו דין הכוסות שדי להם בשטיפה בצונן מבית ומחוץ כך יש לו תקנה מצד שמירת התורה והמצוה שמבית ומחוץ כי לימוד ועיון התורני הוא מבפנים כנודע או ע"ד שמצינו ר' גזר לתלמידיו שלא ישנו בשוק כו' מה ירך בסתר כו' וקיום המצוה הוא פועל חיצוני כנודע והצונן כינוי לקלות ההסרה כאמור או ע"ד רישך בקרירי כאמור. ג אנשי מעשה בלא תורה צריך ליבון באש התורני כאמור כד"א כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש. ד ואנשי תורה בלא מעשה צריכין הגעלה בחמין דרך בישול כי הבישול כינוי אל הפעולה והמעשה ע"ד ארז"ל בקדירה שבשלו בה נתבשלו ואם נפשך לומר שד' מיני גיעול אלו כנגד ד' כוחות שבאדם והם טבעי חיוני שכלי ותשוקת הרע בהחלט על הדרך שבארנו בחיבורנו עיר גיבורים שער התשובה והחוטא ברצון הטבעי לבד ואין לשלשתן חלק בחטא הוא קל ההסרה ובשטיפת צונן לבד יכופר עונו על דרך הצעה זו יתבארו ד' חלוקי גיעול אלו כסדר מדריגתם כבולעם כך פולטם והוא מבואר מעצמו וסדר הגיעול כך הוא לוקח יורה גדולה כו' כמו שיסד הפייט ולרבא ליעבד גדנפא ולרתחיה בנורא והוא שמתחילה צריך להגעיל היורה הגדולה ואח"כ יגעיל בו הכלים הקטנים ומזה יוקח לימוד נפלא אל האיש הגדול בדורו או בעירו שצריך לקשט עצמו תחילה ולהשליך מעליו גיעוליו ואח"כ ידריך אחרים וצריך להיות מלא על כל גדותיו ממים התורניים המפליטים כל גיעול מעשה רע וזהו ולרבא ליעבד גדנפא וצריך להגעיל ידות הכלים וכן כל כלי המעשה שבאדם כיד ורגל צריכין תיקון וכן הסכינים והנדן שהסכין תקוע בו צריכין תיקון ככה למין בני האדם שנמשלו לחרב חדה והנדן הוא הפה החוטא במאכל של איסור והלשון בלשון הרע כולם צריכין תיקון ת"ח בתורה ועם הארץ בשבירה כאמור למעלה ואעפ"י שבגלות זה ישראל חוטאים והרי הם בגוים ככלי אין חפץ בו והדין נותן להמאיסם ולהגעילם ואעפ"כ נאמר לא מאסתים ולא געלתים וגו' ועוד נראה לנו ביאור פנימי בפסוק וכלי חרש אשר תבשל בו ישבר כי הלב הוא הכלי שבו נתבשלו כל הפעולות וממנו תוצאות כל פעולה הטובה היא אם רעה והיא יש לה תקנה בשבירה כאמור והיינו עון פנימי בהרהור הלב לבד שאינו נגלה בלתי לה' לבדו אמנם אם בכלי נחושת בשלה שהעיז פניו והיה מצחו נחושה לעשות בפרהסיא אז אינו נפטר בנקיון פנימי לבד בשבירת לבו כ"א צריך לנקות עצמו מבית ומחוץ שנאמר ומורק ושטף במים וכל הענינים הפנימיים הללו אנו למידין ממצות גיעול הכלים ותיקונם מן השאור שבהם וכבר אמרנו שהיצר הרע נמשל לשאור ועל ידו צריך האדם לכל התיקונים הללו. וראייה לכל דברינו שתיקון השאור מן הבתים ומן הכלים יש בו רמז להסרת היצה"ר הוא ממה שמצינו סמיכות אמרו את חג המצות תשמור לפסוק אלהי מסכה לא תעשה לך וע"ד שנתבאר למעלה במאמר צ' ע"ש ומשם ראייה ברורה והערה ללמוד מכאן תיקון החיצוני והפנימי וזה"ש ומורק ושוטף במים כד"א וזרקתי עליכם מים טהורים וגו' והמשכיל ישמע ויוסיף לקח: שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני. הא לחמא עניא כו': עמוד יא מאמר צז ג' דרכים למה נקר' לחם עוני

בגמרא פרק ערבי פסחים אמר שמואל שלכך נקרא לחם עוני שעונין עליו דברים הרבה ד"א מה דרכו של עני הוא מסיק ואשתו אופה אף כאן הוא מסיק ואשתו אופה. ע"כ

הן הנה הדברים אשר דברנו באכילת הפסח שממנו יוקח לימוד על כל עניני האכילות שהמשכיל יאכל בעולם הזה וחי בו חיים נצחיים ככה באכילת לחם עוני זה ילמד המשכיל שהשפע האלהי היורד מלמעלה הכל עניים אצלו ואינו נותנו כי אם דרך חנא וחסדא

הקדמת ענין זה מצינו מבואר שהעוני הוא סי' חירות כמו שמצינו לעתיד כתיב והשארתי בקרבך עם עני ודל וחסו בשם ה' וכתיב ונתן ה' לך לחם צר ומים לחץ ולא יכנף עוד מוריך ומאמר רז"ל מסייע על ידינו באמרם יאה עניותא לישראל כו' ובדרך זה אמרו הקדמונים שהמצה לחם עוני היא סימן חירות ואמרו עוד שהפסח מרמז על אחדות השי"ת כמו שיורו על זה כל חקותיו ומשפטיו כמו בבית אחד יאכל ולא לחלקו לחבורות ונצטוו לאוכלו על מצות ומרורים להוציא מלב הכופרים האומרים שמהתחלה אחת לא יצא שני הפכים עד שהאמינו בשניות באמרם מפי עליון לא תצא הרעות והטוב וכדי להרחיק דיעה נפסדה זו נצטוינו לאכול הפסח והמרור על האחדות על מצות ומרורים כי המרור הוא סי' שיעבוד זכר לוימררו והמצה היא סימן חירות להורות שאעפ"י שהם הפכיים יש להם התחלה אחד מאל אחד ואחר