עוללות אפרים עה

מריקה ושטיפה בצונן וחכמי' אומרים מריקה בחמין ושטיפה בצונן ומסיק שם טעמו של ר' שמריקה ושטיפ' זו היא כמריקת ושטיפת הכוס כו'

אם יבוקש מסדר הבריאה והיצירה שכל הנמצאים שקדמו לאדם אעפ"י שכולם היו מחומר קדום שברא השי"ת מ"מ לא הזכיר גיבול העיסה כי אם ביצירת האדם אז בוודאי ראוי לומר שהאדם עיקר המציאות וכולם היו כחומר בערכו והוא היה צורתם ומטעם זה לא נזכר ציור כלי עד אצל בריאת האדם

הקדמת ענין זה מבואר מעצמו שכל הנמצאים שקדמו לאדם היו כגולמי כלי עץ או כלי חרס שלא נגמרה צורתם עד אשר נברא האדם ואצלו לבד נאמר ואד יעלה מן הארץ. כגבל הזה כו' הוא היה צורת כל הבעלי חיים שקדמו לו ומטעם זה נופל עליו שם כלי יותר מעל זולתו כי הוא לבד נברא בצלם כחומר ביד היוצר כמו שיתבאר מכמה מקראות ומאמרי רז"ל אשר יעידון יגידון שמין האנושי בכלל דומה לכלי כל איש לפי מדריגתו יש מהם דומים לכלי זהב ויש מהם לכלי חרס וזיווג צורה זו אין מזווגין לו לאדם כי אם לפי מעשיו כי מהתחלת בריאתו הוא כחרס חרסי האדמה ובשמירת התורה האלהית ובכשרון המעשים יש לאל ידו להביא זהב תחת החרס עד אשר יהיה דומה לכוס נחמד ובהדיא מצינו בספר הזוהר פרשת פנחס על מאמרם ז"ל עשרה דברים נאמרו בכוס רמז לת"ח כו' ולפי מדרשו יתבאר לנו על נכון מה שראה רבי להמשיל מריקת ושטיפת הכלים כמריקת ושטיפת הכוס כדי שהמשכיל יקח משל ומליצה מהגעלת כלים אלו למריקת האיש השלם שנמשל לכוס כאמור וכמו שהכוס זה צריך החלק הפנימי תיקון יותר מן החיצוני כי הפנימי צריך חמין ומבחוץ די לו בצונן כך האדם צריך יותר תיקון על חטא פנימי כמו הרהורי עבירה ממה שהוא צריך תיקון על חטא חיצוני שהוא עושה במעשה ע"ד ארז"ל הרהורי עבירה קשים מעבירה ומריקה ושטיפה זו לידע ולהודיע כמה כח העון גדול ובמה יסור העון וחטאתו יכופר צו ד' מיני גיעול כנגד ד' כיתות כי לפי שמצינו בענין הגיעול ד' מינים מתחלפים. א שטיפה בצונן. ב מריקה בחמין. ג ליבון ע"י האור. ד שבירה בכלי חרס שאין לו תקנה כי אם בשבירה. ובעקידה פרשת שמיני ופרשת אחרי מות ראה לצרף ד' מינים אלו לארבע חלוקי כפרה שהיה רבי ישמעאל דורש ע"ד המשל יבוקש ממקומו אענה גם אני חלקי ואומר לפי שיש בישראל ארבע כיתות מתחלפים. א בעלי תורה ומעשה. ב הקצה השני הם הריקים מהתורה וממעשה. ג בעלי תורה לבד. ד אנשי מעשה לבד. וכבר אמרנו שמצינו שהאדם נמשל בכלי מה כמ"ש וכלי יקר שפתי דעת ובפחותים נאמר עתה היו בגוים ככלי אין חפץ בו וכה"א ככלי יוצר תנפצם וכן אמר דוד הייתי ככלי אובד וכתיב העצב נבזה האיש הזה יכנהו ככלי אין חפץ בו וכן ארז"ל למה תלמיד חכם דומה בפני עם הארץ לקיתון של זהב סיפר עמו דומה לכלי כסף נהנה ממנו דומה לכלי חרס כיון שנשבר אין לו תקנה הרי בהדיא שהמשילו הת"ח לכלי זהב ועם הארץ לכלי חרס שאינו יוצא מידי דפיו לעולם לכך נאמר בני ציון היקרים המסולאים בפז איכה נחשבו לנבלי חרש מעשה ידי יוצר לפי שאמר לפנים תשתפכנה אבני קודש בראש כל חוצות היינו שהרבו ללכת בראש כל חוצות במסיבת כל עם הארץ לבקש איזהו מקומן של זבחים לכך התאונן ואמר בני ציון היקרים שמתחילה היו מסולאים בפז עד שלא נהנו מעמי הארץ ואחר כך נחשבו לנבלי חרש אלו הצדיקים שהם מעשי ידי יוצר הכל שנבראו בשני ידים כמ"ש גדולים צדיקים ממעשה שמים וארץ דאלו שמים וארץ לא נבראו כי אם ביד א' שנאמר אף ידי יסדה הארץ וימיני טפחה שמים והצדיקים נבראו בשתי ידים שנאמר מקדש ה' כוננו ידיך. רצו בזה שהנמצאים העליונים אינן יודעים לעשות רע כי הם שכל פשוט וכל מגמת פניהם לצד ימין המתייחס לפעולה הטובה כמו שאמר לב חכם לימינו. והתחתונים נבראו ביד שמאל כי אין בהם עושה טוב גם א' בכל הבעלי חיים התחתונים כי הם חומר פשוט חוץ מן הצדיקים מין האדם בכללו נברא בשני ידים והוא מורכב מחומר וצורה והרי הוא בעל בחירי להטותו או לימין או להיות לב כסיל לשמאלו מזה הצד הוא ראוי לשכר ועונש לכך נאמר מעשה ידי יוצר שנבראו בשני ידים לכך הם ראויים לעונש כאמור או יאמר כמתמיה שבריאה חשובה וספונה כזו שנבראה בשני ידים איכה היתה לשמה כרגע מצד ההתחברות אל עמי הארץ שכמוהם יהיו כל המתחבר להם. ולפיכך נתנו לכוסות דין שטיפה בצונן רמז למיעוט גיעול החטא שבהם גם ההסרה קלה אמנם עמי הארץ שנמשלו לכלי חרס שאינו יוצא מידי דפיו לעולם אין להם תקנה כ"א בשבירת לב שנאמר לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה והוא בתשובה גדולה המשברת לבו כמ"ש רז"ל מאי תקנתיה של מספר לשון הרע אם ת"ח הוא יעסוק בתורה שנאמר מרפא לשון עץ חיים ואם ע"ה הוא ישפיל עצמו שנאמר וסלף בה שבר ברוח הרי בהדיא שהמשילו עם הארץ לכלי חרס זה שאין לו תקנה כי אם בשבירה כמ"ש וסלף בה שבר ברוח ולת"ח נתנו דין הכוס שיש לו תקנה בשטיפה מבית ומחוץ כך יש לת"ח תקנה בשטיפת מים התוריים מבית ומחוץ להיות תוכו כברו והתורה נמשלה למים קרים כמ"ש מים קרים על נפש עיפה וגו' לכך נא' וכלי חרש אשר תבשל בו ישבר ואם בכלי נחושת בשלה רמז לת"ח שנמשלו לנחש נחושת כמ"ש לחישתן לחישת שרף כו' ומזה ראה ר' לדמות מריקה זו לכוס ושניהם בצונן בין מבית בין מחוץ להיות נקי מחוץ מאדם ומבפנים מאלהים בוחן לבות ובצונן ע"ד שמצינו במס' שבת א"ל שמואל לר' יהודא שיננא רישך בקרירי ורישא דרישך בחמימי והוא רמז לקלות העון וקלות ההסרה. וחכמים החמירו במריקה מבפנים להיות בחמין כי העון שבין אדם למקום עכ"פ גדול מן החטא