עוללות אפרים עג

עוד ביעור לים או לרוח או לאש כדי שיהיה מבוער מכל ארבע יסודות שהבית האנושי מורכב מהם. א' הביטול בלב לאמור ליבטל ולהוי כעפרא דארעא זהו כנגד יסוד העפר ולים כנגד יסוד המים. ולרוח כנגד יסוד האויר. ולאש כנגד יסוד האש. ולפי שיסוד החומר אשר מעפר יסודו הוא ראש לכל הפרצות על כן בקש עליו דוד באמרו דבקה לעפר נפשי חייני כדבריך כי בביטול יסוד החומר העפרורי כולם בטלין ומבוטלין לפיכך מדאורייתא סגי בהכי. ובמסכת ברכות ארז"ל לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע אי אזיל מוטב ואי לא יעסוק בתורה שנא' אמרו בלבבכם אי אזיל מוטב ואי לא יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה ונראה שהרגיזה היא כזורה לרוח שיעשה עמו מלחמה עד אשר יהיה כמוץ אשר תדפנו רוח והוא שהחלק הרוחני שבו ינצח ויהדפנו ממצבו. ומפרר לים רמז לתורה וחכמה שנמשלה כמים לים מכסים ושריפה באש רמז שיזכור לו יום המיתה שיהיה לעפר ואפר כדבר הקלוי באש ויזכור לו אש הגיהנם ואז בוודאי אזיל. צב לעת מצוא פליגי בזה ה' אמוראי דוגמא לזה אמרו במסכת ברכות על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא פליגי ה' אמוראי חד אמר לעת מצוא זו אשה וחד אמר זו תורה וחד אמר זו מיתה וחד אמר זו קבורה וחד אמר זו בית הכסא וכולהו ילפינן מקראי ע"ש וכפי הנראה שכולם מדברים בביעור השאור שבעיסה הנמשל לשטף מים רבים ושוטף את הכל וסיפא דקרא יוכיח שאמר יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו אתה סתר לי מצר תצרני היינו מאויב פנימי זה. ואופני הביעור הוא או כשנושא אשה שהוא סיבה גדולה לביטול היצה"ר ע"ד שאמר רב חסדא ואי נסיבנא בארביסר הוה אמינא גירא בעינא דשטנא. ומ"ד זו תורה ע"ד אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש כי בוודאי מה שהוא נפגע ממנו לילך אחר עצתו היינו לפי שלא שקד על דלתי החכמה והתורה ולא קרא בתורה כל עיקר לפיכך הלך כל ימיו חשכים ולא ידע במה יכשל צג פשפש ולא מצא יתלה בביטול תורה כמו שאמר שם הרואה יסורין באין עליו יפשפש במעשיו פשפש ולא מצא יתלה בביטול תורה ר"ל מה שלא מצא עונו היינו לפי שלא עסק בתורה כראוי לפיכך לא ידע במה נכשל אבל על כל פנים החטא גורם ואין זולתו. ככה זה האיש שנפגע מיצרו עיקר תקנתו שילך לבית המדרש ויראה בתורת ה' שהיצה"ר שקר מבטיחו לאמר שאין חשבון בשאול ויתמיד בה עד אשר יראה בצריו. ומ"ד זו מיתה היינו שיזכור לו יום המיתה ואז ודאי אזיל. ומ"ד זו קבורה היינו שיזכור לו כי ערום יצא מבטן אמו וערום ישוב שמה וא"כ למה זה הבל ייגע. ומ"ד זו בית הכסא היינו שיראה בהעדר הכרוך גם ביתר מאכליו ופת בגיו כי המה לחם כזבים וסופם לבית הכסא. ובזה בודאי ילך היצה"ר ולא ישוב עוד לכסלה. וכל מיני ביעורים אלו נמשלו לשריפה לרמז שסופו לאבדון וקיצו בשטף והוא מה שנאמר עשה לך שרף ושים אותו על נס וגו' והוא שיהיה נגד עיניו תמיד השריפה אשר שרף ה' באש הגיהנם הערוך מאתמול לצרף ולזקק חלודת הנפש אחרי אשר הוטמאה וצוה להשים השרף על נס להיות לנגד עיניהם לזכרון תמיד עד אשר כל הנשוך מעצת הנחש הקדמוני שהוא היצה"ר והביט לשרף זה וחי ר"ל יזכור לו יום המיתה ועוד שיביט אל נחש נחושת ר"ל מה שקרה לנחש על אשר היה מצחו נחושה ונתקלל בעפר תאכל ככה אויבי ה' עפר ילחכו כמ"ש לעתיד ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם וזה הוא החכם הרואה מאין הוא בא ולאן הוא הולך ולפני מי הוא עתיד ליתן דין או אז יכנע לבבו הערל ולא יוסיף עוד לבא בו ערל וטמא. וזה דוקא שלא בשעת ביעורו אבל בשעת ביעורו העלו בגמ' שלכ"ע השבתתו בכל דבר ככה הוא בשאור פנימי שלא בזמן ביעורו היינו בימי הבחרות צריך האדם לתחבולות כי הוא בכח וכל מעשה תקפו אבל לעת זקנתו שכבר תש כחו אז בכל שהוא יכניעו והשבתתו בכל דבר כן הוא זמן הביעור הטבעי כנודע ונראה שמטעם זה אמרה התורה כל שאור וכל דבש לא תקטירו וגו' בהיות שהאדם יש לו שני מונעים המעכבים על ידו מלילך בדרך הישר הא' המה החמדות הגופניות שנמשלו לדבש זה כי ככה המה חמדות הגויות נראין מתוקים לשעה ואחריתם מרה כמ"ש אכול דבש דיך וגו' הב' הוא היצה"ר הנמשל בשאור זה והוא כח נוסף על כח התאוה כי היצה"ר מסיתו לעבור עבירות שאין לאדם בהם שום הנאה כשאור זה שאין בו טעם והאדם המקריב קרבנו לה' בהמה או עוף הנה המה הבאים לכפרה תחת נפש הבהמית שבו והבהמה תמורתו ממש כי להשחית הגוף מכל וכל אי אפשר כי אז ימות ולא יחיה ויתבטל מציאותו לגמרי ובודאי לא יחפוץ ה' במות המת כ"א בשובו ומקבל הקרבן לכפר על נפש החיונית שבו אמנם על היצה"ר שנמשל בשאור והחמדות שנמשל בדבש אין הקב"ה חפץ להביא כפרתם שום תמורה כי אפשר לבטל עצמותם מכל וכל לכן נאמר לא תקטירו מהם אשה לה' כי היה נראה כאילו היה הקב"ה רוצה בכפרת תמורתם והם ישארו במציאותם אלא האדם מחוייב לבטל מציאת עצמותו כמ"ש זובח תודה וגו' זה הזובח יצרו ומתודה עליו א"כ צריך הוא לזבוח היצה"ר בעצמו וכן למעט התאות מכל וכל ולפי שלא שמעו ישראל בקול ה' וימאנו להקשיב בביעור יצרם הרע עוד טומאתם בם ע"כ נידונו בגלות החל הבא להתם חטאת ולכפר עון כנבואת דניאל ונדונו בד' מיני ביעור אלו ביטול בלב שנאמר אם יעמוד משה ושמואל לפני אין לבי אל העם הזה הפך ממה שנאמר בשעת רצון והיו עיני ולבי שם כל הימים. זורה לרוח כד"א ואתכם אזרה בגוים כמו שנאמר בחזיון דניאל על ד' מלכיות וארו ד' רוחי מגיחין לימא רבא וזורה לים כד"א הוי המון עמים כהמות ימים יהמיון. ושריפה באש