עוללות אפרים עא

למסור נפשו על קידוש השי"ת כ"ש שיהיה נקל עליו משא שאר המצות. ג זו אשה היינו השלום ע"ד השרוי בלא אשה שרוי בלא ברכה ובדרך שיתבאר ענין זה בחיבור זה במאמר שע"ד ע"ש כי שם נתבאר הטעם בדרך נפלא. ד זו קבורה היינו מציאת הענוה והעדר הגאוה כשיזכור ביום הקבורה שסופו להיות במקום שפל ותחתון. ה זו בית הכסא היינו העדר התאוות המותריות בזכרו שסופם לבית הכסא ובסמוך יתבאר כל המאמר בדרך אחר. פח ההוא גברא דדרי חיטא לפסחא ועל ענין זה נמשך המאמר של ר' פנחס בן יאיר שהלך לפדיון שבוים פגע ביה בגנאי נהרא כו' ומסיק שנחלק הנהר לר' פנחס ולההוא גברא דדרי חיטא לפסחא ולההוא טייעא דלווה בהדייהו וכל מאמר זה יתבאר בדרך נמרץ בחיבור זה במאמר שס"ח ע"ש אך אמנם לפי דרכינו נוכל לומר שבמאמר זה בא הרמז שהנהר מתחלק ולא ישטוף לחמש כתות אלו שהנחנו א למקבלי התורה זה"ש לפדיון שבוים ע"ד חירות על הלחות. ב למקיימי המצות זה"ש לההוא דדרי חיטא לפסחא. ונקט מצוה זו דווקא לפי שכבר ארז"ל אם באה מצוה לידך אל תחמיצנה כאמרז"ל על פסוק ושמרתם המצות עיין בפרש"י בפרשת בא א"כ המצות הם יסוד לכל המצות לכך נקט גברא דדרי חיטא לפסחא ר"ל שלא החמיץ כל מצוה וק"ל. ג לרדוף אחר השלום זה"ש ההוא טייעא דלווה בהדייהו ולווה הוא ל' חיבור כמו הפעם ילווה אישי אלי הוא המחבר האנשים לשיהיו באגודה אחת. ד הענוה זה"ש דלווה בהדייהו כי כל איש עניו מתחבר לכל אדם לאפוקי המתגאה נפרד ממי שאינו כערכו או שהכל מתרחקין ממנו כמ"ש רז"ל כל המתגאה אפילו אאינשי ביתו לא מתקבל שנאמר גבר יהיר ולא ינוה. ה מניעת התאוה זה"ש דלווה בהדייהו ע"ד שנא' לתאוה יבקש נפרד וכמו שפירש"י שם מהו פרידתו. ומסיק במאמר זה שהנהר נחלק לה' כתות אלו ע"ד אומרו לשטף מים רבים אליו לא יגיעו וזהו טעם קריעת ים סוף לישראל וטביעת המצריים כי בצאת ישראל ממצרים היו ישראל נבדלין בחמשה מעלות אלו מן המצריי' וזהו טעם חמשה הבדלים שנזכרו בחמשה מכות כמבואר למעלה. א ולכל בני ישראל היה אור רמז לתורה כאמור למעלה. ב העבודה והמצוה זהו ההבדל הנאמר במכות בכורות כי העבודה היתה בבכורות והטיל הקב"ה העבודה על בני ישראל והרג בכורי מצרים שמשכו ידיהם מעבודת השי"ת. ג השלום זה"ש לבלתי היות שם ערוב היינו שלא היו חיות רעות בישראל שהחמס והמריבה ענין טבעי אצל החיות ולבלתי היות בישראל ערוב וערבוביא ההוא מצד המריבה על כן ניצולו מחיות רעות. ד התאוה הבאה מן הכח הבהמיות שבאדם נא' וממקנה בני ישראל לא מת אחד שלא נכשלו בנפש הבהמיות שבהם וכדרך שנתבאר למעלה. ה הגאוה זהו ההבדל הנא' בברד ע"ד לעולם יהיה אדם רך כקנה כו' וכדרך שנתבאר למעלה בפרק זה וכנגד ה' הבדלים אלו נגלה בסנה. א התורה זה"ש מה הסנה גדל על כל מים כו'. ב המצות זה"ש מה הסנה יש בו קוצים ושושנים כו'. ג השלום זה"ש אין העוף יוצא בשלום כו'. ד גדר וגבול לחמדת העה"ז זה"ש מה הסנה עשוי לגדר בו. ה ענוה זה"ש מה הסנה שפל מכל האילנות כו' וה' מידות אלו מתייחסים לחמשה אבות שהזכיר במדרש ה' עלין כו' אברהם אחז במדת ההסתפקות כמבואר למעלה. יצחק היה מוכן לעבודת השי"ת ולהמית את עצמו על קידוש השם כי כבר הרגיל את עצמו בזה במעשה העקידה. יעקב למד תורה יום ולילה שנאמר איש תם יושב אוהלים. משה נתפרסם על הענוה יותר מזולתו ואהרן על השלום בין איש לאשתו כנודע וזהו סוד ה' מצות הנוהגין בחג זה. הפסח מורה על ההסתפקות שנא' איש לפי אכלו תכוסו על השה כמבואר למעלה בדרך הראשון וכמו שנתבאר למעלה במאמר ס' ע"ש המצה הוראה על ההכנעה כעיסת המצה שאינו עולה למעלה כי לכך הוא נקרא לחם עוני המרור הוראה לעבודת השי"ת לפי שהוא זכר לוימררו את חייהם בעבודה קשה וע"ד שנאמר וידעו עבודתי ועבודת העמים ובדרך שנתבאר למעלה במאמר ל"ט ע"ש השבתת חמץ ושאור רמז להרחקת המריבה שבהתחלתה היא כחוט השערה ומבצבץ ועולה עד לאין מרפא שנאמר פוטר מים ראשית מדון כך ארז"ל חמץ ושאור במשהו כי המשהו מבצבץ ועולה כאמור חגיגת הרגל רמז לתורה שעיקר ריבתה של תורה ביום מנוחת הגוף כי מטעם זה נתנה התורה בשבת וכתיב ביששכר וירא מנוחה כי טוב וכמבואר במאמר רס"ז ע"ש. וחמשה אלו הם בעצם חטא בני אהרן. א העדר התורה זה"ש שלא היו רחוצי ידים ורגלים היינו רחיצת כלי המעשה במים התורנים כד"א כל צמא לכו למים. ב העדר המצות ומעשים טובים שהם תולדותיהן של צדיקים זה"ש שלא היו להם בנים. ג רדיפת התאוות זה"ש שנכנסו שתויי יין. ד העדר השלום זה"ש מחוסרי בגדים היו והינו מעיל המכפר על לשה"ר הגורם כל דברי ריבות כנודע. ה הגאוה זה"ש שלא נשאו נשים לסיבת גאותם בחשבם שלא ימצאו דוגמתם ולרוב גאותם הורו בפני משה רבם כנודע לכך נאמר במשל זה זירזו יותר מן הראשון שלא ימות כדרך שמת פלוני ר"ל כי בפ' מצורע הזהיר גם שם על חמשה דברים אלו שהעובר עליהם נלקה בצרעת וכאן זירזו יותר שאם לא יוסר במוסר הצרעת אז ימות לגמרי נמצא שכאן זרזו יותר ומצינו במדרש הרבתי על י' דברים נגעים באים ומכללם ה' ענינים אלו שהנחנו. א מסיק שהצרעת בא על הגוזל רבים כשבנא וגחזי וזה בא מחמדות המותרות כנודע זה"ש זאת תורת וגו' אשר לא תשיג ידו וגו' כי לעולם לא ישיג סוף חמדתו. ב על גסות הרוח כעוזיהו שנתלבש במלבושו של הקב"ה כי הוא גאות לבש ואין זולתו זה"ש זאת תורת צרעת בגד הצמר וגו'. ג על לשה"ר הגורם כל ריב וכל נגע זה"ש זאת תהיה תורת המצורע המוציא