עוללות אפרים ע

השם יתברך ומתוך ההשגה ההיא יבא לעבדו לעבוד ולמשא במשא דבר ה' וזה מצוי במין האדם מתוך השכל והחומר כי העיון התוריי יושג מתוך השכל והמצות המעשיות נעשית ע"י החומר אך שהתכלית אשר אליו היתה כוונתו ית' לא יושג כ"א מתוך ה' דברים אשר כנגדם באו כל החמישיות שהנחנו. ואילו ה' דברים חלוקים קצת כי שנים מהם הם עצמות השלימות ושלשה מהם סיבות לקניית שני מיני שלימות אלו שנים הראשונים הם תורה ומצות והשלשה הם מידת הענוה והשלום וההסתפקות וזה סדרן. א התורה היא העיון המביא לידי השגת מציאות השי"ת. ב המצות המה העבודות האלהיות כאמור. ג הענוה היא יסוד להשגת מבוקש זה כי הגאות סיבה להעדר החכמה כמו שאמר כל המתגאה אם חכם הוא חכמתו מסתלקת כו' ועוד שהמתגאה יחשוב לדמות לעליון כנבוכדנצר שאמר אעלה על במתי עב אדמה לעליון וא"כ בטלה הכוונה הראשונה כשיעשה שתי רשויות. ד השלום כשהוא מתווך בין התחתונים הוא סיבה גדולה להשגת מבוקש זה כי מתוך פירוד הלבבות יעשו שתי רשויות כמו שעשה ירבעם וסיעתו ולעולם לא יטו שכם אחד לעבוד את השי"ת בלב שלם כי זה אומר בכה וזה בכה וא"כ בטלה הכוונה. ה רדיפת המותרות וחמדתם יעורו עיני האנשים ולא יראו במראות האמת ולא ישיגו לעולם מבוקש זה וא"כ ההסתפקות סיבה גדולה להשגתו וכנגד ה' אלו אמר דוד לבב עקש יסור ממני רע לא אדע מלשני בסתר רעהו אותו אצמית גבה עינים ורחב לבב אותו לא אוכל א לבב עקש הוא העדר השגת החכמה אשר בלב נבון תנוח. ב רע לא אדע היינו המעשים רעים העדר המצות. ג מלשני בסתר רעהו העדר השלום. ד גבה עינים העדר הענוה. ה רחב לבב העדר מדת ההסתפקות עליהם אמר אותו לא אוכל ודרז"ל אמר הקב"ה אני והוא אין יכולין לדור בעולם כו' לפי שאלו חמשה מדות מהרסים ומבטלין כוונתו ית' כאמור ומצינו שבהם ולא בזולתם נבדלו ישראל מן האומות לפיכך בחר הקב"ה בישראל ומאס בכל האומות. א התורה ארז"ל שחזר הקב"ה על כל האומות ולא קבלו כו'. ב המצות ארז"ל מ"ד ראה ויתר גוים ראה שאפילו ז' מצות שצוה לבני נח לא קיימום כו' אמנם ישראל לפי שהיו מורגלים בעבודת פרך של מצרים היה נקל בעיניהם קבלת עול מלכות שמים בדרך שנתבאר למעלה במאמר ל"ט ע"ש וע"ד שנאמר וידעו עבודתי ועבודת העמים וגו'. ג הענוה ארז"ל לא מרבכם חשק ה' בכם כי אתם המעט בזכות שאתם ממעטין עצמכם לפני חשק ה' בכם לא כן האומות כו'. ד השלום ידוע שישראל נקראו גוי אחד ונקראו שולמית לפי שהשלום מתווך ביניהם תמיד אשר לזה נקראו בשם אדם כמבואר למעלה במאמר כ"ב ע"ש. ה מיעוט החמדה והמותרות ידוע שהאומות לפי שהיו שטופים בחמדות ההם לא רצו לקבל התורה בעבור לא תרצח ולא תגנוב ולא תנאף כנודע וישראל הלכו אחרי ה' למקום מדבר לא זרע ולא גפן כ"א מן זה שירד להם דבר יום ביומו לפי שהיו שלמים במידת ההסתפקות ולסבות אלו חשק ה' בישראל ובחר אותם לעם סגולה ובקע לפניהם הים וטבע את פרעה וכל חילו מצד שהמים הם מופת ועדות על חמשה מעלות אלו והעובר עליהם נידון במים שנאמר יד העדים תהיה בו בראשונה וגו'. א התורה נמשלה למים כנודע. ב המצות שנאמר לו הקשבת למצותי ויהי כנהר שלומיך כנהר זה שאינו פוסק בהתמדת מרוצתו לעשות רצון קונו. ג האחדות והשלום שכן נאמר במעשה בראשית יקוו המים אל מקום אחד וגו' וזה ידוע שכל מימות שבעולם הם חיבור אחד זן לארץ. ד הענוה זה ידוע שטבע המים לירד ממקום גבוה למקום נמוך. ה ההסתפקות נא' כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא וגו' לפיכך הים הומה תמיד וזה מופת על כל מין שאינו שבע לעולם כדרך החמדנים הרי הוא כים נגרש לא ישקוט כל ימיו ואין לו מנוחה ללמוד וללמד שנא' והרשעים כים נגרש כי השקט לא יוכלו פו טעם לדור המבול שנידונו במים וכו' מבול שבלה הכל שבלבל הכל שהוביל הכל כו' לפיכך מצינו בדור המבול שנידונו במים לפי שעברו על ג' מידות אלו דהיינו שלום וענוה וההסתפקות דהיינו הסיבות וא"כ בודאי נעדרו גם המסובבים. א העדר השלום כמו שפי' רש"י אצל דור הפלגה וז"ל דור המבול היה מריבה ביניהם ודור הפלגה היו נוהגים אהבה וריעות כו' למדנו ששנאוי המחלוקת וגדול השלום. ב הגאוה כמ"ש רז"ל דור המבול לא נתגאו אלא בשביל רוב טובה כו' שנא' מה שדי כי נעבדנו וגו'. ג החמדה ידוע שהיו שטופי זמה וגזל וכל זה בסיבת החמדה היתירה לכך נידונו במים כאמור זהו שדרשו רז"ל למה נקרא שמו מבול לפי שבלה את הכל שבלבל את הכל שהוביל את הכל מן הגבוה לנמוך. א כנגד החמדה היתירה והמותרות שהם דבר כלה וסופם לבית הכסא כנגד זה בא המבול שבלה את הכל. ב כנגד המריבה המבלבל את הכל ומערבב האנשים כנגד זה אמר שבלבל את הכל. ג כנגד הגאוה אמר שהוביל את הכל מן הגבוה לנמוך היינו שהמבול הכניע גבהות לבם. פז רק לשטף מים רבים פליגי בזה ה' אמוראי כנגד זה נאמר על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא פליגי במסכת ברכות ה' אמוראי חד אמר לעת מצוא זו תורה וחד אמר זו אשה וחד אמר זו מיתה וחד אמר זו קבורה וחד אמר זו בית הכסא. נראה לפרש שראו לפרש סוף המקרא שנאמר רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו וביארו החכמים שיהיה ניצול משטף מים רבים בזכות חמשה מדות אלו שהזכרנו. א זו תורה כמשמעו. ב זו מיתה היינו המצות שחייב אדם להמית את עצמו עליהם שנאמר זאת התורה אדם כי ימות וכאותן המצות שאמרו עליהם יהרג ואל יעבור ואם יהיה נקל עליו