עוללות אפרים סט

את חבירו אלא אדרבה הוא שמח במעשיו הרעים כדי להדיח הרע על חבירו לפיכך אהרן שנתפרסם על השלו' יותר מזולתו כנודע היתה גאולתו ג"כ באות הצ"די שנאמר ויצץ ציץ וגו' וכן לעתיד כתיב במלך המשיח למרבה המשרה ולשלום אין קץ וגו' לכך נאמר אצלו איש צמח שמו ומתחתיו יצמח והוא מבואר ואחר הצעה זו נתבאר לנו טעם זה שנצטוינו בו מן התורה בחמשה מצות אלו הן פסח מצה ומרור השבתת חמץ וחגיגת הרגל. כי מתוכם יוקח לימוד וזירוז על חמשה מדריגות אלו. א הפסח הוא זכר למדת ההסתפקות שכן נאמר בו איש לפי אכלו תכוסו על השה והמותר יחרים חרך שנתבארה כל הפרשה כלה על זה היסוד למעלה במאמר ס' ע"ש. ב המצה יש בה רמז לזכות הבריות ולטהרם מחלודת היצר הרע והשאור שבעיסה אשר בקרבם כמצה זו הנקייה מכל שאור כי כן מצינו מתחילת היצירה שהאדם נמשל לגיבול עיסה כמו שפי' רש"י על פסוק ואד יעלה מן הארץ וארז"ל אדם הראשון חלה טהורה היה כו'. ג השבתת חמץ והשאור מן הבית לא יראה ולא ימצא רמז להרחקת הרשעים ושילוח טמאים אשר השאור גובר בקרבם כד"א לא ישב בקרב ביתי עושה רמיה וכתיב ראיתי רשע עריץ וגו' ואבקשהו ולא נמצא היינו לא יראה ולא ימצא ע"ד שארז"ל אסור להסתכל בדמות אדם רשע שנאמר לולא פני יהושפט אני נושא אם אביט אליך ואם אראך נמצא שהשבתת החמץ דומה ממש למה שנאמר וישלחו מן המחנה כל צרוע וגו' ובדרך שנתבאר למעלה והצרוע הוא הרשע אשר בגובה אפו בל ידרוש אלהים כמו שפי' רש"י בפרשת מצורע עץ ארז ואזוב שאם הגביה עצמו כארז כו' והרי הוא דומה ממש לחמץ זה שמטבעו לעלות מעלה מעלה לפיכך ארז"ל אין ביעור חמץ אלא שריפה וע"ד המדרש האומר שכל המתגאה נידון באש שנאמר היא העולה על מוקדה כו' כמו שיתבאר בסמוך. ד מצות המרור רמז לתורה כי המרור זכר לוימררו את חייהם וכך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה תהא עמל כו' ומרירות זה הוא בהתחלת הלימוד אמנם סופה מתוקה מדבש לכך (נהגו המדקדקים) [מחויבים] לאכול כזית מרור וע"ד שארז"ל למה נמשלה התורה לשמן מה הזית זה תחלתו מר וסופו מתוק אף התורה כן כו'. ה שביתת המועד יש בו רמז לזכירת האחרית שנקרא יום שכולו טוב כי עיקר העונג לעה"ב הוא בשביתה כנודע. פג במסורה ה' פעמים ויאכל וכנגד חמשה ענינים אלו מצינו במסורה חמשה פעמים ויאכל. א קראן לו ויאכל לחם. ב יקום אבי ויאכל מציד בנו. ג ויאכל את כל עשב הארץ. ד יבא דודי לגנו ויאכל. ה ויאכל הנאמר אצל נביא השקר במלכים א' י"ג. א אכילה של פסח זה"ש יקום אבי ויאכל מציד בנו וע"ד המדרש האומר שבליל של פסח היה לכך אמרה שני גדיי עזים כו' אחד לפסח ואחד למטעמים כדאיתא בפרקי ר' אליעזר ע"ש. ב אכילת מצה זה"ש קראן לו ויאכל לחם. ג אכילת המרור זה"ש ויאכל את כל עשב הארץ וע"ד איכא קרמי באגמי כדאיתא בעירובין פרק עושין פסין. ד השבתת שאור רמז להרחקת הרשעים שלא לאכול במסיבתם זהו כנגד ויאכל הנאמר אצל הנביא השקר כי מתחילה נצטווה איש האלהים שלא לסעוד אצלו ואח"כ כיחש אליו ושמע לו וסעד אצלו ונענש כמבואר מפשוטו. ה שביתת המועד המרמז ליום שכולו טוב לעה"ב זמן אכילת הצדיקי' בגן עדן זה"ש יבא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו. ואחר הצעה זו נעבור בפרטות על עיון כל מצוה ומצוה בחג זה כיד ה' הטובה עלינו אך לפי שדברי תורה הם כפטיש יפוצץ סלע וכל ענין נדרש בכמה פנים ובמ"ט מונים פד דרך שני לכל המאמרים הנזכרים על כן ראיתי עוד לבאר ה' מצות אלו בדרך אחר ובדרך זה יתבאר רמז קצת מה שמצינו שבכל השנים לא יארע שבת הגדול כ"א או בפרשת צו ובפשוטה ובפ' מצורע במעוברת ובפ' אחרי מות בשנת ה"ש או ה"ח מעוברת וסימנך צמ"א צו מצורע אחרי ע"ד כל צמא לכו למים והוא אותיות מצא ע"ד כי מוצאי מצא חיים הלא המה מים חיים אמרות ה' אמרות טהורות והמוסרים היקרים והנעימים שיש לאל יד כל משכיל ללמוד מתוך ה' מצות אלו פסח מצה מרור השבתת חמץ וחגיגת הרגל פה טעם לשבת הגדול שחל דוקא בפ' צו או מצורע או אחרי ע"ד חמשה זאת תורת בפר' צו וה' זאת תורת במצורע וה' דיעות בחטא בני אהרן אשר עליו ארז"ל באחרי מות זה זרזו יותר מן הראשון אשר כנגדם מצינו בפרשת צו חמשה פעמים זאת תורת. א זאת תורת העולה. ב זאת תורת המנחה. ג זאת תורת החטאת. ד זאת תורת האשם. ה זאת תורת זבח השלמים. וכנגדם מצינו בפרשת מצורע ג"כ חמשה זאת תורת. א זאת תורת נגע צרעת בגד הצמר או הפשתים. ב זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו וגו'. ג זאת תורת אשר בו נגע צרעת אשר לא תשיג ידו בטהרתו. ד זאת התורה לכל נגע הצרעת ולנתק. ה להורות ביום הטמא וביום הטהור זאת תורת הצרעת. וכנגד חמשה ענינים אלו מצינו בפ' אחרי מות שנאמר ויאמר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן וגו' ומשלו רז"ל משל בזה לרופא כו' זה זירזו יותר מן הראשון שלא ימות כדרך שמת פלוני כו' זה ידוע שמיתת בני אהרן היה לסבה ידוע ומצינו במדרש אחד ה' סיבות למיתתם עיין בילקוט פרשת שמיני ר' מני אמר שמתו על שנכנסו שתויי יין ועל שנכנסו מחוסרים בגדים. ועל שנכנסו בלא ריחוץ ידים ורגלים ועל שלא היה להם בנים אבא חנן אמר על שלא היה להם נשים כו' וכל תמונת החמישיות אלו הולכים על דרך אחד לגלות אוזן אנשים שכל שלימות הצלחתם תלוי בשימלאו רצון בוראם אשר אליו היתה כוונתו יתברך ביצירת העולמות הלא הוא לשיהיה מצוי בעולמו משכיל יודע מכיר משיג מציאת