עוללות אפרים סח

מים כך ישראל גדילין על התורה כו'. ב שהוא צריך לזכות הרבים זה"ש מה הסנה עשוי לגדר בו כו' וע"ד שנ' וקורא לך גודר פרץ וגו'. ג מה שהאד' צריך להתרחק מחבורת הרשעי' דבר זה אנו למדים מסנה שיש בו קוצים וורדים כנגד צדיקים ורשעים ונראה עין בעין שאין זיווגם עולה יפה וסיבת גידולם ממקור אחד הוא לפי שדרך השושנים ליגדל על כל דבר קשה והוא רמז נפלא לצדיקים שנמשלו לשושנים שלגודל הקושי שבישראל הם עומדים בדת תורתם ועומדים במראיתם כשושנה פא למה נקראו ישראל עזים אשר לזה ארז"ל שישראל נקראו עזים ולכך נתן להם התורה לפי שהם עזים כו' ורצו בזה לא לספר בגנותם חלילה אלא אדרבה בשבחם ור"ל לפי שהם עזים ועומדי' בדתם בחזקה ועליה הורגנו כל היום לפיכך נתנה התורה לישראל דוקא שלא ישובו מפני כל מיני פיתויים והסתות ובסיבה זו יהיו ישראל דבקים בתורת ה' לעולמי עד וביאר במדרש זה שהשושנים והקוצים נראה בהם היתרון וההעדר יחד וראוי להרחיק זה מזה. ד היותו שפל מכל האילנות רמז לקנין הממון שהוא הפחות והשפל בכל ד' מדריגות שהניח הרמב"ם בשמונה פרקיו אשר עליו נאמר לאחרונה יסעו כמבואר בחיבור זה במאמר ק"ל ע"ש. ה זכירת האחרית זה"ש שאין העוף יוצא ממנו בשלום כו' וכך אמר רבי פנחס מה הסנה העוף כשנכנס בו אינו מרגיש וביציאתו כנפיו מתמרטין בו כך כל איש חיל רב פעלים יראה בעין שכלו שכך היא המדה בטובות הזמניות שנראין כאוהבים ואהובים בשעת הכניסה להנאתן וביציאתו מן העולם הוא נכוה בהם וכנפיו מתמרטין וכך ארז"ל שיציאת הנשמה בצדיקים כמשחל ביניתא מחלבא וברשעים כצמר המסובך בקוצים כו' וראה בעל מדרש זה לייחס חמשה אלו לחמשה אבות אברהם יצחק ויעקב משה ואהרן. א הרחקת העושר להסתפק במלא כף נחת ראוי ליחס לאברהם שאמר אם אקח מחוט ועד שרוך נעל ולפיכך מצינו כ"ף קטנה בפסוק לספוד לשרה ולבכותה להודיע שבחם שהיו מסתפקין במלא כף נחת כמ"ש טוב מלא כף נחת וגו' מ"מ כף גדולה אינה מזקת בזמן שהאדם מוציא ממונו לתור' ולצדקה פב סוד כף גדולה בפ' והתמכרתם וכף פשוטה גדולה בפסוק ונך אותו וזהו סוד כף כפופה גדולה בפסוק והתמכרתם לעבדי' וגו' וסוד כף פשוטה גדולה בפסוק ונך אותו ואת עמו ע"ד שנאמר פתוח תפתח את ידך וגו' ולא תקפוץ את ידך וגו' ור"ל בזמן שיש לישראל כף גדולה לאסוף והכף כפופה קמוצה ורעה באחיהם האביונים אז נאמר והתמכרתם לאויביכם וגו' כמ"ש הנה זה היה עון סדום אחותך יד עני ואביון לא החזיקה וגו' אמנם בזמן שהכף גדולה ופשוטה לאביונים ע"ד פתוח תפתח וגו' אז נאמר ונך אותו ואת עמו וגו' ע"ד שנאמר צדקה תרומם גוי וכתיב ושביה בצדקה שהגאולה באה בזכות הצדקה אמנם בזמן שהכף קטנה שאין בידו מה ליתן אז אף אם היא כפופה אין בכך כלום ובאברהם אף עפ"י שהיה מסתפק במלא כף נחת מ"מ היתה ידו פשוטה לאורחים כנודע לפיכך היתה גאולת אברהם בכף פשוטה שנאמר לך לך מארצך וגו' להורות שבזכות הכף שהיתה פשוטה לעניים היתה גאולתו. ב ריחוק הרשעים הוא סוד המ"ם סתומה מום סתום רמז לרשעים אשר במחשך מעשיהם ומסתירין מזולתם מום שבהם ומראין עצמם כשרים אשר בסיבה זו ראוי לכל משכיל להתרחק מחברתם שלא יהיה נלכד במצודתם ובמידה זו אחז יצחק לפי שנתקדש בהר המוריה היה דינו כבשר קודש שאסור לצאת חוץ למחיצתו דהיינו ממקום קודש למקום חול כך היה יצחק אסור לצאת מארץ ישראל ואף גם זאת בהיותו בארץ הקדושה היה כלוא בבית ובסיבה זו כהו עיניו כדי שיהיה כלוא בבית ולא יתחבר לרשעים והוא שנאמר והוא יושב עם באר לחי רואי שהיה יושב תמיד באהלי תורה המשולה לבאר ומעין כי שם לא יסתכל בדמות אדם רשע כ"א בדמות אנשים צדיקים שנקראו חיים זה"ש לחי ראי לא כן הרשעים שאפי' בחייהם קרוין מתים. וזהו שאמרו שהיתה גאולתו במ"ם שנאמר לך מעמנו כי עצמת ממנו והליכה זו היא בעצם ההרחקה מן הרשעים כי עצום הוא בתורה ומעשים ואין ראוי שיתדבק בהם. ג זכירת האחרית מידה זו מתיחסת ליעקב שנאמר בו וידו אוחזת בעקב עשו היינו שיד ממשלתו בסוף גבולו של עשו דהיינו לעה"ב כי העה"ז גבולו של עשו ושם עיקר גדולתו אמנם בעקב עשו דהיינו בסוף גבולו שם חביון עזו של יעקב לפיכך אמר לבניו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים והנו"ן סוד האחרית כי נ' שנה הוא יובל ועולם משנת עשרים והלאה שהאדם מתחיל להיות בר עונשין משם והלאה הוקצב לו נ' שנה לתשלום שבעים שנה והוא האחרית לסתם אדם בסוד אמרו בשנת היובל תשובו איש אל אחוזתו והוא השבת כל מורכב וכל יסוד ליסודו והנפש תשוב אל האלהים כמבואר ענין זה באר היטב בחיבורי הגדול רבבות אפרים ועוד שאנו אומרים בפיוט של השבת שלפני שבועות שהולך ומבאר כל האלפ"א בית"א וסוד הנו"ן אמר נו"ן נר אלהים נשמת אדם כו' במיתתה יש לה תקומה וכו' והוא מבואר בדרך זה שהזכרנו לפיכך היתה גאולתו של יעקב שנתפרסם בזכירת האחרית בנו"ן שאמר הצילני נא וגו' לא בקש בעה"ז הגדולה והתפארת של עשו כ"א ההצלה מפניו שלא יטרידהו מהשגת שלימותו בעה"ז כל נ' שנים הקצובים לכל בריה כאמור. ד התור' מתייחסת לפ"ה שנאמר למען תהיה תורת ה' בפיך והיא נתונה על ידו של משה ועל ידו היתה גאולת מצרים בזכות התורה כמו שפי' רש"י בהדיא על פסוק בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה לפיכך היתה גאולה ראשונה בפ"ה שנאמר פקד פקדתי. ה לזכות הרבים נרמז באות הצד"י כמ"ש ומצדיקי הרבים ככוכבים וגו' והוא סיבת הגאולה האחרונה שנאמר בה ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ וזה מהידוע שיסוד למדה זו היא השלום כי בזמן שאין שלום בתחתונים אזי לא זו שאין האחד מוכיח