עוללות אפרים סד

המריבה הגורם ש"ד אמנם בצאת ישראל היו גדורים בארבע אלו עד שהיו ראויין להגאל זה"ש כשלחו כלה גרש יגרש אתכם מזה. עב הלבנה ראשו דומה לעגל כו' ועל כוונה זו מצינו לרז"ל במס' ר"ה מאמר תמוה ומבהיל בא' שראה צורת הלבנה ראשו דומה לעגל אזניו לגדי וקרניו דומה לצבי זנבו מונחת לו בין יריכותיו כו' ובעקידה פי' קצת מאמר זה אענה גם אני חלקי ואו' לפי שישראל מונין ללבנה ע"כ בשעת הקלקלה כאשר התחילו להיות פרוצים בארבע מידות אלו נשתנה צורת הלבנה ונדמית לעיני הרואים בשינוי ד' צורות אלו כדי שיקחו מוסר ויתעוררו על התשובה. א ראשו עגל רמז לחמדת הממון שהוא ראש לכל הפרצות כי כבר אמרנו שכל אדם שעיניו יפות כל גופו אין צריך בדיקה זה"ש ראשו עגל כי ראש לכל הפרצות היה חטא העגל בשביל רוב כסף וזהב שהיה להם כמ"ש רז"ל ויעשו להם אלהי זהב אמר משה רבינו להקב"ה אתה גרמת להם שחטאו בשביל רוב כסף וזהב שהשפעת להם כו'. ב אזניו גדי כי הגדי נאו' למאכלו של אדם וגדי הוא ל' מתיקות כמו ממגד ארץ ומלואה וזה רמז שהיו שטופים בחמדות ותאוות הגלויות הנראין מתוקים לשעה עד אשר היו אזניהם אטומות לשמוע בקול מוכיחיהם כי זהו ההבדל שבין הנאות העה"ז ובין קורת רוח של העה"ב כרחוק העין מן האוזן כי חמדות העה"ז נראות לעין הגשמית כמ"ש וכי תאוה הוא לעינים אמנם הטובות של העה"ב אינן נראות כי עין לא ראתה אלהים זולתיך אך לשמע אוזן שמענו וקבלה נקבל שיש תקוה לאחרית האדם והנמשך אחר תאוותיו בעה"ז ועושה אותם עיקר הרי שלקה באזנו כי אינו מאמין למה ששמעו אזניו לפיכך בא הרושם בלבנה זו באוזן וק"ל. ג וקרניו צבי הם בעלי מצה ומריבה אשר קרן חזות בין עיניהם לנגח בו לזולת וכמ"ש וקרני ראם קרניו בהם עמים ינגח והמשילם לקרני הצבי החלושות ונופלת בכל שנה ככה גדע קרן ישראל מיום החורבן ואעפ"כ כל אחד רודף את חבירו. ד וזנבו מונחת בין יריכותיו זהו מציאת הגאוה שמי שרוצה להתנהג עצמו בענוה אז הוא מונח בין יריכות כל אדם והכל דשים עליו הפך מרצון האל יתברך כארז"ל כל המשפיל עצמו הקב"ה מגביהו כו' אך אין זה מנהג דורינו אלא מוסיפין לדוש עליו ומאחר שהבריות משפילים הענוים ומגביהים הגאים בזה יגלה מזימות לבבם שאין להם חפץ לילך בדרכי השם המשפיל גאים ומגביה שפלים עג מעשה בעובד כוכבים שאכל פסחים בירושלים ויסבול ענין זה מה שמצינו במסכת פסחים בההוא עובד כוכבים דסליק ואכל פסחים בירושלים כו' אמר ליה רבי יהודה ב"ב כלו' ספו לך מאליה כי סליק אמר ספו לי מאליה אמרו אליה לגבוה קא סלי' בדקו אחריו ומצאו שעובד כוכבים הוא כו' ויש לדקדק איך היה העובד כוכבים נבער מדעת כל כך כי בוודאי ראה סדר ההקרבה ואיך לא ראה שאליה קרב לגבוה כי בוודאי אחר הצלייה אמר ספו לי מאליה והרי איננו כי כבר נקרב לגבוה ואם אמר כן קודם הצלייה מ"מ דבר חימה הוא שלא הרגיש בזה מכמה שנוים ע"כ נראה לפרש על הדרך שהזכרנו בהיות שיש הבדל בין צדיקים לרשעים כי המנהג בין הרשעים שכל המתגאה ביותר הוא משובח מן המתנהג בענוה כי לדעתם זה עיקר מציאת האדם להתנהג בעולם בגאוה ובגודל לבב כי חושבים שכל עוד שהאדם הולך בדרכי השררה ביותר הוא קרוב לסיבה ראשונה ית' ואנחנו עם ה' אלה יש בנו מדעת קונה הכל מגביה שפלים ומאמינים אדרבה שכל המשפיל עצמו ביותר הוא קרוב לסיבה ראשונה ית' וכמו שנאמר אשכון את דכא ושפל רוח וגומר ומכאן יצא הלימוד שהאליה מצד היותו במקום שפל בגוף הבהמה יותר מכל האיברים בהיות שהוא בין הירכים והוא מכסה בשר ערוה וראייה לדברינו שכן אמרו הוי זנב לאריות כו' הורו באבר זה על עצם השפלות וא"כ אין עוד אבר שפל ממנו ומטעם זה הוא נבחר תמיד להיות קרב לגבוה יותר מכל האברים אך העובד כוכבים היה תמה על זה אע"פ שראה שאליה קריבה לגבוה מ"מ אמר ספו לי מאליה ואל תקריבו אותו לגבוה כי אין להקריב לגבוה החלק הפחות שבבהמה ע"ד הקריבהו נא לפחתך ועצה זו נתן לו רבי יהודה בן בתירא לאמר כלום ספו לך מאליה כלומר והלא מקריבין האליה ובבואך שמה אמור להם שיתנו לך מאליה כי הוא יותר נאות למאכל אדם מלהקריבו מן הטעם שנתבאר לפיכך בדקו אחריו באומרו ספו לי מאליה ואמרו אליה לגבוה קא סליק ר"ל אצלינו כך היא המידה שהאליה דהיינו מי שהוא זנב לאריות לגבוה קא סליק שהקב"ה מגביהו וא"כ האליה ראוי יותר להקרבה מכל האברים ובזה הרגישו שעובד כוכבים הוא כי אמר שהמדה הוא בהיפך זה. אמנם בשעת הקלקלה גם בין ישראל כך היא המדה. עד ד' כוסות לאומות וד' מצות בפסח ומצינו במדרש שהקב"ה ישקה לעתיד את הרשעים ד' כוסות של פורענות ואסמכוה אקראי. א שנאמר כוס יין החמה. ב שנאמר כוס זהב בבל ביד ה'. ג שנאמר ורוח זלעפות מנת כוסם. ד כי כוס ביד ה' מלא מסך וגו' וזהו כנגד ארבע מדות שברשעים. א התאוה להיות גבורים לשתות יין זה"ש קח כוס יין החמה. ב רדיפת הכסף והזהב זה"ש כוס זהב בבל ביד ה'. ג המריבה שנאמר כי כוס ביד ה' ויין חמר וסמוך לי' וכל קרני רשעים אגדע. ד הגאוה שנאמר אש וגפרית ורוח זלעפות מנת כוסם. ועל דרך המדרש האומר כל המתגאה נידון באש כו' וכנגדם ישתו ישראל ד' כוסות של ישועה וזהו סוד אומרו ובמנורה ארבע גביעים והיו קנים מימין ומשמאל רמז לכוס ישועה של ישראל הראוי ליחס לימין וכוס התרעלה לרשעים שמשמאל. וכנגד ד' אלו שהיו ישראל גדורים בהם בצאתם ממצרים מסר להם הקב"ה ד' מצות פסח מצה ומרור והשבתת חמץ. א הפסח מורה על ריחוק התאוה כמו שאמר איש לפי אכלו תכוסו על השה ולא יותר