עוללות אפרים סא

דהיינו ישראל לא בתר מצד שישראל אינן להוטים אחר אסיפת הממון לפיכך אינן מבותרין והם קיימים לפניו יתברך. ב מציאות המריבה זה"ש ויבתר אותם בתוך כי כן טבע המחלוקת לחלק יצאה בין אנשים ובין אחים יפריד עד אשר לא יתאחדו לעולם כמ"ש אצל המצורע הוא הבדיל בין איש לרעהו כו' ויתן איש בתרו לקראת רעהו ע"ד כל הפוסל במומו פוסל כי כן טבע המריבה שבחרו המיוחד לו דהיינו הפסולים שבו הוא מניחם לקראת רעהו לפסלו בהם ומטיל השמץ שבו על רעהו אמנם את הציפור לא בתר דהיינו הצדיקים שנמשלו לציפור לא בתר כי השלום המתווך ביניהם סיבת קיומם. אמנם כשהמריבה מצויה בין איזו אומה זהו סיבת הפסדם והאומה כלה כי יד איש ברעהו כמלחמת ישראל עם טיטוס. ג מציאות הגאוה זה"ש ויבתר אותם בתוך כי המתגאה נטרד מן העולם בחצי ימיו כמ"ש רז"ל כל המתגאה לסוף מתמעט שנאמר רומו מעט וש"ת ישנו בעולם ת"ל ואיננו. ויתן איש בתרו לקראת רעהו כי כן טבע של גס רוח שכל ישעו וחפצו להדר עצמו בפני רעהו כי מי שהוא במקום שאין איש אין מקום כלל לגאותו נמצא שבתרו המיוחד לו דהיינו יקר תפארת גדולתו הוא ניתן לקראת רעהו. אמנם הצפור לא בתר כי מצד הענוה המצויה בהצדיקים הם קיימים כמ"ש לא מרבכם מכל העמים חשק ה' בכם כי אתם המעט ודרשו רז"ל בזכות שאתם ממעטין עצמכם לפני כו'. ד מציאות התאוה זה"ש ויבתר אותם בתוך כי השטוף בתאותו נטרד מן העולם בחצי ימיו כמ"ש תאות עצל תמיתנו וראייה מקברות התאוה וכמ"ש הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם ויתן איש בתרו לקראת רעהו שהוא נותן הודו והדרו המיוחד לו לאחרים כמו שכתוב פן תתן לאחרים הודך ופי' הרלב"ג וז"ל פן תתן ההוד הנתון לך לקנות השלמות לאחרים ולא יהיה לך תועלת בו אבל יהיה בו השתמשות לעשות תחבולות להשיג התאוות עכ"ל. וכן ארז"ל המרבה סעודתו בכל מקום לסוף מחריב את ביתו כו' נמצא שלסוף יבוזו זרים יגיעו והוא נשאר ערום מכל שלימות הצלחתו לכך נאמר ויתן איש בתרו לקראת רעהו. אמנם הצפור לא בתר בהיות צדיקים גדורים בשימושי התאוות זהו סיבת קיומם. גם נוכל לומר בדרך כלל שכל ארבע מידות יעזוב אדם מעצמו בהגיעו לחצי ימיו בראותו שהוא קרוב אל ההפסד בזמן ששמשו נוטה למערב אז ממילא יכיר בפחיתות ערכו וזהו סוד ביעור השאור מחצות ואילך בזמן שהחמה נוטה למערב כי זהו הזמן שהשאור שבעיסה הפנימי נבדק מאליו. זה"ש ויבתר אותם בתוך ועליהם נאמר אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם וכתיב עושה עושר ולא במשפט בחצי ימיו יעזבנו: בשני פסוקים אלו נרמזו ארבעתן שבכולם יעזבו מעצמם קנינים האלו בהגיעם לחצי ימיהם. א אנשי דמים זה השטוף בתאוות הבאים מרתיחות הדמים כמ"ש כי תאוה נפשך והנפש הוא הדם שנאמר כי הדם הוא הנפש. ב ומרמה היינו איש מדון כד"א מרמה בלב חורשי רע וליועצי שלום שמחה. ג עושה עושר הרי הממון. ד ולא במשפט הוא ענין בפני עצמו כי זולת זה היה לו לומר עושה עושר לא במשפט אלא שהוא ענין בפני עצמו ומדבר במציאות הגאוה שהמתגאה לא במשפט הוא עושה כן כי איך יתגאה אדם להבל דמה. או יאמר שהמתגאה אין לו חלק ונחלה במשפטי ה' כמ"ש ידרך ענוים במשפט וכמו שאמר הגס לבו בהוראה שוטה רשע וגס רוח. סה סמיכות ואלה המשפטים לפסוק שלפניו: ודבר זה אנו למדין ממה שנ' ולא תעלה במעלות על מזבחי אשר לא תגלה ערותך עליו. וסמיך ליה ואלה המשפטים ירצה בזה להורות שהדיין לא יהיה לבו גסה עליו בהוראה כי מטעם זה היה מקום הסנהדרין אצל המזבח כדי שילמדו דרך הענוה מן המזבח ע"ד שנאמר זבחי אלהים רוח נשברה כי תכלית הזבחים היה להביא את האדם לידי רוח נשברה וכן במזבח נאמר מזבח אדמה תעשה לי או שהיה במקום נמוך לאדמה או מלא אדמה בין כך ובין כך יש בו רמז לדרך הענוה כד"א ואנכי עפר ואפר וכמו שפי' רש"י על פסוק והארץ לעולם עומדת. וזה"ש כל המעמיד דיין שאינו הגון כאילו נוטע אשרה אצל המזבח ור"ל מי שרוחו גסה עליו המשיל לאשירה כי כל עיקר כוונתו שיאושר בארץ והכל ישבחוהו או אשרה של עבודה זרה ממש ע"ד שארז"ל כל מי שיש בו גסות הרוח ראוי לגדעו כאשירה כתיב הכא ורמי הקומה גדועים וכתיב התם ואשריהם תגדעון ומטעם זה אין ראוי להעמידו דיין להושיבו אצל מזבח ה' המורה על גדר הענוה זה"ש ולא תעלה במעלות על מזבחי על הוא כמו אצל ע"ד חונים על הים כי אין ראוי להושיב שני הפכים במקום א' ונתן טעם לדבר אשר לא תגלה ערותך עליו ע"ד שארז"ל כל המתגאה כאילו בא על כל העריות כתיב הכא תועבת ה' כל גבה לב וכתיב התם בפרשת עריות כי את כל התועבות האל וגו' לכך נאמר אשר לא תגלה ערותך עליו וסמיך ליה ואלה המשפטים להורות שהדיין צריך להיות עניו ושפל רוח זהו שאמר ולא במשפט זה שאין לו חלק במשפטי ה' על כלם אמר בחצי ימיו יעזבנו מעצמו יעזוב דרכים מקולקלים אלו כאמור לכך נאמר ויבתר אותם בתוך. סו שלשה לא המתינו שש שעות בשלותן ומצינו עוד ראייה מן המדרש הביאו הילקוט בספר שופטים וז"ל ג' לא המתינו שש שעות בשלותן. אדם הראשון וסיסרא וישראל. אדם שנאמר ולא יתבוששו לא בא שש סיסרא שנאמר מדוע בושש רכבו בא שש ישראל שנאמר וירא העם כי בשש משה ע"כ. וכפי הנראה שבמדרש זה נרמז שארבע כיתות אלו אינן ממתינין בשלותן עד חצי ימיהם וז"ש שש שעות כי משש והלאה הוא הזמן שהשמש נוטה למערב וכבר אמרנו שהוא רמז לחצי ימיו של אדם שאז שמשו נוטה למערב כד"א עד אשר לא תחשך השמש וגו'. א אדם הראשון היה להוט בבולמוס התאוה שנאמר וכי תאוה הוא לעינים