עוללות אפרים ס

עם קרובו. סב חמשה גאולים בפ' בהר וחמשה אלו נרמזו בפרשת בהר שנאמר אחרי נמכר גאולה תהיה לו והזכיר שם ה' מיני גאולים. א אחד מאחיו יגאלנו. ב או דודו. ג או בן דודו. ד או משאר בשרו ממשפחתו. ה או השיגה ידו ונגאל רמז לה' סבות שהנחנו. א השלום והאחדות זה"ש אחד מאחיו יגאלנו. ר"ל האחדות שבין אחד לא' זהו יגאלנו. ב זכות אבות זה"ש או משאר בשרו ממשפחתו. ג זכות עצמו זה"ש או השיגה ידו ונגאל. ד זכות הצדיקים שבדור זה"ש או בן דודו כי הצדיקים נקראו בנים למקום ברוך הוא שנא' ה' אמר אלי בני אתה. ה שהקב"ה יגאלם למען שמו זה"ש או דודו זה הקב"ה כמ"ש דודי לי ואני לו וגו'. וענין אכילת הפסח על מצות ומרורים כי המצה לחם עוני וכבר ידעת שהעוני הוא סימן גאולה כמ"ש והשארתי בקרבך עם עני ודל וחסו בשם ה' ונתן ה' לך לחם צר ומים לחץ ולא יכנף עוד מוריך כי העושר גורם גבהות הלב והביעוט כנרמז בשה זה. והמרור רמז שאין הקב"ה שולח הגאולה כי אם למרי נפש אשר השביעם ה' במרורים באורך גלות החל הזה כמ"ש שימי לך תמרורי' שיתי לבך למסל' דרך הלכת שובי בתול' ישראל שובי אל עריך אלה. ובזה נשלם עמוד זה בס"ד: עמוד ז מאמר סג סוד ברית בין הבתרים ופסח ומצה ומרור וביעור חמץ

ויאמר ה' אלהים במה אדע כי אירשנה ויאמר ה' אל אברם קחה לי עגלה משולשת וגו' ויבתר אותם בתווך ואת הצפור לא בתר

ידוע ומפורסם שבארבע דברים ניכר כל אדם אם זך וישר פעלו כי כפי החלוקה המצויה בתכונת בני האדם נמצאו ארבע אבות נזיקין המטרידין את האדם מהשגת שלימותו והם סיבת הפסד הרשעים וקיום הצדיקים כנרמז בפשוטו ויבתר אותם בתווך ואת הציפור לא בתר כי זה יורה על הפסד וכליון של הרשעים שנמשלו בעגלה משולשת ועז כפי' רש"י ואת הציפור לא בתר היינו קיום מציאות הצדיקים מצד שד' מדות אלו אינן מצויין בהם והם היו סיבת הגאולה וכנגדם נצטוו ישראל בד' מצות מן התורה והם פסח מצה ומרור וביעור חמץ כמו שיבא וד' מידות אלו הלא ידועים ומפורסמים. א מציאות הגאוה כי מי שרוחו גסה עליו הרי הוא כאלו דוחק רגלי השכינה והוא רע לשמים ולבריות ועליו נאמר גבה עינים ורחב לבב אותו לא אוכל ודרשו רז"ל אל תקרי אותו אלא אתו. ב מציאות התאוה כי השטוף בחמדות הגויות הרי הוא מכלה כל ימיו בהבל והמה מעורים עיני בעליהם כנודע. ג הרודף אחר הממון הרי הוא כל ימיו כעור הממשש באפילה ואין לו פנאי לעולם לעסוק בחורה ומצות כנודע מדרכם כאשר הארכנו לדבר מזה בחלק ראשון מאמר ו' ע"ש. ד איש מדון ומריבה מחשב רע על משכבותיו ואין שלום במעגלותיו וכל מזימותיו לחרחר ריב צא ולמד כמה מיני מידות רעות תלוין במדה זו עד אשר על כל פנים אינה מנחת אותו לעשות טובה לנפשו וד' מידות אלו הם כללים ולא פרטים כי כל אחת מהם בפני עצמה מטרידתו מן העסק הנפשי וכ"ש בהצטרף ארבעתן יחד כי הם מקור נפתח ופתח פתוח לחטאת ולנידה כי הם מפתח לכל ראשי עבירות סד במסור' ד' פעמים לרע נקוד פתח ע"כ מצינו במסורת ד' פעמים לרע נקוד פתח. א לא יבקר בין טוב לרע. ב הוי אומרים לרע טוב. ג שנא' בישעיה כי רגליהם לרע ירוצו וסמיך ליה דרך שלום לא ידעו. ד במשלי נאמר כיס אחד יהיה לכלנו וסמיך ליה רגליהם לרע ירוצו. וכפי הנראה שלכך הם נקודים פתח כי כבר אמרנו שד' רעות אלו הם פתח פתוח לכל הרעות והם נרמזו בד' פסוקים אלו. א השטוף בתאות הגוף ושופט על הדבר הנראה מתוק לשעה כי הוא מתוק באמת אעפ"י שטעות בידו כי רוב חמדות הגויות אע"פ שנראין כאהובים לפי שעה הנה אחריתם מרה כלענה אך שהפתאים בוחרים בדבר שהוא טוב ומועיל וערב לפי שעה זהו שנאמר בישעיה הוי אומרים לרע טוב וגו' וסמיך ליה הוי גבורים לשתות יין. ב רדיפת הממון זה"ש כיס א' יהיה לכלנו וסמיך ליה כי רגליהם לרע ירוצו. ג המונע דרך השלום זה"ש רגליהם לרע ירוצו וסמיך ליה דרך שלום לא ידעו. ד מציאות הגאוה עליו אמרו רז"ל כל המתיהר אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו כו' וא"כ אין בו כדי הבחנ' אפי' לפי שעה להבחין בין טוב לרע זה"ש לא יבקר בין טוב לרע וארבעתן נקראו רעה. א הממון נאמר בו עושר שמור לבעליו לרעתו. ב הגאוה כתיב יראת ה' שנאת רע גאה וגאון. ג התאוה כתיב נפש רשע איותה רע. ד המריבה כתיב עליו יחשבו רעה וגו' ועל ד' אבות נזיקין אלו כמו שיתבאר בסמוך עליהם בא הרמז במראה אשר ראה אברהם בברית בין הבתרים בשכבר פרשנו כל הענין בדרך אחר במאמר כ"ח הלא דברי תורה כפטיש יפוצץ סלע נדרשים בכמה פנים כמ"ש גדולים מעשי ה' דרושים לכל חפציהם כי מעשי ה' המה הלוחות שנאמר והלוחות מעשה אלהים המה וגו' והם דרושים לכל חפציהם כי כל דורש ימצאו רמז לכל דבריו כמו שנפשו חפץ בהיות שיש ע' פנים לתורה כמנין יין. אענה שנית חלקי ואומר שהראה לו הקב"ה לאברהם כששאלו במה אדע כי אירשנה ר"ל באיזו זכות ירשו בני הארץ והשיב לו קחה לי עגלה משולשת וגו' הראה לו ד' מדות רעות אלו המצויין אצל הרשעים והם סיבת הכליון שלהם וכנגדם הראה לו כי בצדיקים אינן מצויין וזהו סבת קיומם. א רדיפת הממון זה"ש ויבתר אותם בתוך כמ"ש עושה עושר ולא במשפט בחצי ימיו יעזבנו נמצא שבתוך הוא מבותר ומנותח לנתחים וכליל לאישים של גיהנם בחצי ימיו דהיינו בתוך. זה"ש ויתן איש בתרו לקראת רעהו ע"ד שנא' ועזב לאחרים חילו. ואת הציפור