עוללות אפרים נח

אל העושר שאין תשמישו כי אם בעה"ז הנמשל ללילה נט הפסח אינו נאכל אלא בלילה לפיכך גם הפסח אינו נאכל אלא בלילה ועוד נאמר עושה עושר ולא במשפט בחצי ימיו יעזבנו לפיכך גם הפסח אינו נאכל אלא עד חצות וא"ת לומר שהוא עושה עושר במשפט מ"מ בהגיעו לחצי ימיו יתחילו ימי הירידה ואז יכיר האדם בפחיתות ערכו ואז ממילא תש כח יצרו לרדוף אחר קניני הזמן וזהו סוד ביעור השאור ביום י"ד אחר חצות כי ככה הוא זמן ביעור השאור שבעיסה שבאדם מחצי ימיו והלאה כי הוא הזמן ששמשו נוטה למערב כד"א עד אשר לא תחשך השמש וגו' ובדרך שיתבאר בסמוך במאמר ס"ד על פסוק ויבתר אותם בתוך לפיכך הפסח אינו נאכל אלא עד חצות ועוד שהעושר ראוי לאדם לעשותו לצורך עצמו באופן שיאכל ממנו בזה ובבא כשהוא מוציאו על ענינים רוחניים האמנם אם ירע לבבו להוציאו על תורה וצדקה וג"ח הרי הוא עוזב לאחרים חיל וחומה אשר בנה ואשר נטע כי בניו ישאו ממונו והוא ישא את עונו לפיכך גם הפסח אינו נאכל כי אם למנוייו ועוד שהשלימים חושבים עצמם בעה"ז כאורח נטה ללון לכך נאמר ואינו נאכל אלא צלי בדרך שנתבאר למעלה ואכילתו על מצות ומרורים רמז שבכל אכילותיו יזכור ימי הרעה כמו שנאמר בכלם ישמח ויזכור ימי החושך וגומר כי על כן קרא שמה מרה כי מרים המה כמו שכתוב ואחריתו מרה כלענה ועל מצות היינו בהרחקת השאור שבעיסה. וכל ערל לא יאכל בו כי היצר הרע שנמשל בשאור שמו בקרבו כי גם הוא נקרא ערל וטמא ואין לו חפץ במדת ההסתפקות לפיכך אינו אוכל מן הפסח המורה על ההסתפקות. ובבית אחד יאכל ושלא להוציא מן הבשר חוצה ושלא לחלקו לשני חבורות כל זה הערה שיהיה לו לבדו ולא לזרים אתו ויסתפק במוכרחות לבד ולא יבקש להוציא ממנו חוצה בראש כל חוצות להתפאר בו נגד בני אדם וכן הוראת לא תותירו ממנו עד בוקר בדרך שנתבאר למעלה. ועצם לא תשברו בו היינו שלא ישבור הדבר העצמי שבו תלוי כל מצב יסוד האנושי והם המעשים טובים המתעצמים באדם ודבקים בו לא יסורו ממנו וככה תאכלו אותו מתניכם חגורים כו' כאן חתם כל הענין לומר שאכילת האדם בעה"ז תהיה בחפזון כאורח נטה ללון כי לא ידע האדם את עתו לפיכך צריך לאכול על זה האופן דוגמת אכילת הפסח בצאת ישראל ממצרים שאכלוהו בחפזון כי היו מזורזים ומוכנים לצאת לדרך כמו כן בצאת האדם מארץ מאפליה זו שהוא דומה ליוצא מבית האסורין צריך האדם לאכול כל חולין שלו על טהרת הקודש באופן שיהיה מוכן לכך בכל עת ובכל שעה לשום לדרך העה"ב פעמיו כמ"ש בכל עת יהיו בגדיך לבנים וגו' וע"ד ארז"ל במסכת עירובין פרק כצד מעברין אמר ליה שמואל לרב יהודה שיננא חטוף ואכול חטוף ואשתי דעלמא דאזלינן מינה לבי הילולא דמי פירש"י היום ישנו ולמחר אינו כו' זה"ש כאן ואכלתם אותו בחפזון שלא יאכל קבע בעה"ז כ"א כדרך האורח כאמור וכמ"ש תכין לך הדרך ושלשת גבול ארצך שהאדם יכין לו צדה לדרך העה"ב וישלש כל מעשיו בכמה ענינים משולשים בתורה נביאים וכתובים כמ"ש הלא כתבתי לך שלישים וגו' ובתורה ועבודה וג"ח. וכארז"ל לעולם ישלש אדם מעותיו כו' גם ישלש כל יום ויום של כ"ד שעות על ג' חלקים כי על זה מצינו ג' לשון אז המורים על זה דהיינו ח' שעות שליש מן היום יהיה ישן זה"ש ישנתי אז ינוח לי וח' שעות יעסוק בצרכי הגוף זה"ש כי אז תצליח את דרכיך וח' שעות יעסוק בתורה זה"ש ואז תשכיל כי כלם נרמזו במספר א"ז ובפסוק זה נרמזו ג"כ שלשה דברים אשר עליהם העולם הקטן עומד תורה עבודה ג"ח כי בג' אילו יכין לו צידה לדרך לעה"ב ועל זה יורו שלשה תכין שבמסורת. א התורה זה"ש תכין לך הדרך ושלשת היינו בתורה נביאים וכתובים וכל התורה אקרי דרך. ב העבודה שבלב זה"ש תכין לבם. ג הג"ח זה"ש תכין דגנם. זה"ש וככה תאכלו אותו וגו' ומפסוק זה למד ר' יוסי שהולכי דרכים יהיו מזורזים כו' ובדרך כלל יש רמז נכון שאדם יהיה מוכן תמיד לשום לדרך פעמיו ויהיה מזורז בכל מעשה של מצוה שתבא לידו שלא יחמיצנה כי לא ידע האדם את עתו ובדרך פרטי רמז במקל וחגור ומנעול לשלשה עמודי עולם סתם מקל עשוי להיות האדם נשען עליו בעלותו ההרה כך העולים בהר ה' צריכין להשען על מקל עוז ותפארה שהתורה נמשלה בו כמ"ש בגמ' משען ומשענה אלו בעלי תורה משען מים אלו בעלי מקרא כו' והשלם נשען במשענת קנה רצוף אהבה ומקלו בידו לנחותו הדרך אשר ילך בו. ומתניו חגורים רמז לתפילה שצריך להיות חגור שלא יהיה לבו רואה את הערוה ונעליכם ברגליכם שיהיה מן הגומלים חסדים הנדיבים כד"א מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב כי מי שרוח נדיבה סמכתהו עליו נאמר והלך לפניך צדקך והוא לסלק לפניו כל אבני המכשולות עד אשר ילך לבטח ולא יגוף באבן רגלו והרי הוא דומה למי שנעלו ברגלו בטוח מן המכשולות של אבנים קטנים המוטלין בדרך כי הולך לפניו צדקתו דוגמת עמוד הענן וק"ל גם ירמוז בחגור זה למה שנאמר והיה צדק אזור מתניו והאמונה אזור חלציו א"כ איפה הפסח זירוז נפלא אל האדם לפנות דרכו לפניו מכל מכשול זה"ש ופושעים יכשלו בם זה האוכלו לשם אכילה גסה והוא האוכל מן הממון המקובץ אכילה גסה ר"ל שמרבה בו ללא צורך לא לעזר ולא להועיל לסוף הוא נכשל בו כאמור. ס ענין קשירת הטלה וטעם לשבת הגדול ומטעם זה היתה לקיחתו בי' לחודש ביום השבת אשר מטעם לקיחתו וקשירתו בכרעי המיטה נקרא שבת זה שבת הגדול ונראה לפרש זה בשני טעמים שונים. א הוא על הדרך שהזכרנו שהטלה רמז אל העושר ואופני אכילתו הם הוראה על אופני תשמיש הממון המקובץ ע"כ נצטוו לקשרו בכרעי המטה להבזותו בעיני בעליו כשיראו אותו קשור וידו על התחתונה וקשירתו יורה שהמשכיל צריך לעשות לו