עוללות אפרים נז

יודעים שכל הולכי דרכים צריכין להיות מזורזים. אלא בוודאי שלא בסתם דרכים דבר האיש האלהי אלא בהולכי ישרים דרכי ה' כמ"ש רבי יוחנן ולא עוד אלא שיש לפני שני דרכים אחד לגיהנם ואחד לג"ע אותן הולכי דרכים צריכין להיות מזורזין וצריכין להשליך מעליהם משא העונות המכבידים ומעכבים העלייה וראה ר"י ללמוד זה ממה שנאמר וככה תאכלו אותו שנראה אך למותר דוגמת אמרו וכן תעשו הנאמר במשכן פירשו רז"ל וכן תעשו לדורות כו' כמו כן באמרו וככה תאכלו אותו רמז לדורות כי בהליכה זו צריך האדם זירוז מיד ולדורות כמו בתורת העולה בהר ה' ואין זירוז כ"א במקום חסרון כיס שצריך שיסיר הכולל כל הצרכים הזמניים כאכילה ומלבוש וזולתם וההסרה היא הרחקת המותרות זה"ש בפסח זה איש לפי אכלו תכוסו על השה היינו לפי אכלו דווקא כדי הצורך ההכרחה והמותר יחרים. והשה רמז לעושר ע"ד שנקראים צאן עשתרות שמעשרות את בעליהן כן השה רמז למזל טלה ראש לכל המזלות המשפיע לעולם כל צרכי בני האדם ובהם לא ישתמש האדם כי אם לפי אכלו ולא יותר וזה"ש ופושעים יכשלו בם זה האוכלו לשם אכילה גסה בהיות שעיקר מצות הפסח בנויה על יסוד זה להרחיק את האדם מבקשת המותרות כאמור ומעתה נבא לביאור ענין זה בפרטות בהמשך כל הפרשה בעזרת המלמד ידי לקרב לבאר הפרשה בשני דרכים כמשפטינו בחבור זה להוציא מפרשה זו ההצלחה הפרטית של כל איש ואיש וההצלחה הכללית של אומה זו בכללה: נח ביאור פרשה שה לבית אבות דרך ראשון

א הדרך הראשון בהמשך פרשה זו ויקחו להם איש שה לבות אבות שה לבית אחרי שאכילה זו היתה אכילה ראשונה של מצוה שנצטוו ישראל עליה ראוי להוציא ממצוה זו כל דרכי האכילה אשר יאכל האדם מסלתו ומשמנו בעולם הזה על פי ההסכמה האלהית ואכל וחי לעולם חיים נצחים והרי אכילה זו היא דוגמת אכילת המן שנצטוו בו שלא להותיר ליום המחרת שלא יהיו מקטני אמנה וכן לא ידאג על יום המחרת להרבות בקנינים מדומיים לומר שמא לא יהיה בידו די ספוקו ביום מחר ויש מחר שהוא לאחר זמן כי זה כל חלי וכל מכה שרוב בני אדם נבוכים הם בארץ על המחיה ועל הכלכלה תמיד הוא דואג על הזמן הבא אע"פ שאינו יודע מה יולד יום לפיכך נאמר בפ' זו והנותר ממנו עד בקר באש תשרופו כמו שנאמר במן שהותירו וירם תולעים ויבאש והכל הולך אל דרך אחד כי זה הוא סוף כל הפתאים מאספי הממון שסופם רימה תשלוט בהם וליהט אותם היום הבא והנותר מן כל מאכל אשר יאכל אש הטבעי שורפו וקיצו בשטף והמותר לתולעה ורימה וכמו שנאמר אצל המן המרבה לא העדיף שהמרבה באסיפת הקנינים הזמניים לא העדיף יותר מן הרש לעה"ב והממעיט בהם לא החסיר לנפשו מאומה ואדרבה העדיף מצד קלות משא הממון מעליו כך נאמר בפסח זה איש לפי אכלו תכוסו על השה היינו כפי צורך אכילתו ולא יותר כמו שאומרים בנוסחא הא לחמא כל דכפין ייתי וייכול היינו כדי שבר רעבון ביתו לבד ולא יותר כי הנה ימים באים והיה כקטן כגדול כעשיר כהלך הכל שוה. זה"ש ויקחו להם איש שה לבי' אבו' שיסתפק ממה שירש מאבותיו מן השה שמרמז על העושר כאמור למעלה ולא יבקש כי אם שה לבית כדי הביא שבר רעבון ביתו ואם ימעט הבית מהיות משה שיש לו רב יותר מכדי צרכו ולקח הוא ושכנו יפרנס בו שכניו וקרוביו עד אשר במכסת נפשות תכוסו על השה ולא שיקבץ לו הון עתיק ראוי לפרנס בו כמה אלפים והוא מחזיק בו בידו לבדו כמנהג דורינו. וירמוז עוד אומרו שה לבית אבות שלא ירבה האדם בסעודת הרשות בכל מקום כי אם איש אל משפחתו ישוב והוא סיבה גדולה להשקיט כמה דברי ריבות הנמשכים מתוך הסעודות כמנהגינו ואמר מן הכבשים ומן העזים תקחו כי גם מין העזים הוראה על הממון אפס כי עז העם המחזיקים בו כמ"ש הון עשיר קרית עוזו ועשיר יענה עזות ואמר מן הכבשים כו' ר"ל קצת ממנו דהיינו ההכרחי ולא כולו כי זה הוראת לשון מן בכל התלמוד. והיה לכם למשמרת עד יום י"ד כי אכילה זו על זה האופן היא שמורה וגנוזה לאדם לעולם הבהיר והכל מתוקן לסעודה ההיא שבזמן ההוא יהיה דוד העולה למספר י"ד ראש המברכים. ולקחו מן הדם ונתנו על המשקוף ועל שתי המזוזות דוגמת מצות המזוזה הבאה להיות לאדם לזכרון נגד פניו תמיד כל מצות ה' ויש בזה רמז לפתחי לבו וחדריו כי המה פתוחות אצל השלם ומידי עברו בהם דרך העיון השכלי יזכור את ה'. וזהו שדרשו רז"ל והיה הדם לכם לאות ולא לאחרים לאות מכאן שלא ניתן הדם כי אם בפנים וזה מדבר במילת ערלת הלב כי לדעת רז"ל מלו בלילה ההוא כי מסר להם הקב"ה דם פסח ודם מילה לגלות מעליהם חרפת מצרים שאמרו ראו כי רעה נגד פניכם כוכב המורה על דם הריגה כו' אמנם יש לאל יד השלם להסב פני המערכה אל דבר שיתקיים משפט המערכ' על כל פנים וכההיא שאמרו האי מאן דנולד במזל מאדים ליהוי אשיד דמא מאי תקנתיה ליהוי טבחא או מוהלא. כך מסר להם הקב"ה פסח ומילה דם פסח היינו טבחא ומילה היינו מוהלא אמנם לפי שתכלית המילה החיצונית הוא לסבב המילה הפנימית מערלת הלב כמו שיתבאר היטב בדרשות המילה על כן נאמר לכם לאות ולא לאחרים לאות שניתן הדם מבפנים כי דם זה הוא ענין פנימי לבבי שאינו נגלה לזולתו בלתי לה' לבדו ויהיה אות זה דוגמת אות השבת שנאמר בו ביני וביניכם כדרך שיתבאר בסמוך אכילת הבשר צלי אש זהו הוראה על האכילה בחפזון כי האדם בעוה"ז כגר וכאורח נטה ללון שאינו משתדל בתיקוני התבשיל לעשותו מעשה קדירה כי אין לו פנאי לכך אמרו הפסח אינו נאכל אלא בלילה כי כבר אמרנו שהשה רמז