עוללות אפרים נה

אליו ואז גם השימוש הגופני יחשב לנפשי ע"ד שנא' בכל דרכיך דעהו ואם אמר יאמר העבד ה' מהו תכלית של כל המעשים הללו ומה האות כי אעלה בית ה' לראו' את פני האדון ה' ע"כ באו מצות הקרבנו' הוא סוד קירוב השכינה לתחתונים מתוך מעשה הקרבנות כ"ש בהקרבת חלבו ודמו שיזכה לקירוב השכינה ולדבקה בו ית' כי זה כל האדם ותקות כל מקוה. ומטעם זה נאמר לשון זה בארבעתן כי אל ד' מצות אילו בפרט צריך האדם ליתן עינו ולבו ובהם ימצא קורת רוח לנפשו ולגופו כאמור. וזה"ש החודש הזה לכם וגו' שמן העלייה והירידה של הלבנה יכול המשכיל ללמוד אופני הצלחותיו כאמור וזהו טעם ט"ו מעלות מעזרת נשים לעזרת אנשים כי ככה יעלה המשכיל ממדריגה למדריגה מיום הולדו שעדיין תש כחו ודרך נשים לו כי דעתו קלה להתפתות ליצרו ואין בו כח ללחם עמו עד אשר יעלה ט"ו מעלות כנגד עליית הירח ט"ו יום ואז יתחזק ויהיה כאיש לוחם מלחמת ה' עם יצרו. ומספר ט"ו יכול להיות שהם מכוונים כנגד קניית השלימות שהאדם צריך להיות שלם בשלשה דברים. א לידע ה' חומשי תורה. ב שיהיה שלם בעסקי הגוף הנפעלים על ידי ה' חושים. ג שיהיה בו ה' מעלות המנויין בפרקי אבות במאמרם צאו וראו איזו דרך טובה שידבק בה האדם וכו' כי הם סולם המצאות ותחבולות לבטל עצת היצר הרע וזהו ג' פעמים הא שהזכרנו. א הנקמה מהאויב הפנימי זה"ש הא דרכך בראש. ב ה' חושים גופניים אשר על ידם הוא פועל כל קניני הגוף לחיות זרע זה"ש הא לכם זרע. ג ה' חומשי תורה שנמשלו לברזל שנאמר ברזל בברזל יחד וגו' זה"ש הא כדי די פרזלא כו' ונוכל עוד לומר שמטעם זה ישראל מונין ללבנה והאומות לחמה לפי שהלילה מיוחדת אל המנוחה ואל הנחלה והיום הוכן לעשות בכל מלאכה כמ"ש תזרח השמש יאספון וגו' יצא אדם לפעלו וגו' וזהו ההפרש שבין עסקי הגוף לבין עסקי הנפש שעסקי הגוף הם יגיעת בשר ועסקי הנפש הם מנוחת הגוף ויגיעת השכל ויגיעה כזו אינה גורמת שום עייפות ולאות כמ"ש וקווי ה' יחליפו כח וגו' ירוצו ולא ייגעו ילכו ולא ייעפו כו' ומטעם זה נתיחסו הפעולות הזמניות לחמה והרוחניות ללבנה הזורחת בזמן ההשקט והמנוחה כי הוא הזמן המיוחד לתלמוד תורה כמ"ש לא איברא סיהרא אלא לגרסא שיתבאר בהלכות שבת בע"ה במאמר רס"ז ע"ש נד ארז"ל דרך כדי לייגען: ובמדרש מכילתא ויסב אלהים את העם דרך המדבר ים סוף ר' אלעזר אומר דרך כדי לייגען שנאמר ענה בדרך כחי מדבר כדי לצרפן כו' ים סוף כדי לנסותן כו' רצו בזה ליתן הבדל בין קניני הנפש לקניני הגוף. א קניני הגוף גורמין העייפות והלאות לבעליהם משא"כ בקניני הנפש שילכו ולא ייגעו זה"ש דרך כדי לייגען. רצה הקב"ה לייגען בסתם דרך ארץ המייגע נפש בעליו כמ"ש עמל הכסילים תייגענו כדי שיבחנו ההפרש שבין פרשת דרכים אילו ויבחרו להם לילך בדרך התורה שכל עוד שיוסיפו בהם יוסיפו אומץ וגבורה כמ"ש אני בינה לי גבורה. ב שקניני הגוף אין להם מציאות כל זמן היות האדם ביחידי כי האדם מדיני בטבע וזולת החברה הם קשי ההשגה משא"כ בקניני החכמה שאדרבה יש להם יותר מציאות מתוך ההתבודדות כי כמה נביאים לא זכו לנבואה כי אם מתוך התבודדותם כנודע. זה"ש המדבר כדי לצרפם היינו מבלי שום התערבות חבורה מזקת ומטרדת מהשגת השלימות כדבר הצרוף הנקי מכל סיג וחלאה. ג שקניני הגוף כל העוסקים בהם לעולם אין דעתם מיושבת עליהם ותמיד מוסיפין דאגה על דאגתם. וכן מצינו במסכת תמיד ששאל אלכסנדרוס את זקני הנגב בימא יאי למידר או ביבשתא א"ל ביבשתא דהא כל נחותא ימא לא מיתבא דעתייהו עד דסלקין ליבשתא וכפי הנראה שלא שאלם על ענינים פשוטים שא"כ למה לא שאל כל עובר אורחות ימים אלא ששאלם אם העסק הנפשי טוב מהגופני וראה לייחס העסק הגופני לעוברים ארחות ימים במקום הטירוף והמהומה כמ"ש והרשעים כים נגרש כי השקט לא יוכל והיבשה כינוי למקום המנוחה המוכן אל עסקי הנפש כאמור והשיבו לו ביבשתא כו' זה"ש ים סוף כדי לנסותם ר"ל אם ועמדו בנסיון לסבול כל התלאות המצויים בסוחרים הפורשים מעבר לים בשביל הנאת שעה זה"ש וימרו על ים בים סוף שראו המהומות בעיניהם ולא עמדו בנסיון והיתה נפשם חשקה בהם ואמרו נתנה ראש ונשובה מצרימה ובמאמר זה נתבאר לנו טעם היות הגאולה הראשונה בט"ו לחדש ניסן דווקא בכמה פנים שונות והמשכיל יבחר לו הדרך הישר וה' יראנו נפלאות מתורתו אכי"ר: עמוד ו נה משל לשנים שצלו פסחיהם

אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן מ"ד כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם מלה"ד לשנים שצלו את פסחיהם אחד אכלו לשם מצוה עליו נאמר ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ואחד אכלו לשם אכילה גסה עליו נאמר ופושעים יכשלו בם ע"כ (נזיר כ"ג)

אם יחקרו מוסדי ארץ שצדיקים יסודי עולם אשר בעפר יסודם עלו יעלו משפל מצבם אל רום מעונה אלהי קדם אז הם צריכים לידע לסקל המסילה העולה בית אל ולהסיר כל הדברים הכבדים המעכבים העלייה אשר הפושעים יכשלו בם וזה יתבארו לנו כל פרטי המצות הנעשים בפסח זה שאכלו אבותינו על שום מה

הקדמת הענין אם שברור הוא לכל משכיל כי הכל יודעין באמת שהאדם השלם נוכח ה' דרכו וכל מעשיו יהיו הלוך ונסוע לקרבה אל ה' והקריבה זו היא מתוך המעשים הנרצים אל ה' אשר מתוכם ידבק השלם בצור עשהו וילך למסעיו ממדריגה למדריגה עד אשר תדבק הנפש הזכה בסיבה ראשונה