עוללות אפרים נד

אור חשך באהלו ונרו עליו ידעך. זה"ש במדרש שהתחלנו בו אם זכיתם אתם מונין למלאותו ר"ל תהיו מכלל זקני ח"ח המוסיפין והולכים ואם לא זכיתם אתם מונין לפגמו תהיו מכלל זקני עם הארץ המיטפשים והולכים וזהו סוד הקישוי של משה במנורה שקלים החודש קרבנות בהיות שיש לכולם יחס ודמיון אל האדם ומצינו בכולם חלק מאיר וחלק מחשיך או חלק רוחני וחלק החומרי כיצד א הלבנה כבר אמרנו שיש בה חלק מאיר ומחשיך דוגמת הרכבת החומר וצורה שבאדם. ב המנורה יש בה י"ח טפחים כמספר חוליות האדם ויש בה ג' קנים מימין ושלשה משמאל וראוי ליחס הימין לנפש והשמאל לחומר. ג השקלים נאמר בהם מחצית השקל תרומה לה' ואם כן החלק השני אינו לה' וזה תמצא מבואר בעקדה פרשת כי תשא שהשקלים הם כנגד החומר והצורה וביאר שם עשרים גרה השקל היינו האדם השלם נחלק לעשרים גרה עשרה רוחניות ועשרה גופניות עיין שם בתורף דברי הרב א"כ השקלים הם ג"כ רמז אל האדם. ד הקרבנות נאמר בהם מחציתה בערב ומחציתה בבקר וכן עולת הבקר והערב וגם זה רמז לחלק השכלי המתייחס אל אור הבקר וחומר ההיולני לערב לפיכך נקראו כולם אשה הלבנה אמרו חכמי המחקר שיסוד האש קונה חומו מן גלגל הירח בהתמדת תנועתו והמנורה ארז"ל מנורה של אש הראה הקב"ה למשה והשקלים ארז"ל כמין מטבע של אש הראה לו והקרבנות נקראו לחמי אשה וכל זה רמז שהם מתייחסים אל האדם המורכב משני מיני אשות אש רוחני דהיינו נר ה' נשמת אדם ואש גשמי החומר ע"ד שנאמר כמו תנור בוערה וגו' ובסמוך במאמר פ"ט יתבאר שזה מדבר באש התאוה והיצר הרע קבועה כאש בקרבו וע"ד שמצינו בגמרא נורא בי עמרם כו' לפיכך נתנה התורה לאדם אש שחורה על גבי אש לבנה להשלים שני מיני אשות אלו בסוד אמרו סמכוני באשישות שני מיני אשות ומטעם זה נקראו ארבעתן בתואר אש כאמור כי הקרבנות והשקלים הבאים לכפרה על האדם ראוי שיהיה להם דמיון ויחס עמו וכן המנורה והלבנה שני מיני אור אלו הם כנגד אור הנפש והגוף כאמור לפיכך נתקשה משה בארבעתם לומר מאחר שבכולם יש חלק מאיר וחלק מחשיך ימין ושמאל א"כ זה הוראה שאין האדם זוכה לאותו שלמות שזכה אליו משה בקירון אור פני החומר כי אם החלק הנפשי לבד יזכה לאור באור הנצחי ולא החומר והיה קשה הדבר בעיניו מאחר שגם החומר טרח בעה"ז א"כ למה לא יאכל גם הוא בעה"ב ליהנות משלחן גבוה כי חשב משה שכמו שבעה"ז הוא נמנע שהרי אמרו פני יהושע כלבנה מכ"ש הפחותי' מערכו כך חשב שגם בעה"ב הוא נמנע עד שהראה לו הקב"ה באצבע ר"ל הראה לו מה שדרשו רז"ל שלעתיד יהיו הצדיקים מראין על הקב"ה באצבע שנ' כי זה אלהים אלהינו וגו' וא"כ מאחר שהונח להנחה אמתי ואמת ויציב ונכון הדבר שיהיו מראין עליו באצבע א"כ בוודאי גם החומר ישאר קיים במציאותו לעה"ב כי האצבע הוא חלק הגופני וזהו שרמזו לומר שיהיו מראין באצבע לומר כי זה אלהים אלהינו ורצה בזה שגם החומר ישיג מציאות השי"ת כי כבר נזדכך ונתמרק החומר מכל חלודה וזיהום ומצינו סעד לדברינו מדברי הרמב"ן שכתב בשער הגמול שלע"ה יזכה גם החומר ויהיו בגוף ונפש והביא ראייה ממה שארז"ל שלעה"ב אין בו לא אכילה ושתיה כי אם צדיקים יושבים ונהנין מזיו השכינה כו' ואם לא היו שם גופות פשיטא שלא תהיה שם אכילה ושתייה ומאי קמשמע לן אך יהיו בגופות והגוף יהיה ניזון בהשגת מציאות השי"ת כמו שהיה ניזון משה בעמדו ארבעים יום על הר סיני בלא אכילה ושתייה זה"ש עד שהראה לו באצבע

או יאמר הראה לו באצבע היינו המילה על דרך לא כל האצבעות שוות כי במילה יתוקן גם החומר ויזכה לראות פני השכינה כמו שנאמר ומבשרי אחזה אלוה וכדרך שיתבאר בדרשות המילה פ' וירא ובמאמר תכ"ח ע"ש. ונוכל עוד לומר ולפרש ענין האצבע בדרך אחר וזה כי כבר ארז"ל אמר הקב"ה אם אני בורא את האדם מן העליונים יחיה ולא ימות כו' ואם מן התחתונים ימות ולא יחיה כו' ורצו בזה המדרש לומר שאם לא היה מורכב מחומר וצורה אז לא היה בעל בחירה כי היה אז כאחד מצבא המרום במרום כולו רוחני או כבהמות וחיתו ארץ לפיכך הוצרך הקב"ה לבראותו מחלק מאיר ומחלק מחשיך ונתן בידו הבחירה לעשות או אור לחושך או חושך לאור כי בזה יהיה ראוי לגמול ועונש ויהיה ראוי לקבלת התורה הבנויה על זה היעוד זה"ש שהיה משה מתקשה בד' אילו המרמזים על האדם שיש בו חלק טוב ונעדר כאמור וחשב משה למה תצא כזאת מלפניו ית' ולמה לא ברא הקב"ה את האדם כולו רוחני ומאיר כאחד מצבא מרום. עד שהראה לו הקב"ה באצבע ר"ל הראה לו קבלת התורה והלוחות הכתובים באצבע אלהים והם צריכין לאיזו נמצא שיהיה בעל בחירה לעשות טוב או רע והראה לו השכר והעונש כי בעונש נא' אצבע אלהים היא ובשכר של צדיקים לעה"ב ארז"ל שיהיו הצדיקים מראין עליו באצבע כו' ואם לא היה האדם נברא על זה האופן לא היה שום מקום לגמול ועונש כי יהיה מוכרח במעשיו גם רמז לו בד' אילו כל אופן הצלחת האדם כי בירח נרמז שכל זמן שעסקיו בתורה ומצוה שמטבעה לעלות אז גם החלק הגשמי ישוב להיות כולו אור ויהפך החושך לאור כאמור: ואם אמר יאמר האדם א"כ אשב בטל מכל עסק גשמי ויהיו כל עסקי בתורה וחכמה וא"כ יהיה עולם בטל מכל וכל הרי לא לתוהו בראו ע"כ באה מצות השקלים מחצית השקל תרומה לה' לומר שצריך האדם לפלס מעגל רגליו וליתן חלק לזה וגם מזה אל ינח ידו וישתמש בכל דרכיו חציו לה' וחציו לכם ואם יאמר א"כ איפא אשתמש בשני חלקים אילו שוה בשוה ע"כ באה מצות המנורה שכל הקנים שמימין ומשמאל פונים אל מול פני נר האמצעי שהוא המרכז כנודע מדרך הנקודה האמצעית וכל זה רמז שכל השימושים הנפשיים שמימין והגופניים שמשמאל כולם יפנו מול פני התכלית האמיתי לעשות לשם ה' שהוא מרכז העולם ותל שהכל פונין