עוללות אפרים נא

הפורים הם כנגד הערב שמשו של אדם כמ"ש ולערב יחלק שלל כו' ופי' רש"י זה בימי מרדכי כו' ואם כן יהיה סמיכות שני זמנים אילו דומה ממש למה שנאמר תן חלק לשבעה וגם לשמונה וק"ל. הטעם השני הוא שבהמשך לשון יום תמצא ג"כ ימי עלייה וירידה כמו בהמשך הלבנה בדרך שיתבאר במאמר ב"ג ע"ש ובזה יש להם יחס ודמיון עם ימי הפסח בדרך שנתבאר הטעם השלישי הוא שישראל יהיו זריזים מקדימין למצות ויפנו את הבית מכל מיני שאור להורות שהם חפצים בעבודתו ית' כמו המלך המצוה את עבדיו לפנות ביתו מכל דבר מגונה וקבע להם זמן לביאתו הפקחים שבהם שמחו לקראת ציווי המלך ולא המתינו סמוך ליום ביאתו וימהרו לפנותו מכל זבל ואשפה והשליכו כל מלאכתם והתעסקו במלאכה זו מיד ותכף אחרי שנצטוו. הטפשים שבהם היו מצטערים בעזיבת שאר מלאכתם ועזבו את מלאכת המלך עד קרוב ליום בואו יום או יומים לפני בא האדון אל ביתו ככה הוא הנמשל שהזריזים מקדימין לעשות מיד אחר מאמר קיימו מה שכבר קבלו מאז והלאה כל מגמתם להשליך מידם העבירות הזמניות ולעסוק בעבודת האל ית' ופינו את הבית מכל שאור בטרם יבא הכהן הגדול לראות את נגע הבית האנושי ומטעם זה אמרו ל' יום קודם הפסח כו' ומה שאמרו במקום אחר משה תיקן לישראל לדרוש הלכות פסח בפסח היינו בדינים הנוהגים בפסח עצמו אמנם הדינים הנוהגים קודם הפסח כדיני הגעלה וביעור החמץ מן הבתים ומן החצרות בודאי עסק מצוה זו צריך שלשים יום כי רב הוא וזה החלי בשם ה' לבא לביאור פרטי חג זה וה' יאר עיני בתורתו אמן: עמוד ה מח על מאמר מד"ר מלכו' ישראל שנמשל ללבנה

החדש הזה לכם ראש חדשים אמר ר' ברכיה החודש הזה לכם אם זכיתם אתם מונין אותו למלאותו ואם לאו אתם מונין אותו לפגמו. למלאותו. אברהם יצחק ויעקב יהודה פרץ חצרון רם עמינדב נחשון שלמון בועז עובד ישי דוד ושלמה וישב שלמה על כסא ה' למלך הסיהרא מליא. לא זכיתם אתם מונין לפגמו רחבעם אביה אסא יהושפט יהורם אחז חזקיה מנשה אמון יאשיה צדקיה ואת עיני צדקיה עור הא סיהרא על פגמא עד כאן ובואלה שמות רבה הוא מסודר קצת בענין אחר

הלא זה הדבר אשר דבר הכתוב היום הזה אתם יוצאים בחודש האביב אבי"ב בגי' ט"ו הנה עינינו הרואות פעמים רבות שמעלתן של ישראל היתה אחר מספר ט"ו. א הוא הדבר הנזכר במדרש שהתחלנו בו ששלמה היה בדור ט"ו והוא היה במעלה רמה על כל אשר היו לפניו. ב הגאולה של מצרים שהיתה בט"ו לחודש. ג בכמה מעלות טובות נזכרו ט"ו מעלות. ד בט"ו שיר המעלות שאמר דוד בשעה שכרה השיתין. ה מצינו ט"ו מעלות מעזרת נשים לעזרת אנשים. ו מצינו שישראל מונין ללבנה שהיא במלואה וטובה ביום ט"ו ומכל זה נלמוד אופני הצלחת אומה הישראלית בכללה ואופני הצלחת האדם הפרטי וכולם יכלול מספר ט"ו כמו שיבא וכל זה נוכל ללמוד מאחר שמצינו שישראל מונין ללבנה דווקא ודבר זה יתבאר בשני פנים. א' ההצלחה הכללית ב' הפרטית. א ההצלחה הכללית של ישראל יכלול מספר ט"ו. נראה לפרש על דרך זה והוא שישראל מונין ללבנה שעיקר זריחתה ביום ט"ו וכך היה עיקר זריחת שמשן של ישראל בט"ו בניסן ובדור ט"ו אחר אברהם וזה בימי שלמה וזהו טעם ביעור החמץ בי"ד וזמן הגאולה בט"ו וזה היה כמו רמז על העתיד שבדור י"ד ימלוך דוד העולה למספר י"ד והוא היה מבער מן העולם השאור שבעיסה והם הגילולים אשר זנו אחריהם בית ישראל ואח"כ בזמן שלמה בנו ישב איש תחת גפנו והיה אור ישראל במלואו וטובו זהו ע"ד אמרו כי יד על כס י"ה וגו' כי יד היינו דוד שהיה בדור י"ד כמספר שמו וידו תהיה בכל האומות והוא יוליד בן יושב על כס יה בדור ט"ו כמספר י"ה וכמ"ש וישב שלמה על כסא ה' למלך ואמר מלחמה לה' בעמלק כי בימיו היה זרע עמלק נכרת כי כבר הכניעו דוד אביו וזהו שנאמר במלכות דוד כירח יכון עולם ועד היינו כירח זה שאינו במלואו וטובו כי אם ביום ט"ו כאמור. וכירח זה שיש בו ט"ו ימי עלייה וט"ו ימי ירידה כך היו ט"ו דורות מוסיפין והולכין כנזכר במדרש. מט דוד אמר ט"ו שיר המעלות ואחתיה לתהום: ובפרק החליל אמר רבי יוחנן בשעה שכרה דוד שיתין קפא תהומא בעי למשטפיה לעלמא אמר דוד ט"ו מעלות ואחתיה כו' ויש לדקדק במדרש זה שדרש וגם יקב חצב בו אלו השיתין מה ענין השיתין לשירת דודי לכרמו האמור בישעיה על כרם ה' צבאות בית ישראל גם המזמורים ההם מתחילין שיר המעלות אל ה' בצרתה לי קראתי ויענני ומכללם מזמור לולא ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם אזי חיים בלעונו אזי המים שטפונו כו' א"כ איפה פשוטן של המזמורים מוכיח שבהצלת ישראל הוא מדבר והמים הזדונים שהזכיר במזמור הם הרשעים שהרי נא' בקום עלינו אדם והמזמור מסיים ברוך ה' שלא נתננו טרף לשיניהם וא"כ איפה עין בעין נראה שהמים התהומיים שרצו לשטוף העולם הם הם המים הזדונים שהזכיר במזמור זה"ש קפא תהומא כינה האומות בשם תהום ע"ד המדרש האומר על פני תהום זו אדום כו' ושם שיתין נופל על בית הבחירה שנקרא אבן שתיה כי משם הושתת העולם והוא יסוד ומרכז העולם וגם שם שיתין נופל על ישראל אשר עליהם הושתת העולם כי לה' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל וזה"ש שיתין מששת ימי בראשית נבראו כי בוודאי ישראל עלו