עוללות אפרים מט

יוצא מדירת קבע לדירת ארעי מצומצמת ואינו מבקש שום מותרות בזמן ההוא לפיכך בא בחג זה ניסוך המים כי בעצם היום ההוא האדם שופך נפשו ודמו לה' כד"א שפכי כמים לבך וגו' והזקנים מרבים תמיד בתחינות כד"א אשפוך לפניו שיחי וגו' והוא קרוב לזמן המות הנמשל לניסוך המים כד"א כי מות נמות וכמים הנגרים ארצה וגו' הדרך השלישי הוא הדרך הממוצע בין שני קצוות אלו והוא העושה לצורך הגוף והנפש שוה בשוה וזה מצוי אצל האדם בימי העמידה שהגוף והנפש שוין בעיניו וכח שניהם שוה וכנגדם בא חג השבועות וקרבנו שתי הלחם כנגד מזון הגוף והנפש המשתמשים שניהם בשוה כאמור מה ג"פ ועשה במסו' ריש פסוק וכנגד שלשה הערות אלו מצינו במסורת שלשה פעמים ועשה ריש פסוק. א ועשה לי מטעמים. ב ועשה כרוב א' מקצה מזה וכרוב אחד מקצה מזה. ג ועשה להם מכנסי בד. וזה הוראה שלימה ששלשה מיני עשייה אלו הם ראש לכל חלוקי הפעולות כאמור. א כנגד ימי הבחרות שהאדם עושה לצורך הגוף לבד נאמר ועשה לי מטעמים כאשר אהב הכח החומרי אהבה בתענוגים ובמדרש ארז"ל שמטעמי יצחק היו בליל פסח כו' וזה מופת לדברינו שהפסח כנגד ימי הבחרות. ב כנגד ימי העמידה שכח שניהם שוה והאדם עושה לצורך שניהם נאמר ועשה כרוב א' מקצה מזה וכרו' א' מקצ' מזה כלו' אחוז בזה וגם מזה אל תנח ידך. והכרובים היו על ארון הקודש שבו היו הלוחות שנתנו בהר סיני בחג השבועות וזה מופת חותך שהעצרת הוא כנגד ימי העמידה ושתי הלחם ושתי הלוחות יוכיחו ונתנו כמעט באמצע הקיץ כי בן ארבעים לבינה דהיינו באמצע ע"ד ואם בגבורות שמונים שנה וק"ל. ג' ימי הירידה שאדם עושה לצורך הנשמה לבד ואינו משתמש בשימוש גופני כ"א בדברים ההכרחיים לכסות פרסום הגנות לכך נאמר ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה ע"ד שכתב המורה שחוש המישוש בכל הצרכים הגופניים חרפה היא לנו והביא משל על זה בחלק שלישי פרק ח' לאדם שכעס עליו המלך וצוהו לפנות זבל ממקום למקום לבזותו הנה האדם ההוא ישתדל בכל יכלתו להסתתר בעת הבזיון ההוא ואולי יפנה דבר מועט למקום קרוב כדי שלא יתלכלכו ידיו ובגדיו ושלא יראוהו בני אדם כן יעשה מי שהוא בן חורין אמנם העבד ישמח בזה ויראה שלא עמסו עליו טורח גדול וישליך כל גופו בזבל ההוא וילכלך פניו ידיו ורגליו ויפנה בפרהסיא וישחק וישמח כן עניני בני האדם כי יש מבני האדם שכל צרכי החומר הם אצלם חרפה וגנות וחסרון אך מה שנתחייבו בהם בהכרח כי כן יסד מלכו של עול' עכ"פ הוא ממעט בהם כל היכולת ומצטער בעשייתם וימשול על התאוות ההם שלא ילכלך מעיל צדקה ומלבוש הנשמ' דהיינו המ"ט ע"ז נאמ' לכסות בשר ערוה דהיינו לכסות פרסום הגנות ואינו משתמש בשום מותרות וזה"ש שחג הסוכות הוא כנגד ימי הירידה שאין האדם משתמש בהם במותרות ויוצא מדירת קבע לדירת ארעי מצומצמת וזהו אומרו מכנסי בד כי בד הוא לשון בדידות ויחידות כי בעצם היום ההוא האדם מתבודד ופורש את עצמו מהבלי העולם להיות יושב אוהלים בהיות שרוב בני תמותה המרבים לאסוף ולכנוס יותר מכדי צרכם טוענים שהם עושים בשביל בניהם או קרוביהם כמבואר היטב פרסום גנותם במאמר ט"ו על אומרו כי היכא דשתלו לי אבהתי אשתול אנא נמי לבנאי כו' האמנם לעת זקנתו בהיותו קרוב לשערי מות ורואה שכל עניניו המדומים יעזבוהו גם בן ואח אין לו להצילו מיום המות והרי הוא נשאר בדד יחידי אין עוזר ואין סומך זולת המ"ט ובזכירה זו ישתדל להרבות בקניני הנפש המיוחדת לו לבדו ואין לזרים אתו וזהו סוד הסוכה דירה מצומצמת לו לבדו וק"ל. מו תן חלק לשבע' אלו ז' ימי הפסח ובהצעה זו נראה ליישב המדרש הדורש תן חלק לשבעה אלו שבעת ימי הפסח וגם לשמונה אלו שמונת ימי החג וגם לרבות עצרת וראש השנה ויו"כ ויש לדקדק במדרש זה שסוף המקרא שאמר כי לא תדע מה יהיה רעה על הארץ לא יהיה נקשר כלל עם תחלת המקרא ע"כ לבי אומר וגו' שמקרא זה בא לזרז שלשה כיתות אלו על התשובה כי כפי חלוקת ג' זמנים אלו נמצאו במין האדם שלשה כיתות שניין דין מן דין יש מהם מזורזים לקום בתשובה משנת תרדימת הזמן בימי בחרותם ואינו ישן השינה של שחרית ובוקרו של אדם הוא המובחר שבכולם ויש בהם ששבים בחצי ימיהם בהגיעם לימי הבינה כמו שיתבאר דבר זה באר היטב ע"ד המשל בראש השנה במאמר ר"א ע"ש ויש אשר יעמוד הענן חושך וצלמות וילך כל ימיו חשכים תשכון עליו עננה אין נוגה לו בנר מצוה ותורה אור עד אשר יבואו ימי הרעה ימי הירידה בראותו כי אזלת יד כחו אז יתעורר כחלום מהקיץ וישוב אל ה' ויש מהם שמתיאשין מן התשובה בראותם כי כבר הורגלו בעצת יצרם גם כי יזקין לא יסור ממנו וחושבין שאין עוד תקנה ע"כ שלמה המלך ע"ה בא להזהיר את האדם שלא יתייאש מן התשובה כלל ועל זה אמר תן חלק לשבעה מתחילה ראה להזהיר את האדם שישוב אל ה' בימי בחרותו כי היא התשובה המובחרת זה"ש תן חלק לשבעה אילו ז' ימי הפסח כי כבר אמרנו שז' ימי הפסח הם כנגד ימי הבחרות. ואחר כך ראה שלמה להזהיר את הכת השנית שהזקינו ברשעם שלא יתיאשו מן התשובה לומר שאין להם תקנה ח"ו שהרי נאמר תשוב אנוש עד דכא עד דכדוכה של נפש זה שאמר וגם לשמונה אילו ח' ימי החג הם כנגד ימי הזקנה חג האסיף הוא כנגד זמן אסיפת האדם מן העולם וחזר ונתן טעם על ראשון ראשון וזה שאמר תן חלק לשבעה לזרז לשוב בבחרותו ולא ידחה את היצר הטוב בלך ושוב ומחר אעשה כדבר המלך ה' צבאות כי לא ידע האדם את עתו ולא ידע מה יולד יום על זה נתן טעם לומר כי לא תדע מה יהיה רעה