עוללות אפרים מח

איגע בדבר שאין בידי להשלימו. כבר בטלו רז"ל דיעה זו באמרם לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין ליבטל הימנה רצו בזה אף אם לא תושלם המלאכה על ידך לבד מ"מ בצירוף אנשים שלמים וכן רבים שזה משיג קצתם וזה קצתם אפשרי הוא שיושגו על בורים. בכן אקח לי התנצלות לומר אף אם לא יהיו כל דברי מכוונין על צד האמת מ"מ מאחר שכוונתי בחיבור זה לבער השאור שבעיסה המצוי בכל אדם א"כ איפה יהיה זה הנדון דומה לחמץ שבין ישראל לחבירו שכל אחד בודק עד מקום שידו מגעת ככה השאור שבין ישראל לחבירו הנני בודק וחוקר עד מקום שיד שכלי מגעת כיד ה' הטובה עלי אף אם מלאו כבר כל החיבורים מזה כמים לים מכסים מ"מ הניחו לי מקום להתגדר בו להוסיף על תבונת כוונתם כוללות אשר מתוכם כל איש מישראל עלה יעלה בהר מרום שכלו להר ה' מתוך סולם הידיעה וההכרה המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה בראש מרומים עד הגיעו להר ה' לקום במקום קדשו לראות את פני ה' ראייה פנימית לבבית זה"ש שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה': עמוד ד מאמר מב שואלין ודורשין קוד' הפסח ל' יום

תניא שואלין ודורשין בהלכות פסח קודם הפסח שלשים יום כו' (פסחים ו')

אם הזריזים מקדימין עצמן למצוה תכף ומיד אחרי שנצטוו עליה בזה יודע לנו טעם לשלשים יום כי מיד אחר ימי הפורים שקיימו מה שכבר קבלו הם מזורזים לעסוק בדיני הפסח לסמוך זכירה לזכירה

הקדמת ענין זה מבואר שהזכירה הוא יסוד האמונה והוא המרכז אשר עליו יסובבו כל מצות התורה כי בהתגבר כח השכחה לסוף ישכח את ה' וינבל צור תעודה תורה חתומה בלימודיו וכן נראה לר' משה מקוצי בחזיון לילה שפסוק השמר לך פן תשכח הוא כלל גדול בתורה ומצינו זכירה בג' ענינים. בשבת נאמר זכור את יום השבת וביציאת מצרים נאמר למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים. ובציצית נאמר וראיתם אותו וזכרתם ולפום ריהטא נראה ששלשה זכירות אילו הם כמזכירין את האדם ג' עקרים שהדת תלוי בהם והם מציאת השי"ת ותורה מן השמים והשגחתו לשכר ועונש. א זכירה דשבת כנגד מציאת השי"ת כי השבת מופת על חידוש העולם והחידוש מופת על מחדשו. ב זכירה דיציאת מצרים לאמת ההשגחה לשכר ועונש. ג זכירה דציצית לאמת תורה מן השמים שכן נאמר וזכרתם את כל מצות ה' ולפיכך תכלת דומה לים וים דומה לרקיע זה"ש זכור ושמור בדבור א' נאמרו וכל שישנו בשמירה ישנו בזכירה רצו בזה כל שישנו בשמירת המצות בוודאי ישנו בזכירת כל ענינים הנ"ל כי זולת הזכירה לא היה בכלל שמירה מג ג' שמור במסורת ומטעם זה מצינו במסורת ג' פעמים שמור מלא בוי"ו. א שמור את חודש האביב כי בו יצאתם ממצרים. ב שמור את יום השבת. ג שמור תשמרון את כל מצות ה' וגו' אלו הם בעצם השלשה דברים שנזכרה בהם הזכירה וזה מופת חותך שהזכירה היא סיבת השמירה ע"ד השמר לך פן תשכח וגו' ובדרך זה נאמר בימי הפורים והימים האלה נזכרים ונעשים ובימי הפסח נא' ג"כ למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים וראוי להסמיך זכירה לזכירה ומיד אחר ימי הפורים דהיינו ל' יום קודם הפסח ראוי לדרוש בהלכות פסח כי שני זכירות אילו דרך א' להם והמשך שלשים יום שביניהם כולם הוראה על ענין אחד וזה יתבאר עפ"י הצעה קטנה וזה תוארה. מד שלשה מועדי' שלשה זמנים שלשה מעשים ידוע ומפורסם שימי האדם נחלק לג' זמנים דהיינו ימי העליה וימי העמידה וימי הירידה כנודע וכנגד ג' זמנים אלו הוקבעו ג' מועדי השנה כי הפסח הוא בזמן האביב והוא דוגמת זמן צאת האדם לאויר העולם כדאיתא במדרש שוחר טוב על פסוק או הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי וגו' ודרש מקרב לשון קרביים ופירוש שהיו ישראל בזמן הגאולה כעובר הנשמט מרחם כו' נמצא שימי הפסח הם כנגד ימי העלייה והם בהתחלת הקיץ שהעה"ז נמשל בו כי הוא זמן ההכנה אל העולם הבא כמו הקיץ המכין אל החורף כמו שאמר אוגר בקיץ לחמו וגו' וחג השבועות הוא כנגד ימי העמידה כי הוא כמעט בחצי הקיץ המה ימי הביכורים כי בזמן ההוא נבנה הגוף על תלו הבשילו אשכלות ויקו לעשות ענבים יין חמר מלא מסך התורה והחכמה וחג הסוכות הוא בסוף הקיץ רמז לימי הירידה וסוף ימי הודו ופרי החג יוכיחו הפוחתים והולכים כמו הגוף הפוחת והולך בימי הירידה ונקרא חג האסיף כי קרוב הוא לזמן אסיפת האד' מן העול' באספו מגרנו ומיקבו מה שתעל' מצודת שכלו מתורה ומעשים טובים להביא טרף לביתו הנצחי. וכפי חלוק ות ג' זמנים אילו מצינו שכל מעשה וכל פעולה יש בה ג' דרכים א' המעשה אשר יעשה האדם לצורך הגוף לבד וזה מצוי אצל האדם על הרוב בימי העליה בימי הבחרות אשר כנגדם הוקבע חג הפסח כאמור לפיכך קרבן הפסח הוא העומר הבא מן השעורים שהוא מאכל בהמה כמ"ש רז"ל אצל הסוטה היא עשתה מעשה בהמה ע"כ קרבנה בא ממאכל בהמה ד היינו שעורים כך האדם בימי הילדות כל ישעו וחפצו לזון את נפש הבהמה החומרי לפיכך קרבנו מאכל בהמה דהיינו שעורים. הדרך השני הוא הקצה האחרון דהיינו כשיעשה האדם כל הפעולות שהם לצורך הנפש לבד וזה מצוי אצל האדם בימי הירידה דהיינו ימי הזקנה כי כל הקרב הקרב אל שערי מות יראה בהעדר הכרוך בתאות העולם הזה כי סופם לריק ובסיבה זו האדם מואסם בימי הזקנה ועושה לצורך הנפש לבד וכנגד זה בא חג האסיף שהאדם