עוללות אפרים מז

לצורך הנשמה שנגזרה מן השמים זה"ש משמים נשקף ואמר גם ה' יתן הטוב וארצינו תתן יבולה שבזמן שישראל שלמים בשני אירסין שלהם צדק ומשפט אזי גם לעומת זה הקב"ה מציץ ומשגיח עליהם בשני אירסין שלו חסד ורחמים כאמור זה"ש גם ה' יתן הטוב לעולם שכולו טוב ומחיה המתים ברחמים. וארצינו תתן יבולה דהיינו שהוא מכלכל חיים בחסד כאמור האמנם צדק לפניו יהלך שהצדק שהאדם עושה הוא הולך עמו ללוותו ולהליץ בעדו לע"ה ביום הדין כד"א והלך לפניך צדקך ואז ישים לדרך פעמיו לילך לדרך העה"ב בטוח אין שטן ואין פגע רע א"כ בעה"ז מפתח של תחייה ופרנסה דהיינו חסד ורחמים הוא ביד הקב"ה ולא ביד שום בריה בעולם אע"פ שמצינו באליהו ואלישע שהחיו המתים והביאו המזונות כענין צפחת השמן וכד הקמח של אליהו מ"מ לא היה כ"א לפי שעה האמנם לעתיד לבא יהיה מלאה הארץ דיעה כמים לים מכסים ואז יהיו כולם כאליהו ואלישע ויהיה בידם להביא מזונות לעולם ולהחיות את המתים זהו שמסיים במדרש ואומר אמר הקב"ה אילו ואילו יעשו עטרה בראש מטרונה שנאמר וארשתיך לי בצדק ובמשפט בחסד וברחמים וכל זה יהיה לעתיד לבא שיהיו יודעין את התורה על הסדר כדאיתא במדרש אלמלי נכתבו פרשיותיה של התורה על הסדר כל אדם היה יכול להחיות בה את המתים כו' וזהו בוודאי מצד הנסתר שבתורה לפיכך נצטווינו להסתכל בתורה בשני מיני ראיות גשמיית ושכליית כמו שבארנו בדרך הראשון כי יגיעת שניהם משכחת עון וגורמים לאדם להיות מצלחת דרכו בעה"ב הנסתר ולראות הדר כבוד מלכותו ית' ולדבקה בו בעולם הנצחי גם בעה"ז יזכה להביא טרף לביתו בזכות שמירת ג' מועדי ה' כמו שמצינו בגמרא תניא ר' יהודה אומר משום ר' עקיבא מפני מה אמרה תורה הביאו עומר בפסח לפני שהפסח זמן תבואה הוא כו' ומסיק שם שהתבואה מתברכת בזכות עומר של פסח ופירות האילן מתברכין בזכות שתי הלחם שבעצרת. וגשמי השנה בזכות ניסוך המים שבחג. מא ג' פעמים תכין במסור' זהו שמצינו במסורת ג' פעמים תכין. א תכין לך הדרך ב תכין לבם תקשיב אזנך. ג תכין דגנם וגו'. יאמר שבזכות המועדות שתעלה לרגל ג' פעמים בשנה זה"ש תכין לך הדרך ושלשת גבול ארצך היינו לעלות שלש פעמים בשנה ואז תכין לבם להבין במושכלות דהיינו להסתכל בשני מיני ראיות הגשמית והלבבית. ובזכותם זה תכין דגנם ר"ל יתברכו לכם התבואות שבעה"ז כמו שנאמר בסוף הפרשה כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך או יאמר תכין לך הדרך כנגד ההליכה תכין לבם כנגד הראייה תקשיב אזנך היינו השמיעה ובזכותם תכין דגנם כאמור או יאמר שלש פעמים יראה כל זכורך על ההסתכלות הלבבי שיסתכל בג' מועדים אילו וימצא בהם רמז נכון על שלשה עקרים הכוללים כל יסודי הדת זכרם בעל העקרים בהתחלת ספרו והם מציאת השי"ת ותורה מן השמים והשגחתו ית' לשכר ועונש כי חג הפסח מורה על השגחתו ית' לשכר ועונש כמבואר מתוך הצלת ישראל ועונש המצריים. ועצרת מורה על התורה מן השמים שנתנה בו. והסוכות הם הוראה על מציאות השי"ת כמו שיבוא ביאורו במקומו במאמר קנ"ד ע"ש ושלשה אילו מתיחסים לחוש השמע והראות וההליכה אשר עליו אמרו חרש באזנו אחת וסומא באחת מעיניו וחגר באחת מרגליו פטור מן הראייה כי אמונת מציאת השי"ת ראוי לייחס לחוש השמע כי לא יוכל האדם לראות בהוד זיו שכינתו יתברך שנאמר כי לא יראני האדם וחי אך באזנינו שמענו שמעו ולפיכך הזכיר האוזן בחג הסוכות שנאמר בחג הסוכות בבא כל ישראל ליראות את פני ה' תקרא התורה הזאת באזניהם ר"ל תפרסם להם מציאת השי"ת הנרמז בסכך של הסוכה כי שמו ית' בקרבו כד"א סכות לראשי וגו' והוא הדבר הנכנס באזני האדם כי חוש הראות לא יקבל דבר מזה אמנם אמונת השגחתו ית' ראוי לייחס לחוש הראות כי עינינו הרואות השגחתו ית' בשפלים כמ"ש עיניכם הרואות את אשר עשה ה' בבעל פעור כי כל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור השמידו ה' וגו' ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום לכך נאמר ביציאת מצרים והיה לאות על ידכה ולטוטפות בין עיניך כי בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים הרי שצוה להיות היציאה לזכרון בין העינים כי העין הוא הרואה בהשגחתו ית' כאמור ואמונת התורה מן השמים ראוי לייחס לכלי ההליכה כמו שאמר אם בחקותי תלכו וכן פסוקים רבים כי הדבר הנעשה בפועל ממש ראוי לייחס לכלי ההליכה לפיכך מצינו בכל מקום שהזכירו רז"ל ישראל שעמדו רגליהם על הר סיני כו' וכתיב ויתיצבו בתחתית ההר מלבד זה מצינו שכל המועדות סובבים על קוטב מרכז יציאת מצרים כי ביציאה זו נראה לעין כל כי הוא ית' נמצא ויכול ומשגיח ונצחי ואין ראוי לעבוד לזולתו ועוד הביאם תחילה בכור עוני ושעבוד ואח"כ גאלם כדי שידעו ויכירו ההבדל שבין עבודתו ית' ובין עבודת העמים כמו שאמר וידעון עבודתי ועבודת העמים וגו' ואשרי יבחר יקרב לעבוד' השי"ת שכל עובדיו נקראו בני חורין כמו שלמדו מפסוק חרות על הלוחות גם הביאם תחילה בכור עוני להתיש החומ' שלהם כדי שיתגב' הכח השכלי בסוד אומרו וכאשר יענו אותו כן ירבה וגו' וא"כ איפה כפי הנראה שחל על כל איש מישראל חובת ביאור הקודם אך אם אמר יאמר העבד ה' הלא דוד אמר לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאוד ובודאי שבנסתרות ידבר שאין קץ לעמלם ראה גם זה אמרה קהלת כל הדברים יגיעים לא יוכל איש לדבר ולא תשבע עין מלראות ולא תמלא אוזן משמוע א"כ איפה מי הוא זה אשר ראה כל אחד מאלו יצא לחוץ ידבר כי מן הנמנע לירד לעומקה ולבא עד קץ תכונתה ולא יצא גם הוא מכלל החקירה ההיא לומר מאחר שלא אבא עד תכליתה אם כן למה זה