עוללות אפרים מה

עיניו אף ליראות בשתי עיניו אמר ר' תנחום חרש באזנו אחת פטור מן הראייה שנאמר בחג הסוכות כו' נגד כל ישראל באזניהם תרוייהו משמע ואמר רבי תנחום חיגר ברגלו אחת פטור מן הראייה שנאמר שלש פעמים. פעמים תרוייהו משמע עכ"ל (חגיגה ב' ג')

אם יחקרו דברי המשורר האומר אחת דבר אלהים שתים זו שמענו מזה ילמד השלם לפלס מעגל רגלו ויחץ את העם אשר בעיר קטנה ותהי המחצה האחת קודש לה' להשתמש מחציתה בבוקר המתייחס לאור השכלי ומחציתה בערב המתייחס לחוש ראות הגשמי ובזה יודע לנו טעם הסומא והחרש והחיגר שפטורין מן הראייה

הקדמת הענין מבואר לכל משכיל שאנחנו עם ה' אלה מאמינים אמונה שלימה שזאת התורה אשר הנחיל ה' לעמו ולא עשה כן לכל גוי כ"א לשארו ישראל בנו בכורו שקדמו להבראות במחשבה בטרם הרים הטבעו הם היושבים ראשונה במלכות שמים ולהם משפט הבכורה ליקח כפלים פי שנים בנחלת שני עולמות כדין הבכור ולהשגת תכלית זה הנחילם זאת התורה האחת המתחלקת לשנים בהיות שיש לכל מצוה פירוש נגלה ונסתר הנגלה הוא לזכותם בעבורו כל צרכי העולם הזה הנגלים לחוש הראות וזה כל פשטי המצות ועשייתם כאכילת מצה וביעור חמץ ועשיית סוכה ולולב ותפילין ומזוזה וזולתם והנסתר הוא לזכותם העולם הנסתר הנצחי וזהו העיון האלהי לבא בסודות האלהיות הרמוזות בכל מצוה שבתורה כי מצד הנסתר בתורה בקשוה המלאכים במתן תורה כי באמצעית סתרי התורה יעלה המשכיל בסולם המדריגות כמספר סיני כי זה סיני אשר עליו נמסרו סתרי התורה הוא כסולם ומסלול ודרך הקודש יקרא לו להעלות את החוקר ממדריגה למדריגה ומעיון לעיון עד אשר יבא להשיג ולראות בזיו הדרת כבוד שכינתו ית' כי ההשגה השכלית היא העולה ממדריגה למדריגה בסוד מראה הסולם אשר ראה יעקב ועל פי מדרש רז"ל שהיו בסולם ד' מדריגות וזה כי כל חוקר צריך להכיר תחילה במהות הנמצאות הטבעיות שבעולם התחתון ומשם יעלה למדריגה גדולה מזו דהיינו השגת הנמצאות שבעולם התיכון דהיינו הגלגלים ומשם אל השגת הנמצאות שבעולם העליון דהיינו המלאכים ומשם יעלה להשגת מציאת השי"ת מצד מעשיו ופעולתו ואילו הם ארבעה מדרגות שהיו בסולם בסוד אמרו והנה סולם מוצב ארצה זה הסולם התחתון וראשו מגיע השמימה זה העולם התיכון והנה מלאכי אלהים זה העולם העליון והנה ה' נצב עליו זה השגת מציאת השי"ת ולכל עיוני המדרגות האילו יש לאל יד המשכיל לבא בסודם מתוך כל פרטי המעשים הנעשים בשלש מועדי ה' מקראי קדש וביתר המצות שבאו בתורה אך שלא רבים יחכמו לבא בסודה מצד קוצר דעת המשיג ועומק המושג ואינן לוקחין הדברים כ"א כפשוטן ממש בכן ראתה החכמה האלהית לקבוע לישראל זמנים מיוחדים ג' פעמים בשנה להדריך פעמי רגל דלים מחכמה ותבונה באורח ישרים דרכי ה' וללמדם דעה מוסר השכל במקום קדשו המוכן להשבת החכמה יותר משאר המקומות כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים עד אשר יהיה דרכם סלולה נוכח ה' לעלות בהר ה' ולקום במקום קדשו ולבא לידי הכרת מציאת השי"ת ולראות את הדר פני מלך עליון מתוך המעשים הפרטיים לכך נאמ' ירא' כל זכורך דווקא הזכרי' המה גבורי כח לעמו' בהיכל החקירה והדרישה לא כן הפתאים אשר טח לבם מהבין ודרך נשים להם ודעתן קלות מהבין הנסתרות שבכל מצוה כי לא יקחו הדברים כ"א כפשוטן ממש וכבר אמר הכתוב כי כפלים לתושיה והמשורר אמר אחת דבר אלהים שתים זו שמענו מזה אנו למדין שיש בכל מצוה פי' אחר זולת פשוטו ומזה הטעם נצטווה המלך לכתוב לו את משנה התורה המה יכתבו על לוח לבם משנה התורה הנגלה והנסתר לאפוקי ההדיוט שאינו יודע כי אם חלק אחד ממנה והוא הנקרא סומא באחת מעיניו וחרש באחת מאזניו וחגר באחת מרגליו בהיות שראייה הגשמית זה שהאדם רואה הדברים ככתבם והמעשים הנעשים בנגלה הם נראין לחוש הראות אך העיון הפנימי הוא הראייה הלבבית השכלית כד"א ולבי ראה הרבה חכמה ודעת וכמו כן יש שמיעה חושית. ושמיעה לבבית פנימית כד"א ונתת לעבדך לב שומע וזה תאמר על ההבנה. וכמו כן יש הליכה גשמית לרוץ ברגלים לדבר מצוה. ויש הליכה שכלית פנימית לבבית ע"ד המדרש האומר הלב מדבר ושומע כו' והלב הולך שנאמר לא לבי הלך וגו' וזה תאמר על ההליכה בדרך החכמה כמו אחרי ה' תלכו דרך מצותיך ארוץ כי כל התורה אקרי דרך כד"א כי ישרים דרכי ה' שכל מי שאינו שלם בשני מיני ראיות אלו השכלית והגשמית הוא הנקרא סומא באחת מעיניו דהיינו מראייה השכלית וכן השמיעה וההליכה הנעדר מן החלק הרוחני נקרא חרש באזנו אחת וחיגר ברגלו אחת ונקט הראיה והשמיעה וההליכה כי סדר הלימוד כך הוא שמתחילה צריך האדם להבין הענין כי אם אין דעת אין כלום וזהו הראייה היינו הסתכלות פנימי לבבי. ואח"כ צריך האדם לקבל הענין להנחה אמיתית כי לפעמים אדם מבין הדבר ואינו חפץ לקבלו עליו וקבלה זו מתייחסת לשמיעת האוזן כי השמיעה היא בעצם הקבלה כמו הפכת ושמע שמע ישראל וגו' שמע בני מוסר אביך וכן רבים ואחר הקבלה צריך האדם לעשות בפועל הענין ודבר זה מתייחס להליכת הרגלים כמו דרך מצותיך ארוץ וכן רבים וכן אנו אומרים בנוסח התפלה ותן בלבנו להבין ולהשכיל הרי הראייה הלבבית השכלית. לשמוע ללמוד הרי הקבלה ושמיעת האוזן לשמור ולעשות כו' הרי העשייה לפיכך מצינו כפל הראייה והשמיעה וההליכה. הראייה שנאמר כי עין בעין יראו בשוב ה' את ציון כי בזמן ההוא תרבה השגת החכמה ויהיה מלאה הארץ דעה את ה' ואז יראו בשני מיני ראיות האמנם בגלות החל הזה נסתמו מקורות החכמה ואין אנו יכולין להסתכל כי אם בראייה גשמית כמ"ש אתי מלבנון כלה וגו' לבבתני באחת