עוללות אפרים מד

זירוז עליה בכל פעם שתבא לידו. הנה מכאן יש ראייה לחכמי הדור שנהגו בכל שנה ושנה לדרוש ברבים בשבת הגדול בהלכות פסח ודינים פשוטים שכבר נתפשט מנהגם לרבים והכל יודעים אותם גם ברוב ידרוש כל הדינים שדרש זה כמה שנים וכמעט ותמהו על דבריו לומר שאין בהם צורך כל כך אלא לפי שברוב דיני הפסח יש חסרון כיס כמו לקנות כלים חדשים ולבער כל מיני חמץ ובפסח הוא במשהו מלבד כמה הוצאות גדולות המוטלות על כל בר ישראל בחג זה כקניית יין וחטים וזולתם ויש לחוש לטירוף הדעת כרבי יוחנן ע"כ הם צריכין זירוז מידי שנה בשנה. ופעם א' דרשתי לרבים ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון כיס. צו הוא מקום שיש בו חסרון כיס רצוני לומר שצו הוא מקום ר"ל בגמטריא מקום אך יש בו חסרון כיס שאם תחסר כמנין כיס מן מקום ישאר צו וזה כי שם מקום יורה על המדרגה כמו שכתב הרב המורה בשיתוף שם מקום וידוע שמותר האדם מן הבהמה הוא בשיפעל שני מיני פעולות דהיינו פעולת הגוף והנפש משא"כ בבהמות שאין להם שום פעולה נפשית והכיס הוא הכולל כל צרכי הגוף ומזונו ושם צ"ו כולל כל הציווים שבתורה שהם מזון הנפש ושניהם בגי' מקום דהיינו כיס צו גימטריא מקום וזה יורה על מדריגת האדם להשתמש בשני מיני שימושים לגוף ולנפש וא"כ פרשת העולה שאין לכהן חלק והנאה בעבודה נאמר בו לשון צו כי אין בו כ"א הציווי שהרי אין לכיס חלק בעבודה זה"ש מקום שיש בו חסרון כיס וק"ל לפיכך הוא צריך ג"כ בדיני הפסח זירוז שרובם אין בהם כי אם הציווי כאמור ובסמוך במאמר פ"ה פ"ו פ"ז פ"ח יתבאר ה' זאת תורת שנאמרו בפרשת צו וה' זאת תורת שנאמר בפרשת מצורע וחמשה דיעות בחטא בני אהרן כנגד ה' גאולות כמו שיבא ביאורם במקומם גם יש טעם נכון ששבת זה חל בפרשת צו כי בפרשה זו יש סמך לרוב דיני הפסח כי טעם איסור החמץ ואכילת מצה נרמז בפרשת המנחה והשלמים שנאסר בהם החמץ כי היצר הרע הנמשל בשאור שבעיסה אין לו שום תמורה דרך משל החוטא מביא הבהמה תמורת גופו בהיות שהחוטא היה ראוי לכל המשפטים האילו הנעשים בגוף הבהמה אך בחמלת ה' עליו הוא לוקח גוף הבהמה תמורתו כי להשחית גופו מכל וכל לא חפץ ה' כי יתבטל מציאות האדם לגמרי אחר שאדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא האמנם היצר הרע שבאדם הנמשל לשאור אין חפץ לה' בכסילים המביאים תמורתו שאור להקרבה לכפר עליו שהרי אפשר לבטל מציאותו לגמרי מכל וכל ואע"פ כן ישאר האדם חיים באיש וזה סוד אומרו כל שאור וכל דבש לא תקטירו כמו שיבא ביאורו במאמר צ"ג ע"ש. חוץ מקרבן תודה שהכשיר להקריב על החמץ כי באותו קרבן יש רמז להזובח יצרו כמ"ש רז"ל זובח תודה יכבדנני זה הזובח יצרו ומתודה עליו כו' ונמצא כאילו הקריבו בעצמותו ותמצא ענין זה מבואר בדרך נכון בחיבורי הנקרא אורחות חיים שחברתי על ר"ה ויו"כ ופסח וכל הפרשיות המדברות מענייניהם ובפרשת החטאת נרמז סוד גיעול הכלים כמ"ש ואם בכלי נחושת בשלה ומורק ושוטף במים כמו שיתבאר במאמר צ"ה. וכן לפעמים חל שבת הגדול בפרשת מצורע מזה הטעם כי גם שם נאמר וכלי חרש אשר יגע בו הזב ישבר וכל כלי עץ ישטף במים. ובפרשת העולה נרמז סוד ביעור החמץ העולה למעלה למעלה כש ותן השאור בתוכו אז העיסה עולה ואז דינו בשריפה בסוד אומרו זאת תורת העולה היא העולה על מוקדה וגו' ועוד נרמז בה ביטול החמץ לאמר לבטל ולהוי כעפרא וכן הוא בביטול השאור הפנימי לאמר נפשי כעפר לכל תהיה כו' כאברהם שאמר ואנכי עפר ואפר זה"ש והרים את הדשן וגו' כי האפר היינו דשן. וסוד הכוסות של פסח וחילוף הבגדים בליל הסדר נרמז באמרו ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים ופירש"י אין זה חובה כו' כי בוודאי האדם בעל בחירה ואין מכריחין אותו על כך לאמר לך עבוד אלהים והחלף בגד בוגדים והלבש מחלצות מעיל צדקה כ"א לימוד דרך ארץ הוא לאדם שידע ויבין שלא יהיה מלבושו של יום שכולו שבת כמלבושו של חול בעה"ז כי לא יתהדר לפני מלך מלכי המלכים בסתם מלבושים אילו כ"א מלבוש צדקה כד"א צדק לבשתי וילבשני וכתיב בכל עת יהיו בגדיך לבנים שכל זה מדבר במעשים טובים שהם מלבוש הנשמה ע"ד ארז"ל עתידים צדיקים שיעמדו בלבושיהם כו'. זהו שפירש רש"י בגדים שבשל בהם קדירה לרבו אל ימזוג בהם כוס לרבו כי העולם הזה הוא זמן פעולה ובישול הקדירה והעה"ב הוא זמן הסעודה והאכילה כמ"ש והכל מתוקן לסעודה וכמ"ש מי שלא טרח בע"ש מה יאכל בשבת זה"ש שבאותן בגדי חול שבישל בהם בעה"ז הקדירה. אל ימזוג כוס לרבו באותו סעודה שעתיד הקב"ה לעשות לצדיקים ודוד ישא כוס ישועות ויאמר לי נאה לברך כמו שיתבאר בסוד ד' כוסות. וסיפור יציאת מצרים כל הלילה כו' בזה הוא מקטיר עצמו וכל חלבו ודמו לגבוה נרמז באומרו על מוקדה כל הלילה עד הבוקר לימד על הקטר איברים כו' ובסוף הפרשה מדבר בשבעה ימי המילואים כנגד שבעת ימי החג לפיכך נצטוו הכהנים לאכול בהם מסל המצות. נמצא כמה מעלות טובות כפולות נרמזו בפרשה זו הראשונה לכך נאמר בסוף הפרשה אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה לומר שאם עשית כל האמור אז תזכה לגאולה אחרונה הנצחית באופן שאש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה כמו שהיה כבה אחר הגאולות הראשונות שהיה אחריהם גלות ושעבוד וכבה אש המזבח אמנם בגאולה אחרונה תוקד אש תמיד לא יכבה עוד אכי"ר: עמוד ג מאמר לט סומא בא' מעיניו פטור כו' והצעה לשלש רגלים

תניא ר' יוחנן בן דהבאי אומר משום רבי יהודה ב"ב סומא באחת מעיניו פטור מן הראייה שנאמר יראה כל זכורך כדרך שבא לראות כך בא ליראות מה לראות בשתי