עוללות אפרים מג

יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ כי כל עוד שיוסיף לענוש ולסגוף ולמעט כח החומר כן ירבה ויפרוץ הכח השכלי עד אשר היה כח שכלם זך ונקי מחלודת החומר והיה אפשרי להם להשיג לפי שעה אותו השלימות האפשרי לבא אחרי המות ומטעם זה קורין לפעמים בשבת הגדול פרשת אחרי מות כי בפרשה זו מבואר כל הענין ההוא באר היטב שנאמר אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' וימותו כי כבר אמרנו שאין האדם זוכה להסתכל בשכינה כי אם מתוך עינוי החומר ומיעוטו ותשותו ובני אהרן הציצו בשכינה מתוך לב גס ומתוך אכילה ושתייה כמ"ש ויאכלו וישתו ויחזו את האלהים ובאותו זמן היו ראויים לשליחות יד שנאמר ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו מכלל שהיו ראויין לשליחת יד אלא שלא רצה הקב"ה לערבב שמחת התורה לפיכך המתין להם. זה"ש בקרבתם לפני ה' וימותו היינו שבקשו בחייהם אותו התקרבות ודביקות הראוי לאדם לבא אחרי מותו לפיכך וימותו וזכו לאחר מותם לאותה ההשגה מצד מיעוט החומר וסילוקו לכך נסמכה מיד לזה פרשת יום הכפירים ואמר בזאת יבא אהרן אל הקודש ר"ל שלא יבא להסתכל בפני השכינה כ"א ביום ענות אדם נפשו כי מתוך עינוי החומר ומעוטו יזכה להסתכל בשכינה וזהו סוד סמיכות שני השעירים גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל רמז שאין האדם זוכה לדביקות זה ולראיית פני השכינה כ"א ביום הצום שהחומר נגש וגם נענה ונתמעטה מציאותו לגמרי ואז נשאר השכל לבדו דבק בו יותר וזהו הגורל אשר לה' אמנם החומר יותש ויחסר וזהו הגורל אשר לעזאזל וכתיב באותו שעיר ונשא השעיר את כל עוונות בני ישראל כי כך היא המידה בצדיקים שהקב"ה מענישם בעה"ז על מקצת עונות שבידם כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא כלל אך שצדקה עושה עמהם הקב"ה שמענישם בגופם בעה"ז כדי שיצאו נקיים בלא חטא לעה"ב ושלא תקבל הנשמה שום עונש לעה"ב ואם כן החומר לבדו נושא עליו משא העונות וזה"ש ונשא השעיר עליו את עונות בני ישראל וכן ביום עינוי זה החומר נושא עליו כל העונות כי עינוי שלו הוא לכפרת עון והמשכיל יבין וכל החזיון הלזה נרמז באכילת הפסח שנאמר בו ואכלתם אותו בחפזון וכתיב מתניכם חגורים כו' וכל זה רמז נפלא לאכילת האדם בעה"ז שיאכל כל חולין שלו על טהרת הקודש באופן שיהיה מוכן בכל יום לשום פעמיו לדרך העה"ב וימעט באכילת העה"ז כאורח נטה ללון כדי שיהיה תאב לאכול בסעודת הנפשות שעתיד הקב"ה לעשות לצדיקים בג"ע כמו שיבא ביאור ענין זה בארוכה בסמוך במאמר נ"ט ע"ש. וכל חקות האפיקומן העומד במקום הקרבן פסח יורה ג"כ על הסעודה הצפונה לצדיקים לעה"ב כמו שיתבאר בע"ה במאמר ק"ב ע"ש וכל זה הוראה על גודל השכר הבא לאדם אחרי המות כאמור זה"ש ר' יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם שהיא מצוה ראשונה בזמן ובמעלה מצד היותה כוללת כל שלשה בחינות אילו אשר עליהם באה הוראת ג' פרשיות אילו צו מצורע אח"מ. א הוראת גדול צו ארז"ל גדול המצווה ועושה כו' כי מצד היותו מצווה ועושה א"כ לא ישנה את תפקידו והרי הוא מזורז בעשייה זו זה"ש החודש הזה לכם יאמר הסתכל בירח זה שהוא אחד ממשרתי עושי רצוני מצד היותו מצווה ועושה אינו משנה את תפקידו כמו שאנו אומרים בנוסח ברכת הלבנה ששים ושמחים לעשות רצון קונם לא ישנו את תפקידם כו'. ב הוראת גדול המוציא שם רע זה"ש החדש הזה לכם הסתכל בצורת הלבנה שמצד שקטרגה בלשונה שאמרה אי אפשר לשני מלכים כו' מצד זה נתמעטה ע"ד שארז"ל הנעלבים ואינן עולבין כו' עליהם נאמר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו וזה כי השמש שמעה ג"כ חרפתה ועלבונה מן הלבנה. ג הוראת גדול אחרי מות שהצדיקים עתידים להתחדש בעה"ב ויזכו לאור באור הנצחי זה"ש החודש הזה לכם כמו שאומרים בברכת הלבנה שהם עתידים להתחדש כמותה כו' כי כמו שהירח אחרי היותה חשיכה משם היא מתגברת לחזור לאורה ככה האדם אחרי חשכת והעדר החומר ביום המות משם הוא זורח באור הנצחי. ומכל הטעמים האלו היה מן הראוי להתחיל התורה מהחודש הזה לכם כאמור אלא כדי שלא יאמרו הגוים ליסטים אתם כו' ובזה יכחישו כל ההצלחות והשגחת השי"ת כי יאמרו לית דין ולית דיין חלילה ואין מקום להיות האדם מצווה ועושה כ"א אין מצוה אין מצווה גם יאמרו שיתרון האדם מן הבהמה אין ואין לו יתרון לא בעה"ז ולא בעה"ב אחר שהיו כופרים בהשגחתו יתברך מצד שיאמרו ליסטי' אתם ואין מוחה בידכם ע"כ ראתה חכמתו ית' לפרסם תחילה יכלתו כי הכל ברצונו המוחלט ואז יש מקום להניח השלימות האנושי התלוי בזכירת ג' ענינים אלו שהנחנו ובזה נשלם ביאורם בסייעת' דשמיא: לח סמך לדיני הפסח מפרשת צו

הנה מה שמצינו ברוב השנים שחל שבת הגדול בפרשת צו לפי שארז"ל אין צו אלא זירוז מיד ולדורות ויש מקום לשאול מאי קמ"ל פשיטא שמצוה זו נוהגת לדורות ומה נשתנית מצוה זו מזולתה אלא ודאי שבא להורות שהזירוז יהיה לדורי דורות כי בכל פעם ופעם שהכהן עוסק בעבודה זו הוא צריך זירוז על כל דיני עבודה זו ויש להתבונן למה הוא צריך זירוז על כל דיני עבודה זו יותר מעבודה אחרת ע"כ בא ר' שמעון לתרץ קושיא זו ואמר ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון כיס וע"ד שמצינו בירושלמי מעשה ברבי יוחנן דאבד ליה כיסיתיה ובעון מיניה אורייתא ולא ידע אמרין ליה וכי מפני דאבדה כיסיתיך אבדה דעתך אמר להו דעתאי בליבא תליא וליבא בכיסא תליא. א"כ שמעינן מהכא שבמקום חסרון כיס יש חסרון דעת וא"כ בתורת העולה שכולה לגבוה סלקה ואין לכהן חלק בבשר ובזמן שהוא עוסק במלאכת ההקרבה הוא מתבטל ממלאכתו וא"כ יש כאן חסרון כיס וא"כ יש לחוש גם לחסרון הדעת שתטרף דעתו עליו ולא יתעסק בעבודה זו כראוי ע"כ צריך הוא