עוללות אפרים מב

המעשים הפרטיים הנעשים בטלה זה כמו כבית אחד יאכל ושלא לחלקו לשתי חבורות ועצם לא תשברו בו כי הלשון גורם להפריד בין אחים כמו שאמרו רז"ל אצל המצורע שלכך נאמר אצלו בדד מושבו כי הוא הבדיל בין איש לחבירו ע"כ מידה כנגד מידה בדד מושבו ונמצא שהלשון גורם פירוד הלבבות לבלתי היות שה פזורה ישראל באגודה אחת ע"כ באו מצות אלו המרמזים על האחדות שיהיה השה שלם בדמותו וצלמו להורות כי ככה יהיו ישראל אגודים באגודה אחת ויהיו כאיש אחד בזמן שעצם לא ישברו בו היינו שלא ישברו הדבר העצמי שבאדם והיינו הלשון כאמור וכן נאמר ולקחתם אגודת אזוב וגו' והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזות כו' רמז למה שאמרו רז"ל במסכת ערכין מאי תקנתיה של מספר לשון הרע אם ת"ח הוא יעסוק בדברי תורה שנאמר מרפא לשון עץ חיים ואם עם הארץ הוא ישפיל דעתו שנאמר וסלף בה שבר ברוח ומצינו לשני תקנות אלו רמז בפרשה מצורע א' תקנת תלמיד חכם לעסוק בתורה שנמשלה למים חיים זהו שנאמר ושחט הציפור האחת אל כלי חרש אל מים חיים רמז למים חיים התורניים. ב' תקנת עם הארץ שאין תקנה כי אם בשבירת לבו זה"ש אל כלי חרש כי כך דינו שאין לכלי חרש תקנה כי אם בשבירה וענין השבירה הוא שישפיל ויכניע עצמו לכך נאמר ועץ ארז ואזוב וכמו שפירש"י שאם הגביה עצמו כארז יכניע עצמו כאזוב לכך נאמר בקרבן זה ולקחתם אגודת אזוב וזהו בעצם תקנת העם הארץ שישפיל עצמו כאזוב זה וזהו תיקון הלשון הגורם כל דברי קטטות הנמשכות מריב לשונות ואז יהיו ישראל באגודה אחת לכך נאמר אגודת אזוב והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזות רמז לתיקון התלמיד חכם שישקוד על דלתות שערי החכמה והתבונה כד"א לשקוד על דלתותי יום יום לשמור מזוזות פתחי הנה בעצם יום השבת הזה שנקרא שבת הגדול תגלה ותראה עצם מעלת הלשון שראה הקב"ה באדם לדבר בו בדברי תורה ומצוה ולא בדברי הבאי וכ"ש שלא ידבר בדברים שהם כנגד מציאות השי"ת וזה"ש רז"ל שלכך נקרא שבת הגדול שנעשה בו נס גדול וזה שקשרו ישראל הטלה בכרעי המיטה לעיני המצריים ולא אמרו דבר. א"כ עקר הנס היה שלא אמרו להם דבר וזה כי לשעבר האמינו במזל טלה שהוא ראש לכל המזלות והוא רועה כל המציאות לפיכך תועבת מצרים כל רועי צאן כי אין נכון לעשות מן המנהיג מונהג או תועבת לשון ע"ג ר"ל אלהות כלפי הע"ג ע"ד שנאמר תועבת בני עמון וכשנעשה ענין זה בקשירת הטלה להורות שהמזל נקשר ונכנע לסיבה ראשונה ית' עשה הקב"ה עוד נס אחר וסכר פי דוברי שקר שלא אמרו להם דבר ולא הוציאו מתוך פיהם דבר שהוא כנגד מציאותו של יוצר הכל כדי שילמדו ישראל ק"ו מן המצריים שאם המצריים שמו מחסום לפיהם שלא לדבר לשון הרע ביוצר הכל כ"ש ישראל שלא יוציאו מפיהם דבר מגונה וזה"ש וכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו כי המצרי אף הוא לא יחרץ בלשונו לדבר להם דבר ובזה רמז הקב"ה לישראל שיהיו נזהרים בחטא הלשון הגדול מכל העונות לכך נקרא שבת זה שבת הגדול ויבא ביאור ענין זה עוד בפנים אחרים שניין דין מן דין בס"ד: לז דרוש לפרשת אחרי מות

לפרשת אח"מ כבר אמרנו שהצלח' האד' ותקות כל מקוה הוא לשיזכה להתדבק בבוראו יתברך אלא שדבר זה הוא מן הנמנע שיזכה לדביקות זה בעה"ז מצד החומר הכרוך בו כי הוא מסך מבדיל בינו לבין אלהיו אך לעה"ב הוא זמן תשות החומר כי כבר נתמרק ונזדכך בכור הבחינה והצירוף אז יזכה השלם ליהנות מזיו שכינתו ית' ולדבקה בו כמ"ש רז"ל צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנין מזיו השכינה ודבר זה נרמז בתואר השבת והפרשה כי תואר השבת הוא גדול ותואר הפרשה אחרי מות ואם כן צירוף גדול אחרי מות יורה שגדול השכר הבא לאדם אחרי מותו מכל חיי העה"ז שארז"ל יפה שעה אחת קורת רוח בעה"ב מכל חיי העה"ז ויפה שעה אחת בתשובה ומ"ט בעה"ז מכל חיי העה"ב ודבר זה מסכים לתואר גדול צו ולתואר גדול אחרי מות. וע"ד שארז"ל היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם. וזה כי העה"ב הוא ג"כ זמן הפעולה כמ"ש רז"ל ת"ח אין להם מנוחה בעה"ז ובעה"ב שנאמר ילכו מחיל אל חיל וזה יאמר על היגיעה הנפשית בעיון החכמה בהשגת מציאות השי"ת כי נפש הצדיק היא היגיעה גם בעה"ב להשיג מציאותו ית' ולדבקה בו אך הפעולה שבעה"ז הנעשית ביגיעת בשר היא גדולה יותר מיגיעת הנפש. שבעה"ז הוא מצווה ועושה המצוה בפועל כפיו האמנם בעולם הבא אינו מצווה ועושה כי נפש השלם מעצמה היא יגיעה מרוב חשקה ותאותה לידבק בזיו העליון זה"ש אשר אנכי מצוך היום לעשותם ולא למחר כי בעה"ב אינו מצווה ועושה לכך אמרו יפה שעה אחת בתשובה ומ"ט בעה"ז כו' מצד היותו מצווה ועושה כאמור וזהו גדול צו היינו שגדול המצווה ועושה כאמור האמנם היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם כי בעה"ז לעולם לא יזכה לאותו דביקות האלהי הבא לו לאחר המות כמ"ש יפה קורת רוח שעה אחת בעולם הבא כו' וזהו סוד גדול אחרי מות שגדול השכר הבא לאדם אחרי מותו מכל חיי העה"ז כי שם יזכה לידבק בזיו האור העליון מצד תשות החומר לכך אמר שלמה ושבח אני את המתים וגו' ודבר זה מבואר מגאולת מצרים שזכו ישראל בעה"ז להסתכל בזיו הדרת שכינתו ית' כמ"ש רז"ל ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי שנאמר זה אלי ואנוהו וזה ממש דוגמת ארז"ל שלעתיד יהיו הצדיקים מראין על הקב"ה באצבע שנאמר כי זה אלהים אלהינו הוא ינהגנו עלמות נמצא אתה אומר מה שאמרו על הים זה אלי ואנוהו הוא ממש דוגמת אומרו כי זה אלהים אלהינו וגו' שיאמרו לעתיד בג"ע כי כמו שיזכו לעתיד להשגתו יתברך מצד תשות החומר כאמור כמו כן זכו במצרים ועל הים לשלימות זה מצד היותם מוכים ומעונים בעבודת פרך עד אשר הותש כח החומר שבהם זה"ש וכאשר