עוללות אפרים מ

המצווה צריך לעשותו מיד ותכף זה"ש זירוז מיד. ג' שהתועלת נמשך לדורות זה"ש ולדורות ואחר הצעה זו שהנחנו שיש פנים לכאן ולכאן אם המצווה גדול או הבלתי מצווה להנחה זו יתבאר לנו בדרך נפלא. המאמר האומר משל למלך שהיה לו שני מגיסים כו'. ונאמר המשל על קרבן נח וישראל כי זהו בעצם ההבדל שבין קרבן נח לקרבן ישראל כי נח לא נצטווה על הקרבת שום קרבן וישראל היו מצווים ועושים כמ"ש צו את בני ישראל וגו' תשמרו להקריב לי וגו' וא"כ אין אנו יודעין איזו ערב לו יותר אם קרבנו של נח לומר שבלתי מצווה ועושה גדול כהנחה ראשונה או קרבן של ישראל גדול ונאמר כי גדול המצווה ועושה כהנחה שניה כי מצד הציווי שצוה לשני עדיין לא נודע הדבר כי יש לומר אדרבה הבלתי מצווה גדול. אלא ממה שנאמר צו את אהרן לאמר זאת תורת העולה היא העולה הרי שהזכיר לשון צו ואמר היא העולה שהוא אך למותר אלא שרצה לומר היא העולה במעלה וביתר שאת על כל הקרבנות שהקריב נח והבל לפי שעכשיו ישראל מצווין ועושים ואם כן גדול המצווה ועושה כו' זהו שפירש רש"י זירוז מיד ולדורות כי בשלש אלה ניכר שגדול המצווה ועושה ויהיה אומרו זאת תורת העולה בה"א הידיעה דוגמת אומרו עשה לי כתבשיל הזה דהיינו התבשיל המיוחד במעלה לכך לא אמר כתבשיל זה וק"ל הכלל העולה שגדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה שנאמר וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם כימות משה כי בימיו היו ישראל מצווין ועושין. אמנם אומרו דבר אחר כימי עולם כימי נח והבל חולק על הפי' הראשון ואומר שהבלתי המצווה גדול מן המצווה לפיכך קרבנו של נח גדול כהנחה ראשונה שהנחנו. ומה נפלא לפירושינו מה שאמר במדרש כימי נח והבל שלא היו אלילים בעולם ובזה נתן טעם לשבח להנחתו שסובר שהבלתי מצווה גדול מן המצווה והוא שאמר שלא היו אלילים בעולם א"כ בוודאי לא צוה הקב"ה את נח והבל על דבר שום עולה וזבח כי אף בזמן משה לא היה הקב"ה מצוה את ישראל על דבר עולה וזבח זולת לכדי לעקור עבודת אלילים מקרבם וכן מצינו בהדיא בספר המורה להרמב"ם שהקרבנות אין להם טעם תועלת מצד עצמם כלל ועיקר הכוונה היתה לפי שבימים ההם היו כל האומות עובדים לאלילים בהקרבות קרבנות ואם היה הקב"ה מונע את ישראל מעבודת הקרבנות לגמרי היה הדבר קשה להם לפרוש מן הדבר שהורגלו בו ולא היו שומעין אליו בזה ע"כ אל חי צוה שישארו בעבודה זו כמנהגם אך שלא יזבחו זבחיהם עוד לשעירים בלתי לה' לבדו כמו שנאמר ולא יזבחו עוד זבחיהם לשעירים וגו' כל זה תורף דברי הרב בחלק ג' מספר המורה וכבר הכו על סברת קדקדו רבים וסתרו טעמו מצד קרבנות של נח והבל שלא היו עדיין אלילים בעולם כל זה תמצא מבואר בעקידה בפרשת ויקרא האמנם במדרש זה שאנו בביאורו נראה לחזק ידי הרב כי כפי הנראה שאין לסתור דעתו מקרבן של נח והבל מאחר שלא היו מצווים ועושים א"כ אין סתירה לדבריו שיוכל להיות שמעצמה חשבו שיש בעבודה זו צד שירות ועבדות כמו שחשבו שאר העובדים. כי אם היה הקב"ה מצוה לנח והבל על דבר עולה וזבח היה מקום לדברי החולקים לסתור דברי הרב אבל מאחר שלא היו מצווים ועושים אם כן אין מקום לסתירתם וק"ל. ומה שאמר במדרש שלא היו עדיין אלילים בעולם בזה הביא מופת חותך שלא נצטווה נח על ככה כי מאחר שלא היו אלילים בעולם א"כ אין צורך לצוותם על דבר עולה וזבח ובוודאי מעצמם עשו מה שעשו וא"כ בוודאי לא היו מצווים ואע"פ כן היו עושין וא"כ בוודאי קרבנו של נח והבל גדול משל ישראל שהיו מצווים כדי לעקור עבודת אלילים כדעת המורה וראיה עצומה לדברי המורה ממה שארז"ל אצל קרבן הפסח משכו וקחו לכם צאן משכו ידיכם מע"ג רצו בזה משכו ידיכם מן עבודת אלילים שהקרבתם להם עד עתה וקחו לכם צאן לעבודת השי"ת וזה הוראה שבעצם היום ההוא ישראל מצוים ועושים כדי לעקור עבודת אלילים מקרבם וא"כ פרשת צו שקורין בשבת הגדול וענין השבת הגדול עצמו וענין ההפטרה שקורין בשבת הגדול דהיינו וערבה לה' וגו' שלש אלה יתנו עידיהן ויצדקו ההנחה הראשונה שהנחנו שגדול המצווה ועושה מימי שאינו מצווה ועושה כהסכמת התלמוד וזהו תואר גדול צו דהיינו תואר השבת ותואר הפרשה כי ענין הפרשה כבר אמרנו שיש בפרשה זו הוראה על ארז"ל גדול המצווה ועושה כו' ע"ד המדרש של שני מגיסין שהזכרנו וע"ד אין צו אלא זרוז מיד ולדורות וענין ההפטרה ג"כ מבואר במדרש זה וערבה לה' וגו' כימי עולם כימי משה כי בימיו היו ישראל מצווים ועושים כאמור וענין שבת הגדול על שם שבו נכנסו ישראל למצוה כמו שכתבנו למעלה בשם אבן הירחי ומצוה זו היתה ענין לקיחת הצאן שהיה בעשור לחודש ביום השבת כי פסח שיצאו בו ישראל היה ביום ה' וענין לקיחת הצאן הוא הוראה ג"כ על ארז"ל גדול המצווה ועושה כו' כי מאחר שהיתה הכוונה לעקור האלילים מקרבם א"כ היו מצווים ועושים. ושלש אלו זירוז מיד ולדורות המורים על מעלת תהילת הדבר המצווה כולם נרמז בטלה זה שלקחו בשבת הגדול. א הזירוז זהו שאמר וככה תאכלו אותו מתניכם חגורים ואמר רבי יוסי הגלילי מכאן להולכי דרכים שיהיו מזורזים ובסמוך במאמר כ"ז יתבאר שזירוז זה זירוז רוחני שיהא מזורז לשום פעמיו לדרך העה"ב ולא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע עיין לקמן. ב מיד היינו שנאמר לא תשחט על חמץ דם זבחי ולא ילין חלב חגי עד בוקר שהוא רמז נפלה שאם תבא איזה מצוה אל תחמיצנה ולא תלין אצלך עד בוקר ע"ד היום לעשותם ולא למחר לעשותם ובדרך שיתבאר במאמר ק"ה ע"ש. ג לדורות היינו שנאמר בפרשת הפסח חקת עולם לדורותיכם ואחר שהונח שפרשה זו כוללת כל הענינים האלו העומדים ברומו של עולם והם תחילת המחשבה במעשה בראשית כי בראש מעשה כל מצוה צריך האדם לזכירת הענינים האלו על כן אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחדש הזה לכם שהיא