עוללות אפרים לט

פוריה בניך כשתילי זתים והוא מדבר בשכר הניתן בעה"ז ליראי ה' לשיהיה ניצול מעונש אשתו או בניו אשר הוא ירא ממנו כי אותו הוא מבקש לכך חתם ואמר הנה כי כן יבורך גבר ירא ה' שאינו מאושר כי אם בעולם הזה ורוב ההצלחות שאדם מבקש הוא בעבור אשתו ובניו התלוים בו וחזר לבאר אחרון אחרון ששכר הנהנה מיגיע כפיו דהיינו העובד מאהבה ייעד לו שכר העולם הזה והעולם הבא כאחד אשר עליהם אמר אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא כנגד שכר העה"ב אמר יברכך ה' מציון כי השכר הרוחני מקורו מציון של מעלה ע"ד המדרש האומר כל פעולות ונחמות טובות שהקב"ה נותן לצדיקים כולם מציון כו' ומסיק שם במדרש טל וחיים מציון שנאמר כטל חרמון שיורד על הררי ציון כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם הרי בהדיא מבואר שהטל שעתיד הקב"ה להחיות בו המתים הוא מציון והם החיים הנצחיים כמו שאמר חיים עד העולם זהו שאמר יברכך ה' מציון. ואח"כ חזר לבאר שמא תאמר שלא יזכה בעה"ז מה שהירא זוכה אליו ואין לו כי אם השכר שבעולם הבא לכך אמר וראה בטוב ירושלים כל ימי חייך וראה בנים לבניך שלום על ישראל יאמר שגם מזה העולם אל יניח ויזכה לשתי שלחנות ויראה בעוה"ז בטוב ירושלים כל ימי חייו לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו ויראה בהצלחות הבנים כמו בירא ויהיה שלום בכל גבולו ויסיר ממנו המונעים עד אשר לא יחסר לו דבר לא בעה"ז ולא בעה"ב א"כ להנחה זו נאמר שהבלתי מצווה העובד בוודאי מאהבה גדול מהמצווה שיכול להיות לפעמים שיעבוד מיראה בהיותו מעותד לשכר ועונש מצד היותו מצווה אך אמנם יש פנים לאידך גיסא שהמצווה גדול מן הבלתי מצווה מצד שלשה בחינות הבחינה הראשונה היא שכל המצווה בדבר צריך להיות יותר מזורז בדבר מן הבלתי מצווה בהיות שיצרו של אדם תוקפו ביותר בדבר המצווה ע"ד ארז"ל שהיצר הרע מניח את האומות ומתגרה בישראל דווקא ובתלמידי חכמים יותר מכולם וכן ארז"ל שבעונש המרבה בנדרים שמגרה היצה"ר על עצמו כמבואר בחבורינו עיר גיבורים פרשת ויגש שאין היצה"ר מגרה באדם כי אם בדבר הנדור ובדבר שהוא מצווה עליו וזה אין צריך לפנים וא"כ לפום צערא אגרא כי הוא צריך להיות מזורז ביותר נגד יצרו כשהוא מצווה בדבר. הבחינה השניה היא שהמצווה בדבר צריך לעשותו תכף ומיד כשיבא לידו ולא יאחר לדחות המעשה מיום ליום אמנם הבלתי מצווה יש בידו לעשותו כל אימת שירצה ובסיבה זו יבא לידי ביטול המעשה מצד הדחיות. לה היום לעשותם ולא למחר ועל זה הדרך ארז"ל על פסוק אשר אנכי מצוך היום לעשותם ורצו בזה שמצד שאנכי מצוך דהיינו שאתה מצווה לעשותם נמשך הדבר שהיום לעשותם ולא למחר לעשותם רצו לומר שאם תבא איזו מצוה לידך צריך אתה לעשותה תכף ומיד היום ולא לדחותה ליום המחרת כמ"ש אל תתהלל ביום מחר כי לא תדע מה יולד יום. הזכיר בפסוק זה לשון הילול כי כבר נאמר כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי וגו' ואותו הילול אל יתהלל בו לומר ליצר הטוב לך ושוב ומחר אעשה כדבר המלך ה' צבאות כי לא תדע מה יולד יום יום ויש לחוש שיבא לידי ביטול המעשה. וזהו ממש כוונת רז"ל שלכך נברא אדם. בערב שבת כדי שיכנס למצות כי כבר מרגלא בפומיה דאינשי לומר שהעולם הזה נקרא ערב שבת בערך העולם הבא שנקרא יום שכולו שבת כמו שאמרו מי שלא טרח בערב שבת מה יאכל בשבת ולכך נברא האדם בערב שבת ויום המחרת היה מיד יום השבת כדי שיהיה האדם מסופק בכל יום ויום שמא יום המחרת הוא אצלו הכניסה ליום שכולו שבת דהיינו לעה"ב ואף בימי בחרותו אינו בטוח בזה כי מיום הולדו נמשך ספק זה על כל ימי חלדו כי מטעם זה נברא האדם בע"ש להורות שאפי' ביום הולדו אינו בטוח שלא יהיה יום המחרת יום שכולו שבת ועל דרך שוב יום אחד לפני מיתתך. ונמשך מחשבה זו שיכנס למצוה מיד ר"ל שכל מצוה שתבא לידו יעשנה מיד חיש קל מהרה ולא ידחה ליום המחרת כי לא ידע מה יולד יום זהו שאמר כדי שיכנס למצוה מיד. הבחינה השלישית היא שהדבר המצווה נמשך הציווי לדורי דורות כי הבן הוא ירך אביו וכשהאב מצווה הרי גם הבנים מצווים ועומדים כמו שמצינו שמצד שאבותינו קבלו שבועת התורה לנו ולבנינו עד עולם הרי גם אנחנו מצווים ועומדים עד עולם אע"פ שרז"ל אמרו דרך דרש שכל הנשמות עמדו על הר סיני מ"מ נוכל לומר שבלאו הכי יש כח ביד האב לקבל עליו הציווי גם על הבנים כי הבנים הם חלק מגופו משא"כ בעושה דבר שאינו מצווה בו אין הדבר נמשך לדורות כי גם האב אינו מוכרח לעשותו ונמשך מזה תועלת השכר כי כמו שקבלת הציווי של האב נמשך גם לבנים כמו כן השכר המיועד לאב נמשך גם לבנים כמו שאמר ועושה חסד לאלפים לאוהבי ולשומרי מצותי ר"ל דווקא השומרים הדבר שהם מצווים עליו וראיה מאברהם אע"פ שקיים כל התורה ואפי' ערוב תבשילין מ"מ לא מצינו שייעד הקב"ה שום שכר טוב לבניו אחריו כי אם משני מצות שהיה מצווה עליהם דהיינו במילה ובעקידת יצחק כי במילה נאמר ומלכים מחלציך יצאו ובעקידה נאמר וירש זרעך את שער אויביו וא"כ הבלתי מצווה אין שכרו גדול כל כך שיספיק לו להניח יתרו לעולליו. וזהו שארז"ל אין צו אלא זירוז מיד ולדורות רצה לומר שתועלת הציווי הוא בשלשה ענינים אלו כי בשלשתן ניכר שגדול המצווה ועושה א' שצריך זירוז ביותר כנגד היצר הרע הלוחם כנגדו כמבואר בבחינה ראשונה וזה שמצינו לרז"ל שאמרו אין צו אלא זירוז והביאו ראיה מפסוק וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו דהיינו לזרזו על מלחמת ז' אומות אף זירוז דהכא הוא כנגד שבעה כוחות של היצה"ר הלוחם עם האדם תמיד ומתגרה בדבר שהאדם מצווה עליו דוקא על דרך שארז"ל שמיום שחרב ביהמ"ק ניטל טעם ביאה וניתן לעוברי עבירה ב' שהדבר