עוללות אפרים לח

זירוז ולדורות. ע"כ לבי אומר וגו' שאמר זה בתוך הבאים ממאמרם ז"ל גדול המצווה ועושה כו' כדאמר רב יוסף בפ"ק דקידושין מריש הוה אמינא מאן דאמר לי סומא פטור מן המצות עבידנא ליה יומא טבא דלא מפקדנא ועבידנא. השתא דשמיע לי להא דאמר רבי חנינא גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה מאן דאמר לי שאין הלכה כרבי יהודה עבידנא ליה יומא טבא. הנך רואה ומשם תוכל להבין שיש פנים לכאן ולכאן כי מתחילה נטה לומר שהבלתי מצווה גדול מן המצווה ואחר כך חזר ונטה לדעת רבי חנינא שהמצווה גדול כי לפום ריהטא יראה שהבלתי מצווה גדול מן המצווה כי זהו בעצם ההבדל שבין העובד ה' מאהבה ובין העובד מיראת העונש כי הבלתי מצווה בוודאי עובד מאהבה כי מאחר שאינו מצווה א"כ אינו ראוי לעונש אם לא יעשה וא"כ אין מקום אצלו לעבוד מיראת העונש וכבר נודע בשערים ההבדל שבין העובד מאהבה לעובד מיראה כי העובד מאהבה כל ישעו וחפצו לדבק בקונו כי כבר אמרנו שהדביקות באלהים הוא תכלית השלם ותל שהכל פונין אל תכלית זה מה שאין כן בעובד מיראה שאין לו חפץ בשום דביקות כנודע מטבע של הירא כי בנוהג שבעולם שהירא מן המלך הוא מתרחק ממנו בכל יכלתו ואוהבו משתדל לקרב אליו ומטעם זה נאמר ביראת השם את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד ובו תדבק הזכיר הדביקות אצל היראה לפי שדרך העולם שהירא מתרחק ואינו משתדל בשום דביקות לכך הזהיר לומר שיראת ה' תהיה משותפת עם האהבה וישתדל בדביקות השי"ת הבא מתוך אהבה כמו שאמר לאהבה את ה' ולדבקה בו. ועוד יש הבדל עצמי שהעובד מיראה אין לו שום הנאה מעצם המעשה של שום מצוה כי כל ישעו וחפצו הוא לשישיג המבוקש דהיינו ההצלה וההגנה מן העונש או לכדי שיושפע עליו השפע האלהי מטוב הצלחת העה"ז. לד גדול הנהנה מיגיע כפו יותר מירא שמים ודבר זה מבואר ממה שמצינו לרז"ל גדול הנהנה מיגיע כפו יותר מירא שמים דאלו בירא שמים נאמר אשרי איש ירא ה' ואילו כאן נאמר יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך אשריך בעה"ז וטוב לך בעולם הבא ויש לדקדק במאמר זה מה ענין הירא את דבר ה' להנהנה מיגיע כפיו מה דמיון ויחס יש ביניהם שיאמר זה טוב מזה כמו שאין מקום לומר שמאכל זה ערב מקול ניגון זה. ועוד מהו זה שאמר נהנה מיגיע כפיו וכי היגיע בעצמה היא הנאה לאדם זה דבר נמנע שאין לך פועל שתהיה היגיע עצמה הנאתו כי אם הדבר הנמשך מן היגיעה כי יבא על שכרו זהו הנאתו אך היגיע עצמה אין בה שום צד הנאה גם הכתוב האומר יגיע כפיך כי תאכל היה לו לומר מיגיע כפיך כי תאכל להורות על הנמשך מיגיע כפיו כי על היגיע עצמה לא יצדק לשון אכילה או הנאה כאמור. ועוד למה הוצרך לשנות לשון המקרא מאכילה להנאה ועוד שאצל הירא התחיל באשרי והקדים השכר למעשה ובהנהנה מיגיע כפיו הקדים המעשה לשכר שנאמר יגיע כפיך כי תאכל אשריך כו' ועוד הרי נאמר הנה כי כן יבורך גבר ירא ה' א"כ כל היעודים שיעד להנהנה מיגיע כפיו חזר ונתן הכל להירא את דבר ה' וא"כ במה כחו גדול של הנהנה מן הירא. ומה שלבי ידמה לומר שהנהנה מיגיע כפיו הוא רמז להעובד את ה' מאהבה כי איש אשר אלה לו הוא הנהנה מעצם יגיעת המעשה בהיות שאינו עושה מחמת קבלת שכר כפועל אשר שכרו יקוה א"כ אין לו תכלית אחר ושום הנאה זולת עצם יגיעת המעשה בזה לבד הוא נהנה ושמח בעשותו המצות ביגיע כפיו כסוכה ולולב ותפילין וזולתם מן המצות הצריכות יגיעת בשר הרבה אפילו אותן המצות הוא עושה בשמחה והוא נהנה מעצם היגיע כאמור ובזה ארז"ל שהצדיקים דומין כאילו נעשו שותפין להקב"ה במעשה בראשית כי במעשה בראשית נאמר ישמח ה' במעשיו כי המעשה מצד עצמו היא שמחתו ית' בהיות שאין הקב"ה מצפה לקבל תועלת מבריאת עולמו כי עד לא עשה ארץ וחוצות היתה מציאתו ית' והיה מספיק בעצמו ואין לו צורך בשום נמצא. לכך אמר בעל מאמר זה שהנהנה מיגיע כפיו דהיינו העובד מאהבה גדול מהעובד מיראה לכך לא הזכיר אכילה שהכוונה על הנאת המחשבה כאמור ולפי שהעובד מיראה תכלית כוונתו שיהיה מאושר בארץ וינצל מן העונש בעולם הזה א"כ האושר ההוא קדם אצלו במחשבה אל הפעולה כי סוף המעשה תחילת המחשבה ע"כ אמר אשרי איש ירא ה' הקדים השכר למעשה כי כך הוא קודם אצלו במחשבה אמנם העובד מאהבה אין מגמת פניו כי אם לעצם היגיע ואין השכר קודם אצלו במחשבה ע"כ התחיל במעשה שלו לומר יגיע כפיך כי תאכל אמנם הזכיר השכר לסוף בהיות שסוף הכבוד לבא על כל פנים אף אם לא יכוין אליו מ"מ אין הקב"ה מקפח שכרו ונתנו לו משלם. ומטעם זה אמר אצל הירא אשרי איש וגו' להורות כי הוא מאושר בעולם הזה לבד כי אותו הוא מבקש. אמנם בעובד מאהבה אמר אשריך וטוב לך בעה"ז ובעה"ב כי הוא האוהב יזכה לדביקות השכינה כאמור ואותו דביקות לא יסור ממנו בזה ובבא והרי הוא נצחי לכך נאמר עין ה' אל יריאיו ולהלן נאמר עיני ה' אל צדיקים וזה כי הצדיק הוא העובד מאהבה ואינו מצפה לתשלום גמול והרי הוא כעושה צדקה כביכול כד"א צדקת ה' עשה וגו' לכך נאמר עיני ה' אל צדיקים דהיינו שני עינים כי' עיני השגחתו ית' פקוחות עליו בעה"ז ובעה"ב אמנם אצל הירא נאמר עין ה' אל יראיו עין אחת דהיינו בעה"ז כאמור. ובזה יבא ביאור המזמור על נכון שאמר אשרי איש ירא ה' ההולך בדרכיו יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך הרי שהזכיר בדרך כלל שהירא את דבר ה' יאושר בארץ והנהנה יאושר וטוב לו. ויען כי לא פירש בפרטות מהו האושר הניתן להירא את דבר ה' או להנהנה מיגיע כפיו והיכן טיבותא של זה ע"כ חזר לבאר בפרטות על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון מתחילה אמר כנגד הירא שהזכיר ראשונה במזמור אשתך כגפן