עוללות אפרים שעה

בעצמותם וכן חומר האדם נוצר מעפר ומים וכמו שפרש"י על פסוק ואד יעלה מן הארז וגו' וזהו שאמרנו שכח החומרי בטבע מצוי בו הפירוד כמו בצפרים וזה"ש סמוכות לציפורי וק"ל. ד החטא הנתלה בכח תשוקת הרע דהיינו היצר הרע והם העבירות שאין בהם צד הנאה כגאוה ולשון הרע זה"ש סמוכות לציפורי היינו שהיו סמוכות לעונש הצרעת הבא על גסות הרוח וראייה מעוזיה ובא ג"כ על לשון הרע לפיכך טהרתו צפרים העושין מעשה קול כפירש"י בפרשת מצורע והם מגביהים לעוף כדרך המתגאה שכן נבוכדנצר אמר אעלה על במתי עב וגו' זה"ש סמוכות לציפורי. וראה הרוכל ההוא כי עת לעשות לזרזם על התורה ועל העבודה לפיכך היה מכריז מאן בעי למזבן חיי כו' וכבר בארנו בדרשות המילה במאמר תנ"ו. שלכך הזכיר כאן מאן בעי למזבן חיי ובהכרזת ר' אלכסנדרי לא הזכיר כ"א מאן בעי חיי משמע בחנם וזה לפי שחיי העה"ז מושגים בשב ואל תעשה שהרי הבהמה והאומות וכן קודם מתן תורה חיו רבים חיי העה"ז חיים ארוכים אעפ"י שלא קיימו התורה והמצוה א"כ חיי העה"ז הם לטוביה ולרעים ולבהמות ולחיתו ארץ אך מה שמצינו במצות התורנית שחיי העה"ז תלויין במקצתם היינו כשיעברו בקום ועשה על אחת ממצות ה' אשר לא תעשינה לפיכך רוכל זה שבא להזהיר על קניית השלימות לחיי העה"ב הזכיר לשון למזבן וכרוז זה יוכיח והרי העולם הבא אינן מושגים בשב ואל תעשה כ"א בקום ועשה המצות כמבואר במקומו במאמר תנ"ו. וכל השינויים שבשני הכרזות אלו דהיינו בהכרזת הרוכל ובהכרזת רבי אלכסנדרי כולם מבוארים שם ואתר שבאו כולם לקנות סמא דחיי הוציא להם ספר תהילים והראה להם מקרא זה מי האיש החפץ חיים ובלי ספק שבחיי העה"ב הוא מדבר כי בחיי העה"ז אין שייך לומר מי האיש החפץ חיים כי כולם חפיצים והיה לו לומר סתם שיבואו לקנות סמא דחיי אלא לפי שבחיי העה"ב הוא מדבר שאין הכל חפיצים בהם כמו המינים והאפקורסים ושטופי התאות המוחשים לכך אמר מי האיש החפץ חיים. ובא התשובה על ארבע סוגים שהזכרנו. א אומרו אוהב ימים לראות טוב היינו טוב הנצחי שלעה"ב שכולו טוב וכבר אמרנו שזכירת העה"ב דהיינו מה רב טובך הוא סיבה להצילו מן התאוות המוחשות אשר הכח החיוני מתאוה להם. ב נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה הוא תקנה להצילו מן חטא הגאוה וחטא הלשון שכח היצה"ר תאב להם וע"ד ארז"ל מאי תקנתיה של מספר לשון הרע אם ת"ח הוא יעסוק בתורה ואם עם הארץ הוא ישבר לבו כו' וראה כאן לייחס הגאוה אל הלשון שהוא פנימי לשפתים והוא קולמוס הלב שבו תלוי הגאוה כמ"ש תועבת ה' כל גבה לב וכתיב רחש לבי וגו' לשוני עט סופר מהיר וכמ"ש לשון מדברת גדולות וגו' ורמז כאן לנקיון הפנימי שצריך לנקות תוכו כברו. מכאן רוממות הנצוח על שפתי חלקות על הצנועים מבני עמינו והחושבים להיות טהור מכל גיעול אם יטבול בצונן ערב ר"ה וערב י"כ ואינו חושש ואף אם תוכו מלא תוך ומרמה אשר על זה אמר שלמה דור טהור בעיניו ומצואתו לא רוחץ ואמר זה על המנקין וטובלים עצמם מבחוץ וזה"ש דור טהור בעיניו החיצון הנראה לעינים דהיינו סתם זוהמת הגוף הוא מטהר אבל מצואתו לא רוחץ ר"ל הדבר היוצא מתוכו ומחדר לבו דהיינו צואתו ומזה לא רוחץ עוד טומאתו בו וק"ל וסתם לשון הרע אשר יצא לחוץ ידבר ועובר השפתים על זה אמר ושפתיך מדבר מרמה ועל הלשון אמר נצור לשונך מרע ואין רע אלא הגסות שנ' יראת ה' שנאת רע גאה וגאון וכו'. ונצירה זו היא בדברי תורה שנ' מזמה תשמור עליך ותבונה תנצרנה כפל השמירה כנגד השמירה מן חטא הלשון ומן חטא הגסות כי כל המתייהר חכמתו מסתלקת ובזה יכיר בהעדר הכרוך בגסות הרוח. ג סור מרע ועשה טוב והוא תיקון החטא הנתלה בכח השכלי כשנשתבש בעיונים אלהים ועיקר התיקון לזה הוא הכנעת החומר ומיעוטו כי הכנעתו הוא סיבת רוממות השכל בסוד אמרו וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ וכתיב טוב לי כי עניתי למען אלמד חקיך וכתיב כי ברוע פנים ייטב לב וכן עשו הנביאים שהתבודדו במדברות והכניעו החומר עד אשר באו לכלל נבואה וכן דניאל מתוך העינוי והצומות נגלה אליו הקב"ה וגילה לו רזי עולם וא"כ מיעוט החומר הרע רוממות השכל הטוב זה"ש סור מרע ר"ל שיסיר חלק מהרע דהיינו מן החומר יסור מעט מעט והסרה זו הוא סיבת תקון החלק הטוב השכלי וזהו שאמר ועשה טוב ואין עשייה אלא לשון תיקון מלשון לא עשה שפמו וכן פירש החזקוני בפסוק ועשתה את צפרניה. ד בקש שלום ורדפהו זהו תיקון חטא הנתלה בכח החומרי דהיינו העצלה ופירוד הלבבות שבינינו כנגד העצלה אמר ורדפיהו וכנגד תיקון הפירוד אמר בקש שלום כי השלום הוא תיקונו כנודע וזהו שאמר רבי ינאי שקודם ששמע הכרזת רוכל זה לא הבין כוונת הפסוק או הנוכח והנסתר או שלא הבין אומרו מי האיש החפץ הרי הכל חפצים חיים ומהכרזה זו הבין שבחיי העה"ב ידבר שאין הכל חפיצים בו כי אם השרידים אשר ה' קורא. וארבע מיני תיקונים אלו נרמזו בשני ימים נוראים אלו על פי ד' מצות שהן מן התורה. א מיעוט החומר זהו סוד הצומות של עשרת ימי תשובה וצום כפור והוא תקון השכל כאמור. ב שביתת המלאכה רמז לזכירת השכר הרוחני לעולם הבא הנקרא יום שכולו שבת וזה תיקון הכח חיוני כאמור. ג הקרבנות שהם דוגמת תיקון הלשון הרע והגאוה שנאמר זבחי אלהים רוח נשברה והיינו העדר הגסות וזהו גם כן תיקון הלשון הרע ואם עם הארץ הוא ישבר רוחו שנאמר וסלף בה שבר ברוח. אך אם ת"ח הוא יעסוק בתורה זהו ע"ד ארז"ל כל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה ר"ל שהתורה מביאו לידי רוח נשברה כמו העולה בדרך שנתבאר. ד השופר הוא בעצם מציאת השלום להקהיל את כל הקהל שיהיו