עוללות אפרים שעד

ומדוע נבגוד וגו' ומטעם זה מצינו שכל הבעלי חיים זולת האדם לעולם אין ביניהם שום קירוב דעת ואדרבה מיד כאשר יפגע א' בחבירו יתגרה בו מדון כמנהג הכלבים והתרנגולים והיינו לפי שאין בהם כי אם החומר ורוח לבד ומכאן נמשך ענין זה לטבע מוטבע אל הכח החומר כח תשוקת הרע בהחלט דהיינו היצה"ר נמשכו ממנו כמה עבירות פרטיות שאין לאדם מהם שום הנאה בעולם לא בהוה ולא בעתיד כמו הגאוה והלשון הרע ודוגמתם מצד שאין כוונת היצר כי אם להכשיל את האדם בעבירה לא יבקר בין טוב לרע בין שתהיה בה צד הנאה או לא כנודע מגדרו. וזהו שאמרנו שהאדם הנמשל לשליח בעולם הזה צריך לזכירת ארבע דברים אלו כי בזכירתם ינצל מכל ארבע חלקי עבירות אלו שהנחנו. א זכירת גודל מעלת משלחו כאומרו מה אדיר שמך וגו' בזכירה זו ינצל מכל מיני חטאים התלוין בכח השכלי ונוגעים בעצמות אלהותו ית' כי איך יחל שם האדיר והקדוש. ב זכירת גודל ריוח של הסחורה באומרו מה רב טובך וגו' זכירה זו מועלת להצילו מכל מיני חטאים הבאים מן הכח החיוני כרדיפת התאות וקיבוץ הממון והכבוד וזה כשיעריך טובות הנצחיות של העולם הבא מול הטובות המדומות כאלו אז יכיר גודל ערכם כי אין להם יחס ודמיון עם הטובות המדומות. ג זכירת אומרו מה אנוש כי תזכרנו דהיינו פחיתות ערכו: זכירה זו תועלת להצילו מכל מיני חטאים שהיצה"ר מסיתו בהם כגאוה ולשון הרע שאין לו בהם צד הנאה כאמור כי בזכרו מיעוט ערכו ושפלותו ימאס בגאוה גם לא ישלח חץ לשונו בזולתו בזכרו כי הוא בעצמו בזוי ויום המות מורכב על כתיפו ואין לו המלט ממנו ואיך יתגאה אדם להבל דמה וכמ"ש רז"ל ואי לא אזיל יזכור לו יום המיתה כו'. ד זכירות אומרו מה ה' שואל מעמך וגומר דהיינו קטנות המצוה זכירה זו תועלת להצילו מכל החטאים שנמשכו מן הכח החומרי הוא העצלה כי בזכרו קלות המצוה כי קרוב אליו הדבר מאוד ינצל מן עצלות החומר כאמור. גם ינצל מן פירוד הלבבות הנמשך בטבע מפאת החומר ע"ד שאמרו רז"ל לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין ליבטל ממנה רצו בזה כי התורה באמת גדולה ורחבה היא על האדם כמו שאמר רחבה מצותך מאוד ועל הרוב א"א לאדם אחד שיהיה בידו לקיים את כל מצות עשה בתורה כי לפעמים לא תזדמן לידו לעולם כגון מצות כבד אביך ואמך אינו יכול לקיים מי שנולד ובקטנותו מתו אביו ואמו וכן שילוח הקן לא יכול לקיים מי שלא יבא המעשה לידו וכן מצות רבות יש להם מניעות הרבה וא"כ מהו זה שאמרו שהמצות הם קלות העשייה הרי לפעמים שתמנע ממנו לאיזה סיבה על זה אמרו לא עליך המלאכה לגמור כולה רק אשר תמצא בכחך עשה אתה קצתם ואחרים קצתם ובזה תתקיים התורה כולה על ידך ועל יד זולתך ודבר זה ראייה ומופת לאחדות האומה הישראלית שכולם נחשבו לאיש אחד והם גוי אחד בארץ מצד הנשמות שנגזרו מאל אחד ולפיכך מקבל כל אחד שכר מן המצות שעשו אחרים וכן העונש מצד היותם ערבים זה בזה וז"ש שהעולם נידון על פי הרוב עשה אדם מנוה אחת הכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות ודבר זה מבואר למשכילים בהתבוננות מעט ואחר הצעה זו נבוא לבאר בפרטות כל מאמר מן המאמרים שהזכרנו א ענין הכרזת הרוכל. ב ענין אומרו אם חיים אתה מבקש כו'. ג אומרו ד' גזירות גזר משה כו' ובאו ד' זקנים ובטלום. וראיתי לייחס כל הענינים הללו לשני ימים נוראים אלו ראש השנה ויום כיפור אשר בהם אנו נכתבים ונחתמים לחיים וזכירת ד' עניינים אלו הוא סיבת החיים ע"ד ארז"ל ד' חשובים כמתים כו' וע"ד ד' פעמים חיים הנזכר בנוסח זכרינו לחיים כמו שבארנו כל זה בדרשות של ר"ה ע"ש וכמו כן מצינו שבשני ימים אלו אנו מצווים בארבע דברים שנשתנו משאר ימים. א תקיעת שופר בר"ה. ב עינוי נפש ביום כיפור. ג ענין ביטול מלאכה בשניהם. ד ענין הקרבנות של ר"ה וי"כ שנשתנו משאר ימים וכפי הנראה שארבע מצות אלו הם הצלת כל ד' מיני עבירות אלו שהנחנו וזהו מה שאמרו ובאו ד' זקנים ובטלום בדרך שיתבאר בסמוך בע"ה ביאור המאמר של הכרזת הרוכל כבר בארנו במאמר תנ"ו בדרשות של המילה הכרזה זו עם הכרזת ר' אלכסנדרי באופן נמרץ עתה אוסיף שניה ידי לבאר הכרזה זו בדרך אחר וזהו שמביא במדרש מעשה ברוכל שהיה מחזר בעיירות הסמוכות לציפורי ר"ל שראה אותם נעדרים מכל שלימות והיו פרוצים בכל סוגי ארבע מיני עון אלו וזה"ש סמוכות לצפורי. א החטא הנתלה בכח השכלי דהיינו הכפירה והמרידה בהקב"ה זה"ש סמוכות לציפורי ע"ד שפירש"י פרשת לך לך שמאבר שם אבר לעוף ולקפוץ ולמרוד בהקב"ה וייחס זה לציפור כנף הפורש כנפים למעלה כמו כן כיתות אלו שתו בשמים פיהם לדבר נפלאות על אל אלים. ב החטא הנתלה בכח החיוני דהיינו אסיפת הממון זה"ש סמוכות לציפורי ע"ד שנאמר אל תיגע להעשיר וגו' כי עשה יעשה לו כנפים כנשר יעוף השמים. ג החטא הנתלה בכח הבהמי דהיינו העצלה ופירוד הלבבות זה"ש סמוכות לציפורי ר"ל כי באמת המעשה קל הוא על האדם כצפרים אלו שהם קלי התנועה כך המצות הם קלי העשייה אך שהכבדה בא מצד חלקי החומר אשר כל פניהם אל התאות הטבעיות המוחשות כמ"ש כציפור נודדת מן קנה כן איש נודד ממקומו פי' הרב"ע כן איש נודד ממקומו לבקש מחייתו ויהיה שבע ז"ש סמוכות לציפורי אע"פ שהם קלי התנועה כצפרים עפות מ"מ התרשלו במצות בשביל בקשת המזונות הטבעיו' כצפרי' ויותר קרוב להמליץ מקרא זה על מאספי הממון שזה דרכם כסל למו שכל א' נודד ממקומו מיריד ליריד ואין להם מנוחה לעולם וענין פירוד הלבבות מיוחס ג"כ על הרוב לציפרים הדורסי'. או לפי שמצינו שהעופות נבראו מן הרקק דהיינו עירוב מים ועפר מה שאין כן בכל הנמצאים שכולם נבראו מחומר אחד פשוט דהיינו הדגים ממים וכל החיות והבהמות מן האדמה אכן אלו נוצרו מעירוב מים ועפר והרי הפירוד מצוי