עוללות אפרים שעג

היום כיום הזה אז תזכה לחיים וע"ד המדרש תודיעני אורח חיים וגומר אמר הקב"ה לדוד אם חיים אתה מבקש צפה לחכמה שנאמר עץ חיים היא. ד"א אם חיים אתה מבקש צפה ליראה שנאמר יראת ה' תוסיף ימים. ד"א אם חיים אתה מבקש צפה ליסורין שנאמר ודרך חיים תוכחות מוסר ד"א צפה למצות שנאמר שמור מצותי וחיה הרי שהיסורין סיבת החיים זהו שפירש"י היסורין מקיימים אתכם ומדרש זה יתבא' ע"ד הכרזת הרוכל מאן בעי חיים כו' הוציא להם ספר תהילים מי האיש החפץ חיים וגו' נצור לשונך מרע וגו' וכל אלו המאמרים יתבארו ע"ד המדרש ארבע גזירות גזר משה ובאו ארבע זקנים ובטלום כו' ומדרש זה עם המאמרים הקדומים כולם תמצא בחיבור זה בדרשות של ר"ה ומאמר הכרזת הרוכל תמצא בדרשות המילה ואיש על מקומו מבואר ביאור יפה אך עתה הערוני רעיוני להוסיף ביאור במאמרים הנזכרים ולחדש בהם ענינים אשר לא בא עדיין זכרונם על הספר ונתחדשו בק"ק לוצקא בעצם השבת שלפני ר"ה שנת שנ"א לפ"ק ור"ה עצמו הוא התחלת שנת שנ"ב לפ"ק וזה החלי בשם ה' אך ורק הוכרחתי להעתיק הצעה קדומה הנזכרת בחיבור זה בדרשות של ר"ה בעצם המאמרים האלו ומתוכה יתבארו כל המאמרים קרוב לאותו דרך שבארנו כבר וזה כי הוא מהידוע שהאדם הוא דומה לשליח אשר שלחו רבו ליומא דשוקא לקנות לו שם סחורה ואז צריך השליח לבחון במהות ארבע ענינים והם סיבה לזרז על עצם ענין השליחות הראשון הוא שצריך להכיר מהות עצמו שאם הוא שפל אנשים ונעשה שליח לאיזו שר גדול אז ביותר הוא זהיר וזריז בשליחותו מאלו היה מן החשובים הדומים במעלה למשלחם. השני הוא שצריך להכיר מהות משלחו כ"א משלחו הוא שר ומלך גדול ביותר הוא זהיר בשליחתו מאלו היה נשלח מאיזו הדיוט השלישי הוא שצריך להכיר מהות השליחות כי כל עוד שיהיה בקל לעשותו ביותר הוא צריך להיות מזורז אל השליחות מצד שאין לו התנצלות לאמר שהטיל עליו עבודה קשה נמנעת העשייה. הרביעית הוא שצריך השליח לידע שכר השליחות או כמה ריוח יהיה לו באותה סחורה כי כל עוד שיגדל השכר והריוח ביותר הוא מזורז אל העשייה. ושליח זה הוא האדם אשר שלחו ה' ליומא דשוקא דהיינו לארץ מאפליה זו שנמשלה לשוק שנאמר וסבבו בשוק הסופדים כי כל הבאים לעה"ז לשבור בר וחיים נצחיים נמשלו לשליח כאמור כמו שנאמר להשיב אמרים אמת לשולחיך והסחורה היא התורה והמצוה שנאמר כי טוב סחרה מכל סחורה וא"כ צריך האדם להתבונן במהות ארבע ענינים שהנחנו. א מעלת משלחו זה אלהים אלהינו המלך האדיר מלכו של עולם כמ"ש ה' אדונינו מה אדיר שמך וגו'. ב שפלות ערך השליח זהו האדם העצב נבזה האחוז בחבלי בוז וכדי בזיון וקצף כמ"ש מה אנוש כי תזכרנו. ג מהות השליחות וקלותו הם המצות אשר עליהם נאמר כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך לא נפלאת היא כי קרוב הדבר וגו' וכתיב מה ה' שואל מעמך כ"א ליראה וגו'. ד גודל שכר השליחות וגודל ריוח הסחורה זהו רב טוב הצפון לצדיקים לעה"ב ועליו נאמר מה רב טובך אשר צפנת ליריאך וגו' ובדרשות ר"ה בארנו שם מהות ארבע לשונות של מה שהזכרנו ב' להגדלת הענין וב' להקטנה ע"ש. וזכירת ארבע ענינים אלו הם סיבה להציל את האדם מן כל מיני עבירה הנכללים בארבע סוגים כפי הרכבת האדם מארבע נפשות ומינים זכרום הקדמונים. א כח השכלי. ב כח הבהמי. ג הנפש החיוני. ד תשוקת הרע בהחלט וזה היצה"ר שהוא כח נוסף על נפש הבהמי. וכפי חלוקת ארבע כתות אלו נתלה בכל אחד ואחד מיני עבירות בפני עצמו. א הכח השכלי אשר ממנו ההרהור והעיון בזמן שאור שכלו נשתבש בעיונים אלהים אז יפול בפח מוקשות הכפירה ויבא לחטוא בדברים הנוגעים בנחלת עצמות אלהותו ית' כמינות וכפירה ושבועה ודוגמתם וזה הקשה מכולם כמ"ש הרהורי עבירה קשי' מעבירה. ב הכח החיוני הממוצע בין שכל לטבע הוא הרודף הקנינים המדומיים אע"פ שאין תועלתה מושג לשעתו מה שאין כן בכח הבהמי שאינו מתאוה כ"א לדברים שהנאתם מורגשת תכף ומיד והחיוני מצד היות בו חלק מן השכל הרי הוא רודף אחר הכבוד והממון ועינו לא תשבענה לעולם ובכללם יתר התאוה שהוא מתאוה להם מק"ו מאלו וכל אלו הם מקור לרוב עבירות שבין איש לחבירו כגזל ואונאת ממון וריבית ואיסור המאכלים והקנאה והתאוה והכבוד וכאלה רבים אך צריך שיהיה בהם קצת הנאה או בהוה או בעתיד לאפוקי הגאוה והלשון הרע שאין בהם שום צד הנאה זה אין הכח החיוני מתאוה להם כלל והם מיוחסי' לכח תשוקת הרע כמו שיתבאר. ג הכח הבהמי נתלו בו ג"כ כל העבירות הנזכרים אך נתוספו בו שני ענינים המונעים את האדם מקניית שלימותו א' מדת העצלה הכרוכה בעקבי החומר כי בכח הבהמי ישתתף האדם לשאר בהמה וחיתו ארץ שאין בהם כדי הבינה שיהיו מזורזים לעשות איזו פעולה שאין התועלת מוחש ומורגש כמו התורה והמצוה שהכח הטבעי מתעצל בעשייתם כי נראה אליו שכמשא כבד תכבד העבודה על האנשים והתועלת רחוק הוא לאחר זמן לעה"ב ובתוך הזמן נראה בעיניו עמל שיעמול לרוח וכמו שאמר עד מתי עצל תשכב והשכיבה היינו ביטול עשיית המצות. ד ענין פירוד הלבבות אעפ"י שהוא נמשך מריב לשונות המיוחס לכח הרביעי כמו שיתבאר בסמוך מ"מ הענין הוא טבעי אצל הכח הבהמי וזה לפי שכפי הטבע כל הנולדים מאב אחד הם אחים והם אוהבים זה לזה ולעולם אין פירוד ביניהם כמ"ש הלא אב אחד לכלנו ומדוע נבגוד איש באחיו לחלל ברית אבותינו והנה הוא מהידוע ארז"ל ג' שותפין באדם כו' א"כ החומר הבא מאב ואם אין לו שום יחס וקורבה עם החומר של חבירו שנוצר מאב אחר אבל הנשמה שנגזרה מאתו ית' הרי כל הנשמות הם אחים זה לזה כי כולם מאבינו שבשמים זה"ש הלא אל אחד בראנו ואב אחד לכלנו