עוללות אפרים שסו

לדכא תחת רגליו כל יושבי ארץ בהבאשת ריחם לא ישא פני זקן זה"ש ועייל טייעא תותי ירכיה הם החכמים לומדי התורה שנא' בה כי טוב סחרה מכל סחורה והם רוכבי גמלא ע"ד שדרשו רז"ל מס' עירובין רוכבי אתונות צחורות אלו ת"ח כו' או יאמר גמלא על שהם רוכבים על הגמול הנפשי וזקיפא רומחיה ר"ל תמיד חרב פיפיות בידו לעסוק בתורה ובמצות עשה רמ"ח ויאמר שאפי' השלימים כאלו הם נרדפים מחץ שחוט לשונם זה"ש ולא נגע ביה כי הלשון ממית מרחוק כחץ הזה בלתי שום נגיעה. פסקא קרנא דתכלתא ר"ל תכלת הוא ל' תכלית ורצה לראות אם יש איזו תכלית ויתרון לבעלי הלשון ולא מסתגי פירש"י לא היה יכול להלוך משם ר"ל שמי שקלט מהם ולמד מדרכם אינו מסתגי אינו יכול להלוך שוב בישרים דרכי ה' למאי הלכתא אי כב"ש אי כב"ה ר"ל אם רצה לידע אם כב"ה ע"ד שארז"ל מפני מה זכו ב"ה לקבוע הלכה כמותם לפי שהיו ענוותנין כו' וב"ש היו קפדנים וקנתרנין ואם רצה לידע איזו דרך יכשר הזה או זה היה לו למימני חוטין וחוליות ע"ד שנא' כחוט השני שפתותיך א"כ צא ולמד כמה הכתוב מפליג בשבח הל' כשהוא מדבר בד"ת עד שהמשילו לחוט השני גם לעמת זה יראה בחוליות ר"ל כל חלי וכל מכה הנאמר במשלי בבעלי הלשון והשיכור כמ"ש למי אוי למי אבוי וגו' וכן נאמר חיים ומות ביד לשון ומכאן יכול המשכיל ללמוד שאין יתרון לבעלי הלשון: יב דרוש התורה יש לה שני מתנגדים

אמר רבה כו' תא אחוי לך טורא דסיני כו'

רמז ששני מיני חומר מתנגדי' אל התורה הנתנה בסיני. א סתם חומר המתאוה. ב היצה"ר בדרך שנתבאר במאמר שס"ח. זה"ש וקחזי דהדרן ליה עקרבי היינו עצת נחש הקדמוני וכי חמרא חיורתי. אוי לי שנשבעתי שלא לכלות המות והוא יצה"ר הוא מלאך המות כדאיתא בפיוט של עצרת לכלות המות א"א שכבר נגזרה גזירה. או יאמר על שני מתנגדים והם אויב חיצוני ע"ד ארז"ל סיני שמשם ירדה שנאה. ב' אויב פנימי זה היצה"ר שארז"ל ובתלמידי חכמים יותר מכולם ונמצא שניהם מתנגדים אל התורה שנתנה בסיני זה"ש וקחזי דהדרי ליה עקרבי היצה"ר עצת נחש הקדמוני ע"ד ואל עקרבים אתה יושב או עקרבים לשון קוץ וכתיב והיו לשכים בעיניכם כי חמרי חיורתי שהם מראים עצמם לבנים וכשרים כנודע מפתויי היצר הרע. אוי לי כי נשבעתי על הגלות החיצוני והפנימי כאמור ולכך אמר מופר לך ב' פעמים: יג ענין הקנאה והכבוד

אמר רבה בר בר חנה כו' תא אחוי לך בלועי דקרח

כבר פירשנו בחיבורינו עיר גבורים שהראה לו שבני קרח לא מתו עדיין כי בכל דור ודור נמצאו בני גילם אנשי מחלוקת ובעלי קנאה ורודפים אחר הכבוד זהו שהראה לו תרי בזעי כי שני מדות אלו הקנאה והכבוד בוקעים בקיעות בעם ה' וגורם שתמיד הם מחולקים ואינן באגודה אחת ואפי' השלימים שבנו נכשלים בשני מדות אלו זהו שהראה לו קוטרא דנפק מבינייהו הוא אש המחלוקת וענן הפורענות. שקל גבבא דעמרא כו' רמז שאפי' השלם שבינינו הנמשל לצמר נקי מכל חטא ומשוי במיא מלחלוחית מי התורה והמצוה וכשהוא נכנס בשני בקיעים אלו הוא נכווה ונחרך כי כולם נכשלים בשני מדות אלו ולא עוד אלא שמודים בעצמם שמשה אמת כו' והם בדאים כי כן טבע המריבה שאפי' מי שיודע שלא בצדק ידבר מ"מ טבע הנצחון מביאו לידי זה שחולק על כל פנים על האמת וק"ל: יד ענין שיתוף ההשגחה והטבע

אמר רבה תא ואחוי לך היכא דנשקי ארעא ורקיע כו'

כבר בארנו בדרשות של נישואין מאמר זה שבא לאמת שהאדם מתנהג על פי ההשגחה האלהית ועל פי המערכה כי שניהם פועלין כאחד ושם תמצא כל המאמר מבואר יפה ע"ש: טו דרוש על מעלות לומדי התור'

רבי יוחנן אישתעי זימנא חדא הוא קאזלינן בספינתא וחזינן ההוא כוורא כו'

רמז לתלמיד חכם שנמשל לדג זה שעיקר חיותו במים כמו כן החכמים עיקר חיותם תלוי בתורה שנמשלה למים על כן ירים ראש ביתר שאת ויתר עוז ומעלה על זולתו כי כמה יוסף איכא בשוקא אם לא מעלת החכמה והתורה נותנת הבדל בין איש לרעהו זה"ש ואפיק רישיה ממיא ודמיא עיניה כתרי סיהרא כי פני יהושע כפני לבנה ורז"ל אמרו לא איברא סיהרא אלא לגירסא. ונפיק מיא מתרתי אוסיא פי' נחיריו ע"ד שנאמר אף חכמתי עמדה לי ודרשו רז"ל אמר שלמה החכמה שלמדתי באף היא שעמדה לי וידוע שהאף יוצא מנחירי האדם כמו שפירש"י פרשת נצבים זהו שאמר כאן שמי התורה יצאו מנחיריו כמו שנאמר יפוצו מעינותיך חוצה כתרי מברי דסוריא היינו תרי בתי מדרשות דבסוריא כי משם תצא תורה לרבים. רב ספרא משתעי כו' חזינן כוורא דאפיק רישיה ממיא כו' היינו כדלעיל. והוסיף לומר ואית ליה קרני היינו קרני ההוד כקירון עור פני משה וחקיק עליהו אנא בריה קלה שבים כמ"ש שמונים תלמידים היו להלל כו' קטן שבכולם ר' יוחנן בן זכאי כו' והוא היה מלא תורה וחכמה על כל גדותיו וזהו שאמר הוא כאן דרך ענוה אנא בריה קלה שבים והוינא ש' פרסי ר"ל שכח שכלי מתפשט בכל החכמות הנכללים במספר שלש מאות בתורה ועבודה וג"ח בדרך שנתבאר למעלה במאמר האי גלא דמטבע לספינתא כו'. ואזלינא לפומיה דלויתן שהחכם הגדול בדורו נמשל ללויתן כדאיתא