עוללות אפרים שסה

וזה לפי שרישיה ברקיע ר"ל שחשב שראשו לבמתי עב יגיע על כן נדמה לו כי מי העיון אינן עמוקים אליו ואינן מגיעין כ"א עד קרסוליה. ואמרינן לית מיא ר"ל אין מי העיון במקום זה עמוקים. ניחות לאקורי נפשין ר"ל לחקור אחר הענינים הנפלאים נפקא בת קול ואמר לא תיחות להכא דנפלה ליה חציצא דבר נגרא כו' ע"ד ארז"ל לית נגר ובר נגר דיפרקיניה. ור"ל שבעיון זה טרח חכם אחד זה כמה שנים ולא ירד לעומקו וזה"ש ולא מטי לארעא ולא תימא דנפישי מיא ר"ל שלכך הוא מן הנמנע לחקור אחר הדברים הנעלמים לפי שהענינים ההם רבים המה ואין שכלו של אדם יכול להיות שלם בכולם הא ענין אחד יכול לחקור ולבוא עד תכונתו. אלא דרדיפי מיא פירש מתוך חריפות הנהר כו' ור"ל שמתוך עומק המושג אפי' דבר אחד הוא קשי ההשגה לפיכך אין ל עסק בנסתרות אמר רב אשי ההוא זיז שדי הוא כו' ר"ל החקירה הנמנעת שהזכיר היא זיז שדי ר"ל מהות הש"י מצד עצמו לחקור במהות מלכות שדי או להזיזו ממקומו לעשותו מוגבל במקום מה זה"ש וזיז שדי עמדי דבר זה לא נגלה לשום בריה בלתי לה' לבדו הוא ית' ידע מהות עצמו ואין זולתו והוא ית' יודע ענין ההעתק ממקום למקום הנמצאים בכתובים מיוחסים אליו ית' והיינו זיז שדי וק"ל: ט דרוש על המיל' וענין לומדי התורה

אמר רבה כו' וחזינן הנהו אווזי דשמיטי גדפייהו כו'

כבר פירשנו מאמר זה על המילה בדרשות המילה ונוכל לפרשו עוד בדרך אחר והוא שהמשיל החכמים לאווזי כי הם הפך התרנגולים שהפחותים נמשלו בהם כי כל תרנגול כחוש על בטנו כי הוא מתיירא מתחתיו כי הוא דר בקורות הבית ואינו ירא כ"א מן הנץ מתחתיו והאווזים הם בהפך זה לפיכך בטנם שמן וגבם כחוש והוא משל על כת הצדיקים שהם יראים תמיד פן יהיו נעדרים מן ההצלחה הרוחנית העליונית. והפחותים יראים מהעדר הצלחות העוה"ז אשר מן הארץ מוצאם לפיכך המשיל השלמים לאווזות. וז"ש במסכת ברכות הרואה אווז בחלום יצפה לחכמה שנא' חכמות בחוץ תרונה וק"ל ואמר שראה אותם במדבר כי מדרכם להיות מתבודד במדברות כי יראו כי אזלת ידם ואין בהם כח להשיב רבים מעון כמו שעשה אליהו ושלימים וכן רבים וכמ"ש מי יתנני במדבר מלון אורחים ואעזבה את עמי כי כלם מנאפים וגו'. זה"ש דשמיטי גדפייהו היינו כי אזלת יד כחם למחות בהם מפני וישמן ישורון ויבעט וזה"ש משמנייהו ר"ל משומן אנשי הדור כאמור ואעפ"כ החכמים עוסקים בתורה במדברות ההם כר"ש בן יוחאי וסיעתו וזה"ש וקא נגדי נחלא דמשחא מתותייהו ע"ד שנאמר יפוצו מעיינותיך חוצה וכן ברחובות פלגי מים וכבר ידעת שהתורה נמשלה לשמן בכמה מקומות. ואמינא אית לי עמכם חלקא בעלמא דאתי ר"ל יהי חלקי עמכם. חדא דלי לי גדפא לומר שלעתיד קווי ה' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים לומר שרמה קרנם בה' ויחזרו לאיתנם וחדא דלי לי אטמא הירך לומר שיזכו לעוה"ב בזכות התורה שלומדין בסתר ע"ד ארז"ל מה ירך בסתר אף ד"ת בסתר עתידין ליתן הדין כו' על שצערו החכמים וק"ל: י דרוש על החכם שנמשל לנביא

אמר רבה בר בר חנה כו' הוה קאזלינן במדברא ואתלוי בהדן ההוא טייעא כו'

רמז לת"ח ע"ד כי טוב סחרה מכל סחורה שקיל עפרא ומורח כמו שמצינו במלך המשיח דמורח ודאין כמ"ש והריחו ביראת ה' וכמו כן חכם זה היה מבין בריח כל אדם והיה מורח עפרא היינו החומר שלו וידע איזו צדיק ואיזו רשע זה"ש הא אורחא לדוכתא פלן כו' ר"ל ידע לשפוט בשכלו לאמר זה לגיהנם וזה לג"ע אמרינן ליה כמה מרחקינן ממיא ר"ל מאחר שחכים כולי האי וכל רז לא אניס ליה שמא ידע זמן הגאולה שנאמר בה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים זה"ש ממיא ואמר לן הבו לי עפרא יהבינן ליה רמז להם שסיבה ראשונה אל הגאולה היא הענוה כד"א ואנכי עפר ואפר וכתיב וענוים ירשו ארץ וכתיב משח ה' אותי לבשר ענוים ואמר לן תמניא פרסי רמז לקיים ה' חומשי תורה ודין ואמת ושלום אשר עליהם העולם קיים כמ"ש בנאות דשא ירביצני דשא ר"ת דין שלום אמת על מי מנוחות ינהלני היינו התורה כאמור. תנינין ויהבינן ליה ר"ל אם כבר תנינן ולמדנו ה' חומשי תורה אמר ציה תלתא דין אמת שלום אפכית ליה אמת קודם שלום לראות אם דבריו במקרה או בנסיון ולא יכילי ליה כי כל דבריו היו מכוונים על פי האמת: יא דרוש בגנות לשון הרע ושכרות

אמר רבה בר בר חנה תא ואחוי לך מתי מדבר כו'

לפי שהם מתו על עסקי דיבה ע"כ הראה לו דרך מוציא דיבה ומספר לשון הרע ודמו כמאן דמיבסמו ע"ד נכנס יין יצא סוד כי השכור דרכו לגלות סודות ומומי הבריות ולשלח מדון בין איש לחבירו מריב לשונות המצויות בבתי משתאות כמ"ש למי אוי למי אבוי למי מדנים למי שיח למאחרים על היין וגו' וגני אפרקיד כשיכור זה כי המספר לשון הרע הוא חטא בלתי הנאה כמו השיכור הזה שהוא ג"כ חטא בלתי הנאה ומגלה ערותו כנח ששכב אפרקיד רמז שבשכרותו הוא מגלה חרפת עצמו והוא מודיע טבעו בעולם וכמו כן המספר לשון הרע נא' בו הולך רכיל מגלה סוד ר"ל מגלה סוד לאחרים שיכירו בו שהוא איש חמס רע מאחר שהוא מגלה סודות זולתו והוה זקיפה ברכיה דחד מינייהו לומר שהמספר לשון הרע תמיד רגלו זקופה