עוללות אפרים שסד

לצאת הוא מרגיש כך היו המצריים מתחילה בפה רך ולבסוף בפרך כך הרשעים מתחילה הם מקטינים עצמם ועושים עצמם כבלתי מרגישים וכאשר יסמוך אדם על זה ויתחבר להם יזיקו אותו ויבקשו להמיתו כמשל האריה שעשה עצמו כאלו היה מת עד אשר שועלים הלכו עליו ואח"כ תפס מהם זה"ש ברשעים דמיונו כאריה יכסוף לטרוף. זה"ש ההוא כוורא דיתבא חלתא אגביה שהיה מרמה אותם שיסברו שיבשה כאן ויעלו עליו כאלו קדח אגמא עילויה וכאלו מת ועבר ובטל מן העולם עד אשר נתקרבו אליו ובשלו ואפו על גביו. וכד נתחמם אתהפך כו' כאשר יחם לבבו להרע למתקרבים אליו נהפך להם לאויב וזה ממש ע"ד שנ' ידכה ישוח ונפל בעצומיו חלכאים. ואמר אי לאו דמקרבינן לספינתא הוה טבעינן ע"ד שנאמר לולי ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם אזי המים שטפונו והמשיל תשועת השי"ת לספינה העשויה לעבור המים ומציל משטף מים רבים כך הקב"ה מציל מאש וממים. זה שאמרו אי לאו דמקרבינן כי קרוב ה' לכל קוראיו וק"ל: ז דרוש על גלות ועל הכנעת הצדיקים

ואמר רבה זימנא חדא כו' וסגאי ספינתא בין שיצא לשיצא כו'

רמז במאמר זה בדרך כלל שהצדיקים נוכח ה' דרכם וכל מרוצתם בתורה ותשובה ומעשים טובים כמ"ש דרך מצותיך ארוץ וגו' וכמ"ש וקווי ה' יחליפו כח וגו' ירוצו ולא ייעפו וגו' ר"ל אעפ"י שהצדיקים בגלות ומקרי הזמן והצרות והגלות יסובב מכל עבריו והרי הם שרוים בצרה בין האומות ובין פושעי ישראל המושלים בהם מ"מ לא ישובו מפני כל ומקומם הטוב אל יניחו מפני עקת רשע. וגם לעמת זה יאמר דרך פליאה שהרשעים אעפ"י שרואין מרוצת הצדיקים לטובה מתוך הצרה מ"מ לא ישובו מדרכם הרעה ולא יתנו לב לשוב בתשובה ותמיד נזורו אחור ופונין עורף מן השי"ת וחושבים לדחות השעה בגלות זה ואינן נכנעים כמ"ש וארו ד' רוחי מגיחין לימי רבא. זה"ש זימנא חדא הוה אזלינא בספינתא המשיל ישראל בגלות כספינה המטורפת בים וסגאי בין שיצא לשיצא בין הרשעים שיש להם אבר לעוף ולמרוד כו' עיין בפ' לך לך ושיצא היינו סנפיר הדג שבו הוא עף ושט והרשעים נמשלו לדגי הים שעיקר מנוחתם בים כמו כן הרשעים חושבים לעיקר העולם הזה הנמשל לים זועף זהו שאמר בין שיצא לשיצא ר"ל הלכנו בין אותן בעלי כנף אשר עליהם נאמר רגליהם לרע ירוצו וגומר ואעפ"י שמרוצתם היא מאחרי ה' נזורו אחור מכל מקום אנחנו עומדים בדעתינו ואינן לומדים ממעשיהם. זה"ש אנן בשיפולא ואיהו בזקיפה דבר זה יבאר ההבדל שבין הצדיקים לרשעים בכמה פנים שונות. א הוא כמו שפירש"י בזקיפה הוא כנגד הרוח ובשיפולא הוא כמו הרוח ויש בזה רמז נפלא שהרשעים רוצין לדחות השעה ע"ד ארז"ל לעולם יהא אדם רך כקנה שנכנע מפני הרוח ואל יהא קשה כארז שאינו נכנע מפני הרוח כו' והוא כשארז"ל כל הדוחק השעה השעה דוחקתו וכבר אמרנו שהרוח רמז לגלות והפחותים אף גם זאת בהיותם בארץ לא להם אינן נכנעים והם רוצים להראות שררה וגדולה בין האומו' וזהו סיבת הפסדם שמתקנאי' בהם. אמנם השלימי' נכנעים בגלות החל הזה כי עת צרה היא ליעקב וממנה יושע בסיבת ההכנעה והולכין אל מקום אשר יהיה שמה הרוח ללכת. ב שיאמר איהו בזקיפה שהוא הולך זקוף נטוי גרון והרי הוא כאלו דוחק רגלי השכינה ואנן בשיפולא משפילין עצמינו בראותינו שאנו שרוין בין שיצא לשיצא דהיינו לשון כליון כמ"ש ואכלה אותם תרגם יונתן ואשיצי יתהון. ור"ל אעפ"י שאנו בין האומות מ"מ אין אנו לומדים ממעשיהם ותמיד המה בזקיפה ואנן בשיפולא. או יאמר בין שיצא לשיצא בין צרה לצרה ר"ל אעפ"י שהצרות אכלו כאש סביב מ"מ אנן בשיפולא נכנעים לפניו יתברך ואינן בועטים. ג שיאמר אנן בשיפולא ע"ד שאמרו חכמים שבקניני העולם הזה צריך האדם להביט במי שהוא למטה ממנו בעושר ובסיבה זו ישמח בחלקו אמנם המה בזקיפה כי המה תמיד לשואה יבקשו במי שהוא למעלה ממנו ובסיבה זו יכלה בהבל ימיו לרדוף ולהשיג לעלות למדריגת זולתו וק"ל. ואמר וסגאי בין שיצא לשיצא ג' ימים ולילות רמז שתמיד הם נכנעים בתשובה וצומות ששיעורם ג' ימים ולילות כמו שמצינו באסתר וכן ביונה במעי הדגה. וש"ת לא מסגי ספינתא טובא ר"ל אעפ"י שהצדיקים נוכח ה' דרכם מ"מ שמא תאמר שלפחות מרוצתם בעצלה מקוצר רוח ומעבודה קשה אינן עולים כ"כ בזריזות כמו בימי השלוה כי אתא רב דימי אמר כמיחם קומקומא דמיא מסגי שתין פרסי יאמר שתמיד הם זריזים וששים ושמחים לעשות רצון קונם ואינן נותנים מקום ליצרם כלל וכלל כי יבער כמעט חום יצרו הבוערת כתנור בקרבו כמ"ש קרבו כתנור לבם וגו' פירש רש"י שהוא קאי על היצה"ר ע"ש זה"ש כמיחם קומקומא דמיא כו' ר"ל טרם שנתחמם יצרו יפה כבר קדמו זה האיש השלם בתלמוד תורה ע"ד משכהו לבית המדרש זה"ש מסגי שיתין פרסי רמז לתורה שבכתב ושבע"פ שנכללו במספר ששים כמבואר למעלה במאמר של אקרוקתא ע"ש ועוד דשדי פרשא גירא בעינא דשטנא להמיתו ברחוק וקדמה לה ספינתא ר"ל שהצדיקים מקדימים אותו במרוצם ותמיד הם מזורזים לשדות גירא בעינא דשטנא: ח דרוש במה שמכוסה ממך אל תחקור

אמר רבה בר בר חנה זמנא חדא הוה אזלינן בספינ' וחזינן ההוא ציפרתא דהוה קאי עד קרסולי במיא כו'

יאמר בדרך החידה על הרוצה להכניס ראשו בחכמות עמוקות ממנו כמעשה מרכבה וע"ד ארז"ל במופלא ממך אל תדרוש כו' ורבה ראה אדם אחד שברום לבבו חשב כי נקל לו לעבור מי העיון העמוק כד"א מים עמוקים עצה בלב איש וגו'