עוללות אפרים שסג

ידוע שהתנין היינו נחש והוא רמז ליצר הרע המושך כחו מן הנחש הקדמוני כנודע. וזהו אורזילי מלה מורכבת אור זילי כי כך דרכו של יצה"ר שמראה לאדם פנים שוחקת כאלו הוא מתכוין להאיר לפניו הדרך אשר ילך בו ובאמת שכל עיקר כוונתו לזילותא דההוא גברא. בר יומיה ע"ד שארז"ל שהיצה"ר נותן טעם לפגם בבן יומו משנולד שנ' כי יצר לב האדם רע מנעוריו ודרשו רז"ל משעה שננער לצאת ממעי אמו והוי כהר תבור ע"ד ארז"ל לצדיקים נדמה היצה"ר להר גבוה מצד שהם מרגישים בו זה"ש הר תבור כי הוא משבר ומפוצף סלעים. והוא מתגרה בג' כיתות. א בלומדי תורה ע"ד שארז"ל ובתלמידי חכמים יותר מכולם. ב באנשי מעשה ע"ד שאמרו שמתגרה בישראל. ג במי שאינו נשוי אשה ע"ד ואי נסיבנא בארביסר ה"א גירא בעינא דשטנא. זה"ש והר תבור כמה הוי ארבע פרסה רמז שכולו מתגרה בלומדי החכמה הכלולה במספר ד' כי ד' מיני חכמות הם בעולם. א חכמת הטבע בנמצאים שבעה"ז ואחר שהשלים האדם את עצמו בחכמת הטבעיות אז יעלה למדריגה שנייה בחכמת עולם האמצעי דהיינו לימודיות הנהגת עולם הגללים ומשם יעלה להשגת העולם העליון עולם המלאכים ומשם יעלה להשגת מציאות השי"ת כמראה אשר ראה יעקב אבינו בסולם שהיו בו ד' מדריגות אלו א' הטבעיות זה"ש והנה סולם מוצב ארצה. ב העולם התיכון זה"ש וראשו מגיע השמימה. ג העולם העליון זה"ש והנה מלאכי אלהים. ד מציאת השי"ת זה"ש והנה ה' נצב עליו לכך נאמר כאן ד' פרסי רמז שהיצר הרע מתגרה בחכמים המשלימים עצמם מכל ארבע מיני חכמות אלו. ומשאכה דצואריה תלתא פרסי רמז שהוא מתגרה באנשי מעשה כי המצות שבתורה נחלקו על שלשה חלקים והם מושכלות מקובלות חקות כמבואר ברבינו בחיי פרשת חקת. ונקט הצואר כי כנגד האנשים אשר עלה על צואריהם עול התורה והמצוה כנגדם הוא רץ בצואר עתק לפרוק עול מצואריהם. וכי מרבעתא דרישא פרסא ופלגא רמז שהוא מתגרה דווקא במי שאינו נשוי אשה ושם עיקר הנחת ראשו של היצה"ר ונקט פרסא ופלגא לפי שהאדם נברא דו פרצופים ובכללו הוא כלול מג' נפשות טבעית חיונית שכלית וכשהוא בלא אשה אינו נקרא אדם עדיין לפי שאין בו כי אם חצי הגוף וזהו פרסא ופלגא זה"ש רמא כופתא היינו ריעי רמז למעשים רעים הבאים מצידו כד"א אם רחץ ה' צואת בנות ציון קיא צואה בלי מקום. וסכר לירדנא שהוא סותם מי החכמה והמעשים וק"ל: ד דרוש על התורה שמנצחים ב' מיני אויבים

אמר רבה לדידי חזי לי ההוא אקרוקת' דחויא כי אקרא דהגרוניא כו': במאמר זה יתבאר שהעוסק בתורה שני מיני אויבים נופלים לפניו דהיינו האויב החיצוני בקום עליו אדם והאויב הפנימי דהיינו היצה"ר זה"ש ההוא אקרוקתא דהיינו צפרדע והויא כי אקרא כו' ר"ל נמשלה הצפרדע לחכמים מוכיחי הדור שנאמר קרא בגרון אל תחשוך והגד לעמי פשעה וגו' וזהו אקרא דהגרוניא ע"ד קרא בגרון. והמשיל להם הצפרדע המשוררת שיר המים כך החכמים משוררים שיר המים התורנים וצפרדע מלה מורכבת צפרדע שדעת אור שכלו מאיר כבוקר וכצפרא. ואקרא דהגרוניא היתה בת ס' בתי כד"א ס' גבורים סביב לה כולם אחוזי חרב מלומדי מלחמתה של תורה כי מספר ס' כולל כל התורה כי כ"ד ספרים מקרא וששה סדרי משנה הרי שלשים וכתיב כי כפלים לתושיה שיש לכל התורה פירוש נגלה ופירוש נסתר כמ"ש אחת דבר אלהים שתים זו שמענו הרי ששים. אתא תנינא ובלעה הם הרשעים המתקנאים בהם כד"א כבלע רשע צדיק ממנו והמשילו לתנין כמ"ש בפרעה התנין הגדול וגו' וכתיב חמת למו כדמות נחש וגו' והם אומרים נבלעם כשאול חיים. וכן היצר הרע המושך כחו מן הנחש הקדמוני מתגרה בתלמידי חכמים. ואתא פושקנצא היינו עורב ובלעה לתנינא רמז למי שעוסק בתורה שנמשל לעורב ע"ד שארז"ל במסכת עירובין על פסוק שחורות כעורב במי אתה מוצא התור' במי שנעש' אכזרי על בני ביתו כעורב או רמז להמשחיר פניו על דברי תורה כעורב ואיש כזה בלע התנינים ע"ד שאמרו השכם הערב לבית המדרש והם כלים וארז"ל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש כו' וסליק יתיב באילנא שלא די שאין הרשעים או היצה"ר יכולין אליו אלא שלסוף יעלה במעלות על גבי אילנא היינו התורה שנאמר כי עץ חיים היא וגו' וכתיב בראש מרומים תקרא על גפי מרומי קרת. תא חזי כמה נפיש חילא דההוא אילנא שהוא סובל את הכל ומכלה את הרשעים והיצה"ר וכל הקמים עליו אמר רב פפא אי לאו דהוינא התם לא הימנוה כי קרה לו כאלה שנפגע מרשעים וניצול מתוך התורה כאמור: ה דרוש על צדיק שנפטר

אמר רבה כו' חזינן ההוא כוורא דיתבא ליה אכלי טינא באוסיה כו'

כבר בארנו מאמר זה בחיבור זה במאמר תקמ"ז והוא רמז נכבד על פטירת אדם שלם בתורה ומעשה וענין תחית המתים ע"ש: ו דרוש על תחבולות הרשעים

ואמר רבה זימנא הוה אזלינן בספינתא וחזינן ההוא כוורא דיתבא חלתא אגביה כו' סברינן יבשתא הוא כו'

רמז במאמר זה שכל שלם יהיה נזהר מחבורת הרשעים שנמשלו לקוץ שנאמר ובליעל כקוץ מונד וע"ד שארז"ל למה נגלה הקב"ה למשה בסנה מה הסנה הזה כשאדם מכניס ידו לתוכו אינו מרגיש וכשהוא רוצה