עוללות אפרים שסב

בכל ימי חלדו של אדם והנני הנותן קצבה לכל הדרושים ההם לזמן שאין בהם כוונה אחרת וסוד אחר זולת מה שהנחנו על כן אשיב ואומר זו משלי הוא כיד ה' הטובה עלי ואשר נתן ה' בפי אותו אשמור לדבר אמנם ה' יברך את עמו ויתן חכמה לחכימין זולתי שיוסיפו טעמים נכבדים כהנה וכהנה איש כנדבת יד שכלו כי לא עלי המלאכה לגמור להמציא כל הטעמים על צד האמת וגם אין אני בן חורין לבטל ממנה אך כל אחד יחפש עד מקום שיד שכלו מגעת והשאר מניחו לזולתו וכאשר ימשך מזה אלה ואלה מזה אז תבנה ותכונן התורה האלהית על תילה תל שהכל פונין אליה להתגדר בה וה' הטוב בעיניו יעשה ויברך את עמו כאשר דבר להם שלא תשכח התורה מפי זרעם שנאמר לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם אכי"ר: פירוש אגדות של רבה בר בר חנה

אמר הכותב אחרי אשר הודיע ה' אותי כל זאת לדעת לעות את עיף וצמא לדבר ה' באתי למלאות רצון חבירי אשר הפצירו בי לבאר ספוני טמוני דברי חכמים וחידותם באותן אגדות החמורות שבפרק המוכר את הספינה אף על פי שאין אני גוזר ואומר שאינן סובלות פירוש אחר זולת מה שאפרש בהם מ"מ בהיות שדברי תורה כפטיש יפוצץ סלע ויותר שהמה דברי חכמים וחידותם שנקבעו בתלמוד למשל ומליצה על איזו ענין פנימי חכמה או מוסר הלא הם סובלים כל צורה שיצור המצייר וא"כ כל הפירושים הנאמרים בהם כולם אמתי כי לכל ציור נתכוונו אך ורק כשיהיה הציור ההוא על פי התורה והמצוה ולא שיתנגד לה חלילה בכן אענה גם אני חלקי ואומר בביאור נקל וקרוב וזה החלי בשם ה': א דרוש לתורה ועבודה וג"ח

אמר רבה אישתעו לי נחותי ימא האי גלא כו' כבר הזכרנו במאמר מ"ט בחיבור זה ובחיבורינו עיר גבורים בשער התשובה סי' א' שראה בעל מאמר זה להמשיל השונאים הקמים על ישראל לגלים כמ"ש כל משבריך וגליך עלי עברו וע"ד מדרש רז"ל שלכך נמשלו לגלים כי כמו שהגלים כל אחת עולה למעלה ומתגאה לאמר אני אשטוף כל העולם וכשהיא מגעת עד החול שבשפת הים היא נשברת והגל שאחריה אע"פ שהיא רואה שהראשונה כבר נשברה מ"מ אינה לוקחת מוסר והרי היא ג"כ עולה אחריה להציף את העולם וכן כולם כך אלה שהיו קמים על ישראל פרעה וסיסרא וסנחריב אע"פ שכל א' מהם ראה מה שקרה לחבירו כשנלחמו בישראל מ"מ לא לקחו מוסר ע"כ במדרש זה"ש רבה אשתעו לי החכמים יורדי ים החכמה כד"א ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים. האי גלא היינו השונאים החושבים להטביע את ישראל שנמשלו בגלות זה כספינה המטורפת בים וכאניה בלי חובל מתחזי כי צוציתא דנורא ברישא רמז לעירוב אש ומים וכל זה רמז לתוקף הגלות כד"א באנו באש ובמים ותוציאנו לרויה ומחינן לה באלוותא דחקיק עליה שם אהיה אשר אהיה שהכונה בו כשם שהייתי עמהם בגלות מצרים כך אהיה עמהם בגלות אחרת אמר רבה בין גלא לגלא תלת מאה פרסי ע"ד שפי' רבינו בחיי על וריוח תשימו בין עדר לעדר בקש יעקב מהקב"ה שלא יבא עליהם בגלות צרות תכופות זו לזו אלא יתן להם ריוח שיוכלו לסבול כו' זה"ש בין גלא כו' יאמר שיש על כל פנים ריוח ביניהם בזכות ג' עמודים שישראל מחזיקים בהם והם תורה ועבודה וג"ח זהו שנקט מספר ג' מאות. כי התורה כוללת מאה חכמות והם נ' שערי ביה ל"ב נתיבות חכמה ה' חומשי תורה ו' סדרי משנה ז' מיני חכמות הרי מאה בדרך שארז"ל שאדם הראשון היה מסוף העולם ועד סופו ובחטאו נתמעט קומתו עד מאה אמה רצו בזה שביום הבראו היתה יד השגתו שלימה במה למעלה ולמטה מסוף העולם ועד סופו ובחטאו נתמעטה השגתו ועמדו הקב"ה על מספר מאה כאמור אמנם קודם החטא נא' כדמותינו פירשו רז"ל להבין ולהשכיל וכבר נא' ולתבונתו אין מספר וזה מבואר למבינים העבודה שבלב דהיינו התפילה נכללה במספר מאה ברכות שחיוב אדם לברך בכל יום. הגמילות חסדים נרמז ג"כ במספר מאה כמנין כף רמז למי שכפו פתוחה לעני כמ"ש כפה פרשה לעני וגו' וע"ד שארז"ל וימצא מאה שערים וארז"ל אומד זה למעשרות וק"ל זה"ש בין גלא לגלא ג' מאה ורומיה דגל ג' מאה ר"ל הרוחה שביניהם הוא סיבת קיום ג' עמודים אלו והתרוממות הגלים הוא בסיבת ביטול ג' עמודים אלו ודלינן גלא כו' הכל תמצא מבואר בעיר גיבורים ורמי גלא קלא לחברתה כו' ע"ד תהום אל תהום קורא כו', כי כל אומה אומרת לחבירתה מי איכא מידי דלא שטפתיה ונחרב אנן כי בזה סלקי ונחתיה לכלות שארית ישראל לולא ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם אזי עבר על נפשינו המים הזידונים זה"ש ומחינא לה באלוותא דחקיק עלי' השם אהיה כו' כי אף אם לא למענינו יעש מ"מ יעשה עמנו למען שמו המחולל כי אין השם מלא עד שיקח נקמה מן הרשעים זה"ש לולא ה' שהיה לנו היינו השם הגדול שיהיה במילואו וק"ל: ב דרוש על מאספי הממון

אמר רבה לדידי חזי הורמין בר לילתא דהוה קא רהיט אקופא דשורא כו'

כל המאמר תמצא מבואר בחיבור זה מאמר י"ז וכולו מדבר בגנות בעלי מאספי הממון וההעדר הכרוך בעקביהם עמוד עליו ותמצא כל הענין מבואר באר היטב במאמר י"ז: ג דרוש על היצה"ר

אמר רבה לדידי חזי לי אורזילא בר יומי' כו'

רמז ליצה"ר שנקרא אורזילא פירש רש"י ראם כי קרני ראם קרניו לנגח כלפי מעלה ובסוף מסיק ויברא אלהים את התנינים זו אורזילא דימא וכבר