עוללות אפרים שסא

נבואה זו היא דומה ממש לנבואת ישעיה וכבר הזכרנוה לעיל לפי שפרשה זו בשלום עולמית מדברת: תקעב נחום

נחום אמר הנה על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום וגו' כי לא יוסיף עוד לעבור בך בליעל

הרי בבית שני כל מיני בליעל היו שמה וא"ל שאמר כך על תנאי אם לא יחטאו א"כ פשיטא מאי קמל"ן אלא שאמר כך הודעת עתידות וזה לא היה בבית שני ויהיה א"כ בביאת המשיח במהרה בימינו: תקעג חבקוק

חבקוק אמר כי עוד חזון למועד ויפיח לקץ ולא יכזב אם יתמהמה חכה לו כי בא יבא ולא יאחר

וזה אי אפשר לפרשו כי אם על מלך המשיח שאנו מצפים ומחכים לו תמיד כי בבית שני לא מצינו שהיו מחכים למשיח כי ישבו על אדמתם בעת ההיא ועוד שאמר לקץ משמע שבאחרית הימים ידבר: תקעד צפניה

צפניה אמר רני בת ציון הריעו ישראל שמחי ועלזי בכל לב בת ירושלים חסיר וגו' מלך ישראל ה' בקרבך לא תראי רע עוד

וזה אין לפרש כ"א על העתיד שיהיה ה' למלך על כל הארץ ולא יהיה עוד רע במגורם כי בבנין בית שני היה להם כמה מיני צרות צרורות באמתחות ישראל כנודע וכתיב בעת ההיא אביא אתכם ובעת ההיא קבצי אתכם וזה יאמר בלי ספק על קיבוץ גליות: תקעה חגי

חגי אמר גדול יהיה כבור הבית הזה האחרון מן הראשון

על בית שני אי אפשר לפרש דבריו כי לא לכבוד היה שמשלו בו כמה מיני אומות ומאחר שהזכיר לשון אחרון יורה שבשלישי ידבר. ואם נאמר שבבית שני ידבר כמובן מפשוטו א"כ יש לדקדק מדקאמר הזה האחרון הורה שיהיה עוד בית אחרון לו ע"ד ואת לאה וילדיה אחרונים אעפ"י שהיתה רחל אחריה א"כ יש אחרון גם לבית זה לכך לא אמר סתם הבית האחרון שלא יובן על האחרון ממש והוא מדבר בבית שני כאמור: תקעו זכריה

זכריה אמר גילי מאוד בת ציון הנה מלכך יבא לך וגומר עני ורוכב על חמור

זה אי אפשר כ"א על מלך המשיח שיבא דרך ענוה ובסוף דבריו פרט עונש הרשעים שלא יבאו לחוג. את חג הסוכות א"כ תורת משה נצחית היא שהרי גם לעתיד יחוגו את חג הסכות כי על בית שני אי אפשר לפרש נבואה זו שהרי נאמר ואספתו את כל הגוים אל ירושלים וזה לא היה עדיין כ"א בימי גוג ומגוג יהיה: תקעז מלאכי

מלאכי חתם הנבואה באמרו זכרו תור' משה עבדי וגו' ואמר הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא והשיב לב אבות על בנים

זה לא היה עדיין כי אליהו לא בא והשיב לב אבות כו' וא"כ באחרית הימים ידבר ואמרו זכרו תורת משה עבדי להורות שהתורה נצחית ולא תתחלף בשום זמן וכל הראיות האלו ואם מועטים המה מ"מ יש בהם ניחומים שלימים לאבילי ציון שיהיו בטוחים ובלתי מסופקים בביאת הגואל שיבא במהרה בימינו ויגאלנו ויושיב אותנו על אדמתינו לעבוד את ה' בשמחה ובטוב לבב כימי עולם וכשנים קדמוניות אמן כן יהי רצון: תקעח חתימת החבור במאמ' זו משלי כו'

אמר הכותב ראיתי לחתום חיבור זה במה שמצינו לרז"ל שדרשו פסוק ה' אלהיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים וגו'. אמרו ישראל למשה אתה נותן קצבה לברכתינו אמר להם זו משלי היא וה' יברך אתכם כאשר דבר לכם לפי האמת נראה שלא קשה מידי שהרי כבר נאמר והנכם היום ככוכבי השמים לרוב וכי היו ככוכבים לרוב בזמן ההוא והלא לא היו כ"א ששים רבוא אלא בודאי שבמעלתם ובגדולתם מדבר שהם ככוכבים כד"א מצדיקי הרבים ככוכבים לעולה ועד ואם כן מה זה שאמרו משה קצבה אתה נותן לברכתינו והלואי שיהיו אלף פעמים גדולים במעלה וביתר שאת על הכוכבים וכפי הנראה שהויכוח לא היה בענין הרבוי עם כ"א בענין ריבוי השגת החכמה שהשיגו מצד הרוח אשר האציל על ע' זקנים והזקנים למדו את ישראל כנודע ובענין ההשגה המשילם משה לכוכבים היודעים ומכירים את רבונם ידיעה ברורה ונאמנה כמבואר בדברי הרמב"ם בהתחלת ספרו אך לעתיד יהיו ישראל במדריגה גדולה מאד ויהיו לפנים ממחיצת מלאכי השרת כמו שלמדו מפסוק כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל עיין בפירש"י וזה בזמן כי יתן ה' את רוחו עליהם יתן במדה גדושה ומלאה ברכת ה' לכן אמרו משה קצבה אתה נותן כי השגת החכמה אין לה קן ותכלית כמו שאמר לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד אמר משה זו משלי הוא ר"ל בעולם הזה שאתם משתמשים באותו רוח שהואצל ממני ובוודאי יש להשגת החכמה גבול וקצבה בעולם הזה. וה' יברך אתכם אבל בעולם הבא כי יתן ה' את רוחו עליכם זהו שאמר וה' אז יהיה מלאה הארץ דעה בלא קצבה וגבול כנודע: וראיתי לחתום החיבור הגדול הזה במאמר שאנו בו שאם יאמר אלי המהרהר ויפקפק על מה שנתתי קצבה לכל הדרושים הנפלאים הבאים בחיבור זה בהראות טוב טעם ודעת בכל המעשים הפרטיים הנעשים