עוללות אפרים שנח

חסדים ולאו מלתא זוטרתי היא כמו שאמר המעט ממך תנחומות אל. וראיתי לדמות ענין זה למלך שהיה לו גיזבר ממונה על כל אוצרותיו לימים עשה המלך חשבון ופסק שהגיזבר נשאר חייב לו וגבה המלך את חובו ממיטב שדהו וכרמו כדין הניזקין ששמין להם מן העידית והממונה ההוא הולך וצועק שנעשה לו עול בדין והמלך עביד דינא לנפשיה. פגע באחד וסיפר לפניו המאורע השיב לו גם עלי עבר כוס זה. פגע בשני והשיב לו בא ואראך שהדין עם המלך והראה לו מתוך הספר שכדין פסק ובזה נתקררה דעתו קצת פגע בשלישי והשיב לו המלך ישר ונאמן הוא ואין לו חפץ וצורך בשדה קטנה זו שלקח ממך כי המלך יש לו רב אך שזה דרכו כל הימים לנסות את עבדיו אם יתרעמו עליו ויש לו בזה ג' טעמים. א כדי שידע הוא באמת אם לב עבדיו שלימים הם אתו. ב כדי להתפאר בהם כנגד זולתו שלב עבדיו שלימים ותמימים אתו. ג כדי ליתן שכר טוב לעבדיו התמימים כי מצד שלקח שדהו יתן עיניו ולבו מכאן והלאה לדקדק יותר בחשבון אוצר המלך והמלך יכפל שכרו ובתשובה זו נתקררה דעתו בלי ספק. כך הוא הענין במלכו של עולם והגזבר הוא כל איש מישראל אשר נתמנה על אוצר החכמה והתורה כמ"ש יראת ה' היא אוצרו וכשהמלך עושה חשבון עם האדם והאדם נתחייב לו ממה שהפר ברית ועבר חקות התורה אזי הקב"ה לוקח ממנו מחמד עינו כי השחית את דרכו על הארץ והרי הוא מזיק והניזק גובה לו מן העידית כאמור והאיש נתעצב על שקרה לו פגע בג' כיתות המנחמים. א אומר שגם לי עשה כן המה המנחמים בצרות אחרים ואין זה תנחומין כלל כי מה לו ולצרת זולתו. ב הם הכיתות המראים לו כתוב וחתום מן התורה שאל אמונה ואין עול ובדין נעשה לו כי מפי עליון לא תצא הרעות כ"א הוא בחטאו הביא הרעה שהסתיר ה' פניו ונעזב למקרים כנודע מדרכי ה' ובזה תתקרר דעתו קצת. פגע בו הג' הם המנחמים השלימים האומרים שהקדוש ב"ה מנסה לפעמים הצדיק אם יהרהר אחר מדותיו ית' והנסיון הוא בשלשה דרכים. א לתועלת המנסה שיהיה בדוק ומנוסה אצלו ולדעת את אשר עם לבבו כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. ב להודיע צדקתו לכל באי עולם כמו שפירש הרמב"ם על מה שאמרו שאברהם נתנסה עשרה נסיונות להודיע חיבתו של אברהם ר"ל להודיע לזולתו שממנו יראו וכן יעשו. ג' לתועלת המנוסה כדי שיקח מוסר וישוב אל ה' וירחמהו וישוב לו אחריתו ויכפול לו שכרו כמ"ש ויוסף ה' את כל אשר לאיוב למשנה וזה שאמרו למען ענותך לנסותך וגו' להטיבך באחריתך ועל ג' מיני נסיון אלו אמרו במדרש על פסוק ה' צדיק יבחן ג' משלים שונות. א משל הפשתני שמכה בפשתן ביפות דוקא כו'. ב משל היוצר שאינו בודק בקנקנים מרועעים כו'. ג משל בעל הפרה שאינו מכביד העול כ"א על הפרה הטובה. וכבר בארנו ג' מיני נסיון אלו כנגד ג' משלים אלו בחיבורינו עיר גבורים שער התשובה בסימן האחרון שבו ע"ש. והנה נחמה זו שתתקרר בה דעת השואל נרמזה היטב במאמר של ר"א בן עזריה משל למלך שהפקיד פקדון כו'. תקס מדרש רז"ל מהות תנחומין ומהות פקדון זה יתבאר ע"ד המדרש וז"ל הנה יסרת רבים וגו' אתה היית מנחם כל בעלי כשלון כשהיה סומא בא אצלך היית מנחמו ואומר לו אם היית בונה בית לא היית רוצה לפתוח לו חלונים כך עתיד הקב"ה להשתבח בך שנ' אז תפקחנה עיני עורים ואם היית עושה קיתון לא היית רוצה לעשות לו אזנים שנא' ואזני חרשים תפקחנה עכ"ל. וראיתי בספר חדש נקרא תפלה למשה שהביא מדרש זה והקשה עליו שזה נראה עול בחקו ית' שיעשה אותו סומא כדי שישתבח בו לעתיד. ע"כ ראה הרב לפרש כי הסומא הוא מי שיסורין באין עליו ולא היה רואה שלטובתו באו להטיב לו אחריתו כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מייסרו. וזה שאמרו אם היה סומא בא אצלך מי שהוא מוכה ואינו רואה שהם לטובתו אז היית מנחמו ואמרת לו אם היית בונה בית בנין טוב ונאה מכל צד ובתוכו נמצא אוצר רב מכל שכיות החמדה כל זאת אינו שוה לבית כשהוא ביתי אפל וחושך שלא תגלה מעלת הבית ההוא אם לא יפתחו לו חלונים כמו כן האדם השלם אף אם יהיה שלם בתכלית השלימות ויהיה צדיק וחסיד מ"מ לא תגלה ולא תראה שלימותו במה שבתוכו רק כשיסורין באין עליו וסובל אותם באהבה אז יראה לכל העולם מה שבתוכו ויתעלה הבנין בהכנסת האור לבית ועתיד הקב"ה להשתבח במי שעמד בייסורין ולא בעט שנא' אז תפקחנה עיני עורי' שאינן רואין תועלת היסורין ולעתיד יראו שהביא הקב"ה עליהם היסורין לטובתם וכן אמר לחרש שאינו שומע טענות נכונות בתועלת היסורין וביאר לו התועלת הנמשך ממנו שהוא מזכה הרבים שרואין שעמד ביסורין ובנסיון וממנו יראו וכן יעשו נמצא שדומה ממש לאזני הקיתון העשויין להשתמש בהם כמו כן היסורין שלו הם תועלת לאחרים שישתמשו בשלימתו עד כאן תורף דברי הרב והנה לפי דרכו נתבאר לנו מהות הפקדון במאמר של ר"א בן עזריה שהוא רמז לדבר הפקוד והשמור בתוך האדם ואינו נראה לזולתו והוא בוכה וצועק אימתי אצא מן הפקדון הזה ר"ל שלא יהיה שלימתו ויושרו מופקדין בתוכו רק יהיו נראין לעין כל דומה ממש מכל צד לבונה בית ומצטער לעשות לו חלונים כו' ובדרך שביאר הרב הנזכר כמו כן שלימות האדם וצדקתו לא היו נראין לזולתו עד שהקב"ה מביא עליו יסורין והוא מקבלם באהבה בזאת תגלה ותראה צדקתו לעין כל ויצא מידי הפקדון ההוא שלא יהיה שלימתו כדבר הנפקד שאפילו הבעלים אין משתמשין בו כ"ש איש אחר זולתם וזה דומה ממש לאזני הקיתון והמשכיל יבין. אמנם נראה לי להוסיף ביאור בדברי הרב וצריך פירוש לפירושו בענין הסומא ומה שאמר אז תפקחנה עיני עורים הוא מדבר לימות המשיח כי