עוללות אפרים שנו

לפיכך צוה רב חסדא שלא לשנותו וכל אלו ההערות הם ניחומים שלימים למתאבלים על המתים כי יהיו בטוחים לאור עמהם באור החיים: תקנו ביאור מזמור הפכת מספדי למחול לי

מקום י כתיב במזמור שיר חנוכת הבית לדוד ארוממך ה' כי דליתני ולא שמחת אויבי לי ה' העלית מן שאול נפשי וגו' הפכת מספדי למחול לי

כפי הנראה שדוד אמר מזמור זה לפי שראה במשכן שהקים משה רבינו ע"ה שנתחנך במבחר הזבחים והם נדב ואביהו הגדולים שבישראל נתנו אשמת העם ובזה נתקדש הבית כמבואר כל הענין באר היטב למעלה במאמר תקמ"ו וחשב דוד כי אין למעלה ממנו בכל ישראל ואולי יחנכו בו או בבנו שלמה. ע"כ אמר ארוממך ה' כי דליתני ולא שמחת אויבי לי כי אולי היו אויביו יושבים ומצפים על זה ודוד אמר שירה על הצלתו ה' העלית מן שאול נפשי וגו' עד מה בצע בדמי וגו' יאמר מה תרויח ברדתי אל שחת היודך עפר הם הרשעים בעלי החומר העפרורי אם יקומו יודוך סלה אף א"ת שמיתת השלימים מכפרת עליהם מ"מ יצא הפסדך בשכרך כמו שיבא. שמע ה' וחנני וגו' הפכת מספדי למחול לי שתהפוך ההספד שמספידים על השלימים. למחול לי ר"ל שתמחול עונותינו ואז לא יצטרכו השלימים להשים אשם נפשם על עונם ואז לא יבאו לכלל שום הספד. למען יזמרך כבוד ולא ידום כי בזמן שאני חי אז ארנן לבוקר חסדך ונמצא כבודך מפורסם על פי הדיבור היוצא מפי ומפי זולתי שממני יראו וכן יעשו ולא ידום כי בזמן שאתה מאסף אליך בעון העם החסידים והתמימי' והישרים כדי שיתקדש שמך בעולמך כמ"ש ונקדש בכבודי ודרשו רז"ל אל תקרי בכבודי אלא במכובדי ובמקום אחר אמר וממקדשי תחלו אל תקרי ממקדשי אלא ממקודשי כו'. א"כ אין כבודך כ"א בזמן שהם יושבים ודוממים בשעת ההספד יתעורר הכח הזוכר לזרזם לשוב אל ה' אמנם מיד ותכף בצאתם מבית הכנסת יחזרו לסורם ונשכח כל הענין מנגד עיניהם. אמנם בהיותי בחיים תמיד אני עומד על הפרק להכריז באזניהם על התורה ועל העבודה ועל התשובה ונמצא כבודך מפורסם תמיד בזימור ולא בדמימה זה"ש למען יזמרך כבוד ולא ידום ה' אלהי לעולם אודך ר"ל לא אפסוק מלזרזם כאמור. תקנז לא יבא שמשך ושלמו ימי אבלך וישעיה אמר לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם וגו' רמז שבעולם הזה הרי אתם הולכים באור השלימים שהם מנהיגים שלכם והם נמשלו לכם לשמש וירח כמו שאמרו פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה ופתאום בהטותכם מן הדרך הישר אז השלימים נתפסים בעון שלכם ואתם צריכין להתאבל עליהם בהספד אמנם לעולם הבא יהיה ה' לכם לאור והוא יהיה מנהיג שלכם ויסיר מכם את לב האבן וא"כ לעולם לא תבואו לכלל מדה זו זה שאמר לא יהיה לך עוד השמש כו' והיה ה' לך לאור וא"כ לא יבא עוד שמשך וירחך לא יאסף ר"ל שלא יהיו הצדיקים נאספים מן העולם בעוונכם וא"כ ממילא שלמו ימי אבלך שלא תצטרך להתאבל עליהם ועמך כלם צדיקים וגו' ואיך יהיה אחד נתפס בעון זולתו אחר שכולם צדיקים וזהו מבואר מעצמו. תקנח מזמור מה ידידות משכנותיך וגומר ודוד אמר במזמור מה ידידות משכנותיך וגו' כפי הנראה שכל המזמור מיוסד על פטירת השלימים ועל אותו זמן אמר למנצח על הגיתית וגו' כי בזמן ההוא גת דרך ה' לכל חי. מה ידידות משכנותיך ה' צבאות יאמר שהשלימים יש להם חשק והם נכספים מאוד לאור באור הנצחי והם מואסים בחיי העולם הזה לפיכך הוא מתחיל ומשבח לאמר מה ידידות משכנותיך בעולם הבהיר. וראייה לדברינו שמזמור זה מדבר בשבח הנכספים להעתק מן העולם הזה אל העה"ב שכן מצינו בפרק ואלו מגלחין אמר ר' חייא בר אשי אמר רב ת"ח אין להם מנוחה בעולם הזה ובעולם הבא שנאמר ילכו מחיל אל חיל כו' א"כ מאחר שדרשו פסוק זה בזה האופן אם כן כל המזמור מדבר בענין אחד בלי ספק וכן מצינו שדרשו רז"ל תחיית המתים מפסוק עוד יהללוך סלה שנא' במזמור זה ואמר נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה' כי העה"ב נקרא חצרות ה' והעה"ז דומה לפרוזדור שלפני החצר ההוא. לבי ובשרי ירננו אל אל חי אמר לא זו שנפשי דהיינו הנשמה נכספה להצלחה זו בהיותה יודעת כי שם עיקר זריחתה. אלא אפילו לבי ובשרי ירננו אל אל חי אע"פ שהם מסופקים אם יצליחו כי כבר נפלה מחלוקת בין הקדמונים אם יעמדו לעתיד בגוף ונפש מ"מ ירננו לבי ובשרי והם שמחים על הצלחת העה"ב לפי שהם בטוחים שיהיה גם להם חלק עם הנשמה כמ"ש אף בשרי ישכון לבטח וכתיב יבא שלום ינוחו על משכבותם. ודבר זה הם למידים מן הציפרים ומשילוח הקן שבזכות זה שהאם נותנת אפרוחיה להקריב על המזבח זכתה האם שמחוייבים לשלחה חפשי באופן שתשב בביתה ובקן שלה בהשקט ובטח אני לא כ"ש שהקרבתי את עצמי ובשרי לגבוה בצומות ובכל מיני עבודה המסגפים ומענין את החומר ותמיד אני יושב אוהלים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות לא כ"ש זה"ש גם ציפור מצאה בית ודרור קן לה אפילו הצפרים למנוחה בשביל אשר שתה אפרוחיה את מזבחותיך כאמור אשרי יושבי ביתך ר"ל מכ"ש שיהיה מאושר מי שיושב תמיד בבתי כנסיות ובתי מדרשות העומדים במקום הקרבנות שעל המזבח כ"ש שעוד יהללוך סלה לעה"ב לפיכך גם לבי ובשרי ירננו כאמור ואמר אשרי אדם עוז לו בך מסילות בלבבם ע"ד שנאמר כי החיים יודעים שימותו כי הצדיקים שנקראו חיים גם במיתתם זה הוא לפי שהם יודעים שימותו שחרדת יום המות הוא תמיד