עוללות אפרים שנב

עקבות משיחך וזה סדרן. ביום הראשון נבראו כל הנמצאים התחתונים כארז"ל הכל נברא ביום ראשון אלא שכל א' הוציא ביומו כו' אמנם יום השני מורה על המות כי בו ביום נברא המחלוקת וההבדלה שהוא רמז לפירוד היסודות שהוא בעצם המות וזה ידוע שאחר המיתה אז הרקיע מבדיל בין גוף לנפש כי ישוב החומר אל עפר כשהיה והנשמה תשוב אל האלהים זהו סוד אומרו משיב הרוח ומוריד הגשם בברכת תחיי' המתי' כי הקב"ה משיב אליו הרוח כד"א והרוח תשוב אל האלהים. ומוריד לארץ גשמות החומ'. נמצא שהרקיע מבדיל ביניהם זה"ש ביום שני יהי רקיע וגומר ורז"ל אמרו שבו נברא הגיהנם וזהו המות שהוא סיבת הגיהנם ולפיכך לא נאמר בו כי טוב וכבר אמרנו שהמות שליט על כל החיים כלם יכנעו ויכרעו ויפולו לפניו וא"כ הנברא ביום השני שליט על מה שנברא ביום ראשון יום השלישי מרמז על השם טוב הנשאר אחד ההבדלה זו וזה נרמז בשני מיני בריאות שנבראו ביום ג'. א מה שאמרו שבו נגמרה מלאכת המים והוא רמז אל השם טוב כד"א יפוצו מעיינותיך חוצה והוא הולך ומתגבר כמעיין אפי' אחר המות. ב הצמחים שנאמר בהם אשר זרעו בו והוא רמז להשארות הצמחים מצד הזרע שנשארו בהם כך השם טוב נשאר אחר המות. ביום ד' נברא ונתלו המאורות והם סיבת הזמן כנודע וכבר אמרנו שהזמן שולט על השם טוב ביום ה' נברא עוף יעופף רמז למלאכים כמ"ש ויעף אלי אחד מן השרפים אעפ"י שרז"ל אמרו שנבראו ביום ב' מ"מ יש רמז בבריא' כל בעלי כנף גם על המלאכים שנאמר בהם שש כנפים לאחד וכן מצינו בהדיא בב"ר דעת ר' חנינא האומר שהמלאכים נבראו ביום ה' ע"ש וכבר אמרנו שהמלאכים אינן נופלין תחת הזמן והם שולטין עליו. ביום הששי נברא האדם ויפח ה' באפיו נשמת רוח חיים וכבר אמרנו שנשמת הצדיקים יש להם מעלה על המלאכים והיא לפנים ממחיצתם כאמור. ומכאן יצא הלימוד שבשעת פטירת הצדיקים הם באים למדריגה עליונה שאין למעלה ממנה ולכך נאמר יקר בעיני ה' המותה לחסידיו שהוא דבר יקר הערך בעיני ה' להעלותם במדריגה עליונה ועיקר ההספד שעושים לא בעבורם הוא כי אם שהדור מתאבלין על שהם נשארו ערומים מן השלימים הללו שהיו מגינים עליהם ומאירין להם הדרך ילכו בה: ובדרך זה יתבאר כל המאמר על הניסים ועל הנפלאות שהזכיר במאמר כי לפי הנראה דברו בענינים אלו על צד החידה להתעורר לבות האנשים על ההספד כשיראו שהצדיקים מספידין ומצטערין על ההעדר ק"ו הפחותים שיצטערו. אחתי עמודי דמעה וזהו שאמר אחיתו עמודי דקסרי דמעי רמז לחכמי העיר ההיא שנקראו עמודי העיר כד"א וצדיק יסוד עולם כי על זכותם העולם עומד וחכמי העיר הרימו קולם בבכי כדי שישמעו יתר דלת העם ויאמרו אם בארזים נפלה שלהבת הפחד והרעדה ומה יעשו אזובי קיר ורז"ל אמרו כל המוריד דמעות על אדם כשר הקב"ה סופרן ומניחן בבית גנזיו כו'. ואם היה הנס כפשוטו שעמודי העיר היה נראה בהם כמו דמעות מ"מ יש בזה רמז ונעשה נס זה לכדי שילמדו מזה עמודי העיר החכמים שבה ויורידו דמעה כנחל. או נרמז בנס זה שנחסר לבני העיר העמוד אשר עליו היו נשענים בני העיר כעמוד זה המעמיד העיר כך צדיק זה היה יסוד העיר ועמוד שלה ובהעדרו נחסר להם העמוד ואם כן הם צריכין להשתדל בעמוד אחר והוא שיהיה כל אחד מזורז למלחמתה של תורה כמבואר במשל שהנחנו במאמר תקל"ב ע"ש. או נרמז בדמעי של העמודים סיבת מיתתו שהיו הכל סמוכין עליו ונשענים על זכותו כבנין זה הנשען על העמוד לפיכך לקחו הקב"ה מהם וזה ממש דומה לאותו משל שהנחנו במאמר תקל"ב ע"ש. וענין זה מצינו לו רמז במשה שנענש על שמינה אחר תחתיו שנאמר וידי משה כבדים וארז"ל שזה היה לו לפי שמינה את יהושע ולא נזדרז בעצמו והיה ענשו על זה שאהרן וחור תמכו בידיו וזה שהוצרך לעמודים זולתו ודבר זה גנאי ופחיתות לאדם שיאכל בזכות אבותיו כו' אלא כל א' מישראל ישתדל לעשות לו משלו עמודים המעמידים הבית האנושי להצילו מכל מיני פגעים המתרגשות ובאות. שפע מרזבי דמא דר' יוסי שפעי מרזבי דציפורי דמא המרזב כינוי לחכמי העיר שיזל מים מדליו כד"א יפוצו מעיינותיך חוצה ונוזלים מתוך בארך ודמא הוא שמצינו במסכת סנהדרין בר"ע שהלך מן קסרי ללוד והיה מכה בבשרו עד שדמו שותת לארץ פתח ואמר עליו אבי אבי רכב ישראל ופרשיו הרבה מעות יש לי ואין לי שולחני להרצותם. כמו כן חכמי ציפורי היו עושין כן מרוב צער ואנחה. אתחמיאו כוכביא ביממא דר' יעקב אתחמיאו כוכבי ביממא הצדיקים נקראו כוכבים כמ"ש ומצדיקי הרב' ככוכבים לעולם ועד ואולי היה המנהג בימיו שחכמי העיר היו יושבי אוהלים ואינן נראין ביום לבריות כלל וכלל אם לא לצורך גדול וביום זה היה נראין בראש כל חוצות בעצם היום כדי שרבים יראו אותם עסוקים בהספד ויעשו כמותם או שהוא כאלו אמרו שהיום בטל בית המדרש שלהם והרי הם ככל אדם ומה גבר מגוברין כי הכל הולך אחרי הראש. ואם שזה היה בנס ממש שנראו כוכבים ביום נרמז להם שכבר עלה עמוד השחר לצדיק זה כי עיקר זריחתו בעה"ב זורח הוא שם כי העה"ב נמשל לצדיקים ליום. תקנ ישראל נמשלו לכוכבים והמשילם לכוכבים ע"ד ארז"ל ואלה שמות בני ישראל כו' חזר ומנאם לפי שישראל נמשלו לכוכבים שמכניסם ומוציאם במספר כו' והוא רמז לשעת כניסתן לעולם הוא מונה אותם