עוללות אפרים שנ

לעונש גדול כזה ברבים בין שהיה החטא כפי משמעות הכתובים שהקריבו אש זרה מ"מ לא היה שם כי אם שגיאה שהרי מקרא דרשו אע"פ שהאש יורד מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט בין שהיה החטא שהורו כן בפני משה רבם בין שהיה החטא שנכנסו שתויי יין שהרי עדיין לא נצטוו עליו ולכל הדיעות שהובאו בכל המדרשים לא היה העון גדול כל כך שיהיו ראוים לעונש גדול כזה והרי על כל פנים כבר נאמר כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא ובודאי בלי ספק שגם משה ואהרן לא היו נקיים מכל חטא ובפרט שכבר מצינו להם עונות מיוחדים באהרן כבר נודע מה שהפסוקים מייחסים לאהרן במעשה העגל. וכן במשה ידוע מה שאמר למה הרעות לעם הזה וסירובו שבעת ימים מלילך בשליחתו של הקב"ה ולכך אמר משה יודע אני שיתקדש הבית במיודעיו של מקום והייתי סבור או בי או בך כי חשבתי שאין בישראל גדולים ממנו והקידוש השם הוא דווקא בגדולים שאין למעלה מהם מן הטעם שזכרנו. ולהנחה זו מיושב הספק שאנחנו בו כי בודאי הא והא גרמא עון עצמם כאמור כי אין מיתה בלא חטא. ועון העדה כי זולת עון העדה לא היה הקב"ה מענישם כדי לייסר הרבים וזה בזמן שהקב"ה רואה שאיש לדרכו פונה ונמצא שם שמים מתחלל אז הקב"ה מקדש שמו ברבים כדי שיראו רבים ויפחדו לנפשם וישובו לכך נאמר ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפה וגו' כי זולת חטאתם לא היו ראויין לעונש כזה ונמצא הא והא גרמא ומטעם זה חייבים רבים להתאבל על כל חכם שמת אף אם בחטאו מת מכל מקום אלמלא חטאת העם לא היה הקדוש ב"ה מענישו על שגיאה קטנה לכך נאמר ונקדש בכבודי היינו במכובדי כפירש"י וכאן אמר הוא הדבר אשר דבר ה' בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד ר"ל הכל ילמדו בק"ו כאמור לפיכך וידום כי היה מתנחם בזה שבניו היו הגדולים שבישראל לפיכך היה הענין מוכרח שיתקדש הבית על ידם דווקא. ומטעם זה נעשה הקידוש השם דוקא בזמן חינוך הבית אשר הוקם להקריב בו אישים לה' והצדיקים נקראו אשמת העם כמו שאמר ואשימם בראשיכם שאשמת העם תלויה בראשיהם נמצא שהם כקרבן אשם אשר יביאו בני ישראל חלף אשמתם וזהו שאמר אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא והוה ליה לומר אם תשא מוטב אלא ר"ל בין אם תשא בין אם לא תשא מחני ממה נפשך אם לא תשא איך אוכל ואראה ברעתם. ואם תשא אם כן תצטרך ליקח אותי לכפרה תמורתם וק"ל ובפ' אלו מגלחין אמר רבי אמי מפני מה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה אדומה לומר לך מה פרה אדומה מכפרת כך מיתת הצדיקים מכפרת והפרה אדומה כבר ארז"ל חטאת קרייה רחמנא וזהו חינוך המשכן בקרבן מובחר זה שאין למעלה ממנו ועליו בקש דוד עליו השלום שאמר מזמור ש' חנכת הבית לדוד וכתיב באותו מזמור מה בצע בדמי וגו' וכל המזמור ההוא מיוסד על פטירת הצדיקים בעון הדור ועל זה התפלל דוד ואמר במזמור ההוא הפכת מספדי למחול לי כי בזמן שימחול הקדוש ב"ה עון עמו אז לא יצטרכו לעשות הספד על חכמיהם ויבא ביאור כל המזמור בעמוד זה מאמר תקנ"ו בע"ה ע"ש ומה שנראה להביא ראייה שמיתת הצדיקים סיבה לרבים לשישובו אל ה' בתשובה הוא שמצינו לרז"ל בפרק המוכר את הספינה מאמר תמוה ומבהיל יוצא מהיקש השכלי להבינו כפשוטו וזה נוסחו. תקמז ההוא כוורא דיתבי ליה אכלא טינא באוסייה אמר רבה בר בר חנא זימנא חדא הוה אזלינא בספינתא וחזינן ההוא כוורא דיתבי ליה אכלא טינא באוסייה פירש"י שרץ קטן בנחיריו. ומתה ואדחוה מיא ושדיוה לגודא וחרוב מיניה ס' מחוזי. ואכלו מיניה ס' מחוזי. ומלחו מיניה ס' מחוזי. ומלאו מחד גלגלא דעינא תלת מאה גרבי מישחא וכי הדרן ואתאן לבתר תריסר ירחי שתא חזינן דהוו קא מנסרי כשורא מגרמיה ויהבי לבניינא הנך מחוזי כו'. רצה לבאר במאמר זה כל הדברים אשר דברנו בהם עד הנה שהצדיק נתפס בעון שגיאה קטנה כדי שממנו יראו ויקחו מוסר כאמור וזהו שהתחיל רבה דבריו על דרך החידה הקרובה ומרגלא בפומי דאינשי לומר שהעה"ז דומה לים זועף והאדם בתוכה כספינה המטורפת בים ועניינו של רבה בר בר חנה שנתן עיניו ולבו להתבונן בהנהגת עולם הכליון הזה שהמשיל בספינה וראה ההוא כוורא זה אדם חשוב ע"ד שארז"ל על פטירת רב אשי לויתן בחכה הועלה מה יעשה דגי הרקק כו' וע"ד שהמשיל שלמה בני אדם הנתפסים במצודה כדגים האחוזות בפח וגו'. דיתבי ליה אכלא טינא שרץ קטן רמז לשגיאה קטנה המטמא כשרץ יתבי ליה בנחיריו ר"ל שגיאה קטנה סיבבה ליה המיתה ויציאת הנשמה מן הנחירים כמו שאמר כל אשר נשמת רוח חיים באפו. ואדחוה מיא רמז שבמותו נדחו החקים והתורות שנמשלו למים כמ"ש כל צמא לכו למים. ושדיוה לגודא כי גודא הוא לשון חומה רמז שהיו מגינים על בני דורם כחומה וכן יסד בסליחה היו לנו לחומה כו' ובמיתה שדיוה לגודא כי נעדר המגין כאמור וחרוב מיניה ס' מחוזי ומלחו מיניה ס' מחוזי. רמז שבמיתת הצדיקים נמצאו שלש כיתות חלוקות הכת האחת הם האומרים מאחר שכך היא המדה שמקרה אחד לצדיק ולרשע שגם הצדיק אינו נמלט מן העונש א"כ אין טוב לאדם כי אם לישב בטל מכל עסק גופני בעולם ולא ישא אשה ולא יבנה בית וישב בכל יום בתענית ויסגף עצמו בכל מיני עינוי בעולם אולי יש תקוה ונמצא העולם חרב וכבר נאמר לא לתוהו בראה לשבת יצרה זהו שאמר וחרוב מיניה ששים מחוזי ועליה נאמר גם העולם נתן בלבם העלם חסר וי"ו וכמו שפירש"י במקומו הכת השנייה היא יש לה נטיה אל הקצה האחרון לומר אדרבה מאחר שמקרה אחד לטוב ולרע והיתה המדה שוה בכולם אם כן אין טוב לאדם כ"א לאכול ולשתות כל ימי חייו כי זה הוא חלקו ואין חשבון בשאול אשר הוא הולך שמה וגם דעה זו היא דעת המינים והאפקורסים והיא רחוקה מעיני כל בעל דת התורני