עוללות אפרים שמט

למחזיקים בה ללומדיה לא נאמר אלא למחזיקים היינו למחזיקים ידי לומדיה אף מחזיקים האמור כאן היינו למחזיק ידי זולתו בתורה והיינו התלמידים. ואמר על ב' מיני תולדות אלו ונתתי להם בביתי וגו' יד ושם היד מצד הצדיקים התלמידים שידם שולטות בזולתם. ושם מצד המ"ט וזה יהיה לו שם עולם אשר לא יכרת לעולם וזה"ש יעקב לא מת כי היו לו ג' תולדות אלו כאחד כנודע וזהו שלמד זה ממה שנאמר ושב זרעו מארץ שבים מה זרעו בחיים כו' ר"ל כשזרעו בחיים דהיינו ג' מיני תולדות אלו שהזכרנו אז כאלו גם הוא היה בחיים ונוכל לומר פירוש המאמר שרבי יוחנן אמר יעקב לא מת ר"ל לא היתה מיתתו ע"י מלאך המות כ"א על פי ה' וא"כ לא היה שם שום מיתה טבעית וא"כ בוודאי לא יסרח ואין צורך בקבורה ולא בחניטה כי בוודאי לא תשלוט הרימה במי שמת על פי ה' גם אין צורך בהספד לפי שאין שם שום דבר כי בודאי יזכה בגוף ונפש לאור באור חיים וזהו שהקשו לו וכי בכדי חנטו וספדו וקברו כו' והשיב להם מקרא אני דורש ר"ל אני לומד זה מן המקרא שנאמר ע"י הנביאים והם דהיינו בני יעקב לא ידעו כלום ממקרא זה לפיכך נהגו בו המנהג הנוהג בסתם מתים. ומפסוק זה שאמר ושב זרעו מה זרעו בחיים כו' נוכל ללמוד ראייה על מה שאמר כ"א לשארו כו' לפי שהיה כל העולם ניזון בזכותו לפיכך נקראו כולם זרעו ונטיעתו וראוי לכולם להתעסק בו. תקמה למת מצוה יטמא זה"ש במדרש אמור ואמרת שני אמירות כו' א' לנפש לא יטמא ב' שיטמא למת מצוה אמר הקב"ה בעה"ז אתם מטמאים במת אבל לעתיד כתיב בלע המות לנצח כו' וזהו שאמרו יצא מת מצוה כי מיתת הצדיקים נקראת מת מצוה ר"ל רוב מיתתם על ידי מצוה כמ"ש זאת התורה אדם כי ימות באהל אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה כו' וכן ארז"ל רובם של צדיקים מתים בחולי מעים היינו שהם חולת אהבה אהבת ה' ותורתו כד"א ותורתך בתוך מעי וזהו מת מצוה ולזה מותר לכהנים לטמא לו כי בודאי אין שם שום צד טומאה כי מיתתם על ידי נשיקה על פי ה' כאמור וזה"ש במדרש אמור ואמרת שני אמירות א' לנפש לא יטמא ב' שיטמא למת מצוה אמר הקב"ה בעה"ז אתם מיטמאין לפי שיש בו מלאך המות ויצר הרע והם סיבת הטומאה כאמור אבל לעה"ב כתיב בלע המות לנצח כי לא יהיה שם שום יצר הרע ומלאך המות וא"כ לא יהיה שם שום צד טומאה כ"א קדושה וטהרה כמ"ש והיה כל הנשאר בירושלים קדוש יאמר לו: תקמו מיתת נדב ואביהו

מקום ז כתיב במיתת נדב ואביהו הוא אשר דבר ה' לאמר בקרובי אקדש פי' רש"י אמר משה לאהרן אחי יודע הייתי שיתקדש הבית במיודעיו של מקום והייתי סבור או בי או בך עכשיו רואה אני שהם גדולים ממני וממך וכתיב בפרשה ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה' וגו'

ויש לדקדק בענין זה מהו זה שאמר עכשיו רואה אני שהם גדולים ממני וממך מה יקר וגדולה נעשה להם שמתו בחטאם כמובן מפשט הכתובים שהביאו אש זרה אשר לא צוה ה' או לדעת רז"ל שמתו בעונות ידועים זכרנום בחג הפסח מאמר פ"ה ע"ש איך יאמר שהם גדולים ממני כו' גם מה שאמר ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה' מזה נראה כאלו לא היה בידם שום עון כ"א חטאת הקהל שמתו בעון זולתם וזה סותר פשט המקרא ומדרשות רז"ל ומי כהחכם יודע פשר דבר איך מתו בעון זולתם ובעון עצמם והא והא גרמא ובדרך הפשט נראה לפרש על פי הצעה זו וזה כי הוא מהידוע ארז"ל שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה שנאמר וסביביו נשערה מאוד נמצא שכל עוד שתגדל מעלתו תגדל עונש על מריו כי לפי גדלו כן הוא גודל החטא ויש לדבר זה שני טעמים נכבדים. טעם א שאינו דומה בן כפרי המורד במלך לשר גדול המורד במלך כי כל עוד שתגדל מעלת האיש לפיהו תגדל האשמה עד שאפי' אשמה קטנה נחשבת לגדולה ובדרך זה ארז"ל ששגגת תלמוד עולה זדון ואמרו עוד במסכת ב"מ אלו ת"ח ששגגות נעשה להם כזדונות כו' כי כפי מעלתו היה לו יותר לדקדק במעשיו כי ממנו ילמדו אחרים לעשות וא"כ היה לו לדקדק ולחפש דרכיו עד אשר לא יפול אפי' על שגיאה קטנה ומאחר שלא דק וממנו יראו ש יעשו אחרים אפילו במזיד א"כ הוא מסבב הזדונות לזולתו לפיכך נחשב לו כעושה בזדון כי חטא הרבים תלוי בו כדין המחטיא לזולתו. טעם ב הוא שלכך הקב"ה מדקדק עם הצדיקים ומענישם אפי' על שגיאה קטנה כדי שילמדו מהם הבריות שני מיני ק"ו ויאמרו אם על שגיאה קטנה כך על הגדולות והחמורות לא כ"ש ואם לצדיקים גמורים כך מה יעשו הפחותים מערכם ונמצא שם שמים מתקדש על ידו וכשהקדוש ב"ה מענישם בדרך זה כדי שילמדו ממנו ויתקדש שמו ית' בעולם אז הקב"ה עושה זה דווקא בצדיק גדול שלא הניח כמותו בעולם שאם היה עושה מעשה זה במי שהניח בעולם גדולים מערכו אז תינח שהפחותים מערכו ילמדו ממנו בק"ו אמנם הגדולים ממנו אין להם ממה ללמוד וארז"ל כי נח נפשיה דרב אשי ההוא יומא מאי אמרת אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו אזובי קיר. לויתן בחכה הועלה מה יעשו דגי הרקק בנחל שוטף נפלה חכה מה יעשו גבים קטנים. ממאמר זה נלמוד שעיקר ההתעוררות וקידוש השם נמשך לזולתו כשלומדין ממנו בק"ו ואם כן אין הקידוש כי אם בגדול שבישראל ודווקא בשגיאה קטנה כי העונש המובא ע איזו עון גדול אינו ראייה ללמוד ק"ו על המצות קלות שבני אדם דשים בעקביהם. ובטעם זה מבואר מה שאמר משה שנדב ואביהו היו גדולים ממנו. כי ידוע כבר אעפ"י שבחטאם מתו מ"מ לא היה החטא גדול כל כך שיהיו ראוים