עוללות אפרים שמח

שארז"ל אבידת אביו ואבידת רבו אבידת רבו קודמת כו' ויכול להיות שמדבר באבידת עצמו כד"א הצדיק אבד וגומר וכתיב אבד חסיד מן הארץ אעפ"י שבאמת אין זה אבידה ממש כמו שיתבאר בע"ה במאמר תקצ"ב ע"ש וביאר כאן שיותר יש לו להתאונן על אבידת רבו יותר מאבידת אביו וקדימה זו שהזכיר במאמר היא קדימה במעלה והטעם מבואר שרבו זן וכלכל אותו בעה"ז ובעה"ב בתורה ובמעשים טובים שלמדו ואביו לא זנו כ"א בעה"ז או לפי שאביו אינו מגין כ"א עליו ורבו מגין על כל העולם לפיכך אבידת רבו יש לה קדימה במעלה להתבונן ולהתאונן עליו לפי שהגין על כל העולם ובהעדרו אין מי שיגין עליהם תקמב דפורענו' בא מן הרשעים ומתחיל מצדיקים ועל זה ארז"ל בב"ק אמר רבי שמואל בר נחמני אין הפורענות בא לעולם אלא בשביל הרשעים שנאמר כי תצא אש ומצאה קוצים אימתי אש יוצאה בזמן שקוצים מצויין לה. ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים שנאמר ונאכל גדיש ואכל גדיש לא נאמר אלא ונאכל גדיש שכבר נאכל ע"כ. ויש להתבונן במאמר זה למה תצא כזאת מלפניו ית' שיתחיל בצדיקים דוקא כי היה די בצרה זו אם יהיו בכלל ולמה יתחיל בהם ואם כדי שלא יראו ברעתם כמ"ש ואל אראה ברעתי מ"מ לא היה להזכיר לשון התחלה ועוד מן הצדיקים בצדיקים הוה ליה למימר ועוד מה ראה להמשיל הצדיק בגדיש זה. על כן לבי אומר וגומר שמאמר זה מסכים למה שאמרנו שלפעמים הקב"ה לוקח הצדיקים מן העולם כדי שלא יגין על הדור כההיא שנ' סר צלם מעליהם ונמצא שמיתת הצדיקים זה התחלת הפורענות לרשעים שמתחילה הוא מסיר צלם דהיינו הדבר המגין ובהסיר המגין אז המכות ממשמשות ובאות זה"ש הפורענות בא כ"א בעבור הרשעים ואינה מתחלת הפורענות ברשעים אלא מן הצדיקים ר"ל מהעדר הצדיקים בא הפורענות לרשעים וזו היא ההתחלה של הפורענות לרשעים מה שמסיר צלם מעליהם והדבר שהיו אוכלים מזכותו לפיכך המשילו לגדיש כי כולם אוכלים וניזונים מזכותו כמו מגדיש ממש צא ולמד ממלך ב"ו הנלחם באיזו עיר אז הוא מקלקל תחילה המעיינות של עיר והתבואות כמו שפירשו רז"ל במכות של מצרים ע"ש ואחר כך הוא נלחם בהם. כך הוא הענין באמרו ונאכל גדיש שכבר נאכל הגדיש שאינו נלחם ברשעים עד שמקלקל תחילה הגדיש שלהם שהיו אוכלים ממנו זהו שאמר כי אם לשארו והוא לשון מזון כאמור. תקמג היום בטלה כהונה כו' ואמר שהותרה לכהנים לטמא את עצמם לחכמים לפי שאין בהם שום צד טומאה כמו שאמרו רז"ל בשעת פטירתו של רבי אמרו היום הזה בטלה כהונה כו' והטעם מבואר לפי שרוב בני תמותה מיתתם על ידי מלאך המות וזהו טעם הטומאה הבאה מפאת המלאך המות אמנם הצדיקים הקדושים שמיתתם על ידי נשיקה על פי ה' אם כן אין כאן שום צד טומאה לפיכך הותרה לכל אדם ולכהנים להתעסק בהם. וזהו שאמרו רז"ל שהצדיקים קרויין חיים. אף במיתתן והרשעי' קרוין מתים בחייהם וזה רמז נפלא שאף במותם לא נפרדו מעיקר החיות הבא להם מצד הדביקו' במקור מים חיים שהקב"ה נמשל בו וזה"ש ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום. תקמד יעקב אבינו לא מת כו' וא"כ אין שם מיתה כלל וז"ש אמר ר' יוחנן יעקב לא מת אמרו ליה וכי בחנם חנטו חנטייא וספדו ספדייא כו'. נראה לפרש מאמר זה כי הויכוח שהיה לו לר' יוחנן עם תלמידיו הוא קשי ההבנ' כי אין התירוץ מענין הקושיא שהם שאלוהו וכי בחנם חנטו כו' והוא השיב להם מקרא אני דורש כו'. והנכון לומר בזה כי מהידוע שאין רשות לשום תנא או אמורא לומר בדרך נבואה שכך וכך אירע בימים קדמונים כי מי הגיד לו שכך היה אם לא שיביא ראייה מאיזו פסוק או שיהיה הדבר אצלו מסור בקבלה איש מפי איש עד האחרון ר"ל הראשון שהיה שם בשעת מעשה וראה הדבר בעיניו ומסרה לתלמידיו ותלמידיו לתלמידיהם דור אחר דור ובנדון זה שאלו את ר' יוחנן מנא לך דבר זה שיעקב לא מת ואין לומר שכך קבלת מרבותיך והיה הדבר בקבלה איש מפי איש זה אינו יכול להיות כלל שהרי בני יעקב קברוהו וספדוהו וחטנוהו א"כ בוודאי היו סבורים שיעקב מת ממש שאם היו יודעין האמת שלא מת אם כן בחנם חנטו חנטייא וספדו ספדייא ומאחר שהם לא היו יודעין אם מת בוודאי לא מסרו הדבר בקבלה לבניהם ולתלמידיהם וא"כ אתה מניין לך עד שאמר מקרא אני דורש שנאמר ושב זרעו וגומר מה זרעו בחיים עיין במסכת תענית: והנראה לנו בזה לומר יעקב לא מת לפי שהבן ירך אביו הוא וכל זמן שהבן או אחד מיוצאי חלציו קיים הרי כאלו הוא חי בעצמו כמו שפירש"י בפרשת וירא שכל המעמיד בן צדיק כאלו לא מת כו' ומטעם זה ארז"ל ד' חשובים כמתים כו' וחד מהם מי שאין לו בנים כו'. באמת שכן הוא שמי שהוא בלא בנים הרי הוא עבר ובטל מן העולם לגמרי אך לפעמים אדם נעדר בלא בנים ומכל מקום הוא נקרא חי במותו וזה מי שמעמיד תלמידים שנקראו בנים וכן מי שמשאיר אחריו תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים זה"ש כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי ובחרו באשר חפצתי ומחזיקים בבריתי ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב מבנים ומבנות שם עולם אתן לו אשר לא יכרת. הנה באומרו אשר ישמרו את שבתותי רמז שמצוה זו היא במקום הבנים כי עונת החכמים היא בשבת כנודע ויאמר שבמקום הבנים הבאים מן העונה ההיא יש להם שני מיני בנים במקומם והם התלמידים והמעשים טובים. כי באומרו ובחרו באשר חפצתי רמז למעשיהם טובים כמ"ש השכל וידוע אותי כי באלה חפצתי נאם ה' ובאומרו ומחזיקים בבריתי היינו תלמידים כי מחזיקים נאמר על שהם מחזיקים ידי זולתם בברית התורה ע"ד שדרשו רז"ל עץ חיים היא