עוללות אפרים שמז

בעוניך כדי שתהיה מזורז לצאת בעקבותם ולעשות כמעשיהם ולא תצטרך לסמוך על זכותם שהמה ירעו אותך כי בכחך להנהיג את עצמך בלא עזר זולתך ומצד העצלה שבך עברתי על שדך והנה עלה כלו קמשונים כו' ובידך לתקנו ולגדור פרצותיו כאמור. תקמ דרך שני במאמר על ד' דברים לוקין המאורות וביאור מזמו' כי גמר חסיד גם נראה לפרש כל המאמר על ד' דברים מאורות לוקין כו' בדרך אחד כי לפום ריהטא יתן ד' סיבות המסבבים שהצדיקים שואלין נפשם למות ואין להם חפץ לדור באהלי רשע. בזמן שהעולם מזוייף מתוכו שאין תוכם כברם שרבים עתה עמי הארץ דוברי שלום עם רעיהם ורעה בלבבם ובסיבה זו אין החכמים יודעין להשמר מן הרשעים כי ידמו להם כאוהבים וא"כ טוב מותם מחייהם. ב בזמן שהרשעים מתנשאים וידם תקיפה על החכמים ורשע מכתיר את הצדיק א"כ למה זה להם חיים. ג בזמן שיד הרשעים תקיפה עד שהם מסבבים ביטול התורה כי לא די שאינן מחזיקין ידי לומדי תורה אלא אפילו שהם מסבבים להיות להם ברכים כושלות וידים רפות בתורה א"כ בהעדר התורה שהיא עץ חיים למחזיקים בה נבחר מות מחיים. ד בזמן שלומדי דין ומשפט הם שופטי הארץ כמנהג דורינו והרשעים פרוצים בלשון שקר להעיד מה שלא ראו ולא שמעו ובסיבה זו הם מכשילים את השופט ועל ד' סבות אלו אמר המשורר הושיעה ה' כי גמר חסיד וגו' לו טעם וסיבות למה שמצינו שגמר חסיד מן הארץ וביאר כל ד' סיבות אלו. א כנגד מה שהם עדי שקר וגורמין לו להטות דין זה"ש שוא ידברו וגו'. ב מה שאין תוכם כברם והם צבועים כאמור זה"ש בלב ולב ידברו. ג מה שהם מתנשאים לאמר מי אדון לנו זה"ש יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות וגו' מי אדון לנו וגו'. ד העדר התורה זה"ש אמרות ה' אמרות טהורות וגו' וסמיך ליה אתה ה' תשמרם מן הדור זו לעולם וגו'. או יאמר שוא ידברו איש את רעהו שפת חלקות בלב ולב ידברו כל המקרא מדבר בצבועים כמבואר מפשוטו. ועדות שקר נרמז במה שאמר משוד עניים מאנקת אביונים וגו' כי בסיבת העדות העני עשוק ורצוץ בדינו. ועל ד' סיבות אלו אתה ה' תשמרם מן הדור זו ר"ל תשמור הצדיקים והחסידים מדור מקולקל כזה. ועליהם אמרו על ד' דברים מאורות לוקין או שלקוי זו הוא העדרם לגמרי מן העולם או רמז שאפי' בחייהם המאורות לוקין דהיינו החכמים לקו מן הרשעים ד' כיתות אלו. א כת הצבועים זהו שאמר על כותבי פלסתר ופי' רש"י שטרות מזוייפים והוא החוקק חקקי עמל ואון בלבו ובחוצות יתהלל לאמר לא פעלתי און ואין ברוחי רמיה. ב כת מעידי עדות שקרים הוא כפשוטו ממש. ג ההתנשאות והרוממות למי שאינו ראוי לה זה"ש ועל מגדלי בהמה דקה כי הרשעים נמשלו כבהמות נדמו ולמיעוט איכותם וכמותם נמשלים לבהמה דקה ובזמן שהבריות מגדלים אותם על הצדיקים זהו בוודאי ליקות המאורות. ד ביטול התורה שנמשלה לעץ חיים זהו שאמר ועל קוצצי אילנות טובות. וזולת הטעמים אלו שהנחנו נמצאו עוד כמה טעמים בהעדר הצדיקים או לפי שלא הוכיחו את בני דורם כמ"ש רז"ל ה במשפט יבא עם זקני עמו ושריו אם שרים חטאו זקנים מה חטאו אלא עם זקנים על שלא מיחו בשרים וזה ממ"נ אם מקבלים תוכחה שהזקנים ראויין לעונש. ואם אינן מקבלים תוכחה א"כ הזקנים טוב מותם מחייהם. או לפעמים הצדיק קל בדעתו להרשיע לפיכך הוא נאסף מן העולם כדי שימות זכאי ואל ימות חייב כמ"ש בחנוך ואיננו כי לקח אותו אלהים פירש"י שהיה קל בדעתו להרשיע כו'. או לפעמים הקב"ה חושב להביא אבדון לעולם והוא מאסף הצדיקים כדי שלא יראו ברעתם כמו שמצינו במתושלח שנאסף קודם המבול. או לפעמים הוא נתפס בעטיו של נחש ושמעתי אומרים שזהו סוד אמרו וכי יהיה באיש חטא משפט מות והומת ותלית אותו על עץ וכל איש הוא לשון חשיבות ור"ל כשימות אדם חשוב אז יתלו מיתתו בעץ הדעת שאכל ממנו אדם והיינו בעטיו של נחש. או לפעמים הצדיק נאסף שלא יראה ביציאת לתרבות רעה אחד מיוצאי חלציו כמו שמצינו באברהם שמת ה' שנים קודם זמנו שלא א"ק את עשיו יוצא לתרבות רעה. או לפעמים הקב"ה מעניש את הצדיק אפילו על שגיאה קטנה שעשה כי הקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה כמ"ש וסביביו נשערה מאוד וכל הפירושים האלו יכלול אומרו כי מפני הרעה נאסף הצדיק או מפני רעת עצמו או רעת זולתו או רעה ממש או רעת המעשי' אשר לא יעשו הן של זולתו הן של עצמו. ובעקידה פרשת ויחי פי' על ד' דברים מאורות לוקין ע"ד ד' כיתות אין מקבלות פני שכינה כו' ע"ש וכל הדיעות הללו נרמזו באומרו חזו לציפרי דעבדי ליה טולא כו' שהצפרים רמז לצדיקים המגינים כצל כדרך שנתבאר במקומו או נוכל לומר שהצפרים רמז לרשעים החומסים ודורסים זה לזה כמנהג העופות ועבדי ליה טולא רמז למה שנאמר והיה במחשך מעשיהם כי יסתירו מעשיהם מזולתם ופירוש זה יכלול כמעט כל הדרכים והטעמים שהנחנו זהו מבואר למבין במעט התבוננות: תקמא כי אם לשארו זה ת"ח שהכל כקרוביו

מקום ו בפ' אמור לנפש לא יטמא וגו' כ"א לשארו הקרוב אליו רמז כאן שתלמיד חכם שמת הכל חייבין להתעסק עמו כדאיתא פרק ואלו מגלחין ת"ח שמת הכל קרוביו. קרוביו ס"ד אלא אימא הכל כקרוביו כו'

זהו שאמר כ"א לשארו ואין שארו אלא ת"ח כד"א שארית ישראל לא יעשו עולה וגו' או א הוא לשון מזון מלשון שארה כסותה כו' זה"ש כ"א לשארו היינו למי שמזין אותו ע"ד אומרו כל העולם ניזון בשביל חנינא בני כו'. זה"ש כ"א לשארו הקרוב אליו לאמו ולאביו וגומר והקדים רבו לאביו ואמו ע"ד