עוללות אפרים שמב

חכמת חכמיו וגומר רצו בזה כי צ"ח קללות הם פלא בעיני כל שומע כי באמת באו במספר צ"ח לבטל מישראל חכמת התורה הנדרשת במ"ט מונים מ"ט טהור ומ"ט טמא וכמ"ש רז"ל מפסוק והפלא ה' את מכותך שעתידה התורה שתשתכחה מישראל כו' ואם כן יקשה וכי הקב"ה חפץ ח"ו באיבוד חכמת התורה וכן המקדש ידוע שהרבה מצות תלויות בארץ וא"כ החורבן יורה כאלו חפץ ה' בביטול המצות חלילה נמצא שבכל אחד מאלו יש בעיני העולם פליאה אחת אבל במיתת הצדיקים יש שני פליאות אלו כאחד יען כי מהם לומדין העם תורה ומצוה כא' וא"כ למה תצא כזאת מתחת ידו ית' אלא לפי שבעבורם היה ההמון עם מתרשל בתורה ומצוה. וזאת היתה הסבה שהקב"ה המאסף לכל המחנות הנוגעים ונאספים אל עמיהם לוקח אותם מפניהם קודם זמנם וסר צילם מעליהם כדי שיהיה העם פרוע ומגולה וערום מכל מחסה ומסתור וכאשר יראו כי אזלת יד הקדושים וכי אין להם על מי שיסמכו ואפס עצור ועזוב בישראל כי אדם אין צדיק בארץ שיגין בעדם אזי ישתדלו הם עצמם בהצלתם ויפשפש כל אחד במעשיו וילבש בגדי נקם לעשות נקמה בגוים ובצדקה שנמשלה לשריון שנאמר וילבש צדקה כשריון כי היא כשריון הזה המגין שלא תשלוט בו החרב וכמ"ש כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל זה נרמז במשל שהנחנו שהמלחמה הם האומות אשר חשבו עלינו לכלותינו וישראל בצר להם הם תופסים אומנות אבותיהם וישלחו מן הבא בגרונם מנחה למלכו של עולם מבקשים מלפניו ית' שישלח עזרו מקודש ולפעמים הקב"ה לוקח מהם הגבורים הצדיקים ואין ההמון מבינים כוונתו ית' עד שיבואו הזקנים זה דור דורשיו וחכמיו המפרסמי' בשער בת רבים כוונתו ית' כי הוא לשיזדרזו את עצמם כל איש מישראל בתורה ומצוה ולא יסמכו על כחו של זקן זה"ש דוד בקינה זו ללמד בני יהודה קשת שהכוונה היתה בהעדר צדיקים אלו כדי ללמד בני יהודה קשת היינו שכל א' יזרז עצמו ללחום מלחמת ה' בתורה שהיא קשתם של ישראל כמ"ש כחיצים ביד גבור וגומר והוא נדרש על התורה לפיכך אמר איך נפלו גיבורים ויאבדו כלי מלחמה וידוע שמלחמתם של ישראל אינה תלויה לא בריבוי עם ולא בחרב וחנית כ"א בעשיית רצון הבורא יתברך לפיכך אמר באיבוד כלי המלחמה אלו דהיינו הצדיקים שהיו בעצם כלי המלחמה יצטרכו ללמוד קשת התורני כאמור לכך אמר אל תגידו בגת אל תבשרו בחוצות אשקלון כו' ר"ל שלא יגידו להם סוד זה שהעדר הצדיקים היזק גדול לישראל שאין להם מעתה מי שיגין עליהם אם לא יהיו מזורזים מצד עצמם. ואמר על במותיך חלל היינו שבשביל שבנה כל אחד במה לעצמו והלך כל א' בדרכי לבו ע"כ נעדרו החסידים והתמימים והישרים אלו. וכן מצינו באותה קינה שנא' ויקונן המלך אל אבנר ויאמר הכמות נבל ימות אבנר ר"ל שאינו מת בעון עצמו כמיתת אחד הנבלים המנבלים צור ישועתם ונתן המופת על זה באמרו ידיך לא אסורות ר"ל תמיד היו פתוחות לעני כד"א פתוח תפתח את ידיך וגו' והצדקה מצלת ממות וא"כ לא בעונו מת ועוד שרגליך לא לנחושתי' הגיעו לרוץ לדבר מצוה כד"א ונלכה ונרדפה לדעת את ה'. כנפול לפני בני עולה נפלת ר"ל כאותן הכיתות השלימים שאינן נאספים בעון עצמם כ"א בעון בני עולה כאמור או כדי שיהיו מזורזים ליקח מוסר כאמור. ויכול להיות שזהו בעצם טעם החורבן וצ"ח קללות כדי שלא יסמכו על המקדש שיכפר עונם וישתדלו עצמם בתשובה וכן צ"ח קללות אלו באו לזרזם על התורה שנדרשת בצ"ח פנים ובזה יתורצו כל הפלאות אלו בדרך אחד כי פלאים המה בעיני הבלתי מבינים א משכירים יבינו אל פעולות ה' כי צדיק ה' צדקות עשה שכילה חמתו בעצים כו' וזהו טעם העדר הצדיקים ונתבאר היטב שהעדר הצדיקים חטאת הקהל היא ובזה נשלם המשל ושברו וביאור כללי בקינה זו והמשכיל ישמע ויוסיף לקח לבארה כולה כולה ביאור פרטי על זה הדרך: תקלג פר' עגלה ערופה

מקום ג כתיב כי ימצא חלל באדמה לא נודע מי הכהו וגומר ומדדו את הערים וגומר והיה העיר הקרובה וגומר ולקחו זקני העיר עגלת בקר וגומר

אע"פ שפ' זו אינה יוצא מידי פשוטו שמדידה זו היא מדידת מקום ממש מ"מ יש בה רמז גדול על המדידה והשערה השכלית כשרואין איזו צדיק שנפטר בלא זמנו ולא נודע מי הכהו היינו שלא נודע סיבת מיתתו באיזו עון מת אם בעון עצמו או בעון הדור או בעון קרוביו ע"ד לא ידעי דוכתיה הנאמר ברבה בר נחמני וזה כ"א המצא ימצא איזו איש שלם וחסיד חלל באדמה בלא זמנו ולא נודע מי הכהו כי מי שגרם לו המיתה בחטאו דומה כאלו הכהו בידיו וצריך הגורם ההוא לכפרה אך ורק שלא נודע עדיין במושכל ראשון מי הכהו ובמי יתלו סיבת מיתתו אם איש חסיד הוא שאין לחלות בעון עצמו כ"א בעון הדור אז כל בני דורו צריכין לכפרה ואם שמת בעון קרוביו כמו הבן שנספה לפעמים בעון האב אם קטון הוא ואינו ראוי לעונש. או לפעמים אחד מבני החבורה שמת שארז"ל אחד מבני החבורה שמת ידאגו כל בני החבורה כו' היינו שידאגו שמא בעונם הוא מת והם צריכין לכפרה ע"כ נאמר ויצאו זקניך ומדדו היינו החכמים והם שקנו חכמה ימדדו וישערו מדידה שכלית מי הוא היותר קרוב אל החלל ר"ל שיותר קרוב לתלות בו מבזולתו והיה העיר הקרובה אל החלל יקחו זקני העיר ההיא עגלת בקר אשר לא עובד בה עד סוף כל הפרשה. וכל זה הוא רמז שהקרובים אל החלל לתלות בהם יותר מבזולתם יפשפשו במעשיהם וישובו בתשובה ויזבחו את יצרם הרע הנמשל לעגלת בקר כד"א כי כפרה סוררה ישראל וכתיב כעגל לא למד. אשר לא עובד בו