עוללות אפרים שמ

כי כשהקב"ה דן את הרשעים אז הוא דן כולם כאחד יסופו אמנם מחץ ראש על ארץ רבה דהיינו ישראל שנקראו ארץ רבה כמ"ש ואתם תהיו לי ארץ חפץ ובישראל לא ימחץ כל הגוף כלומר כל ישראל כ"א הראש ובמיתת הראש יכופר לכולם וכך היא המדה בעולם שהגדול סובל עון הקטן ע"ד שנאמר והוא מחולל מפשעינו וגו' ובחבורתו נרפא לנו והוא נאמר על ישראל כפירוש המפרשים ומצד אחר נאמר יקר בעיני ה' המותה לחסידיו כאלו היה הדבר קשה בעיני השי"ת וא"כ מי מכריחו ע"כ אנו צריכין לחקור אחר הסיבות המחייבות מיתתם. וכפי הנראה שבמאמר זה של רבה נרמזו שני סיבות גדולות כי כל הסיבות זולתם לא היו בו כ"א השני סיבות המפורסמים. הסיבה הראשונה היא בזמן שמעשים של אנשי דור מקולקלים והם רעים וחטאים לה' מאוד וראויים לעונשים גדולים אך שהצדיק מגין עליהם בעודו בחיים והרי הוא להם כצל המגין והקב"ה סר צילם מעליהם כדי שלא יגין עליהם הצדיק ומיד המכות ממשמשות ובאות על שונאי ישראל וזה"ש הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספים באין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק ר"ל שכך היא המדה אצל השי"ת שמתחילה הוא מסיר צילם מעליהם ואין מי שיגין עליהם ויקחו מוסר וישובו מדרכם הרעה אם עושין תשובה מוטב ואם לאו אזי הקדוש ברוך הוא מוסיף עוד להכותם מכה רבה גדולה מזו ולוקח מהם החסידים שהם גדולים מן הצדיקים לומר שאם באלה לא יוסרו ולא יקחו מוסר אזי הדין נותן להסיר צילם מכל וכל כדי שלא יגינו עליהם הצדיקים והחסידים לכך נא' הצדיק אבד ואין איש שם על לב ולפי שלא שמו אל לבם ע"כ גם אנשי חסד נאספים דהיינו החסידים. ולמה נאספין באין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק ר"ל לפי שלא הבינו מתחילה ולא נתנו אל לבם שמפני הרעה נאסף הצדיק היינו מפני הרעות הראויות לבא עליהם. ומצינו זה שבזמן שהקב"ה רוצה להביא איזו מכה על איזו אומה אזי הקב"ה לוקח מהם תחילה האיש המגין עליהם כמו שפי' רש"י בפסוק סר צילם מעליהם זה איוב כו' ובענין הסרת הצל ההוא יש שני דרכים. א שהוא מסיר הצל מהם כדי שיקחו מוסר וישובו בתשובה וכשהוא מסירו בזה הדרך אזי הקב"ה לוקח תחילה מהם הצדיקים אולי יקחו מוסר וישובו ויאמרו אם אחזה אש בלחים מה יעשו קוצים יבשים כסוחים. ואם באלה לא יוסרו ולא יקחו מוסר אז הקב"ה מאסף אליו גם החסידים אולי יקחו מוסר וישובו אל ה' וזהו ביאור המקרא ואנשי חסד נאספים כמבואר למעלה. ב שלפעמים הקב"ה מסיר הצל מעליהם כדי שלא יגן עליהם שכבר הסכימה דעתו ית' לשלוח המכות על כל פנים אך שזה השלם מעכב ומגין וזהו ענין הסרת הצל של איוב שלא היתה הכוונה שם לכדי שישובו הכנענים כי אם לכדי שלא יגין הצדיק עליהם ובדרך זה אין חילוק בין צדיק לחסיד כי את כולם יסיר כאחד. הסיבה השנייה בזמן שבדור ההוא נמצאים הרבה חכמים גבורים בתורה בחכמה כשירצו אך שהם מתעצלים מצד שיש להם על מה שיסמכו כי ואמרו שהם בטוחים וסמוכים על כחו של זקן זה כי הוא יגין בעדם על כל צרה שלא תבא על הציבור לפיכך הקב"ה מסיר צל זה מעליהם כדי שיפחדו ויראו כי אפס עצור ועזוב בישראל וישתדל כל אחד בהצלתו לעשות צל לעצמו וזה"ש על כן חרה אף ה' וירגזו ההרים ואין הרים אלא הגדולים שנאמר שמעו הרים את ריב ה' וגומר ויתבאר ענין זה בסמוך באר היטב על דרך המשל הנפלא בקינת דוד ללמד בני יהודה קשת וגו' וכפי הנראה ששני סיבות שהנחנו נרמזו במה שאמר חזי ציפרי דעבדי מטללתא רמז לחכמים המגינים על בני דורם שנמשלו לצפרים כמ"ש כצפרים עפות כן יגן ה' צבאות נמשלו לציפורים לסיבת הרמת כנפי רוממותם והתנשאותם על זולתם ולסיבת הצל שהם עושים כציפרים אלו ורמזו שזה הצל שהציפורים עושים הוא בעצה סיבת פטירת השלם על פי שני הסיבות שהנחנו לכך אמרו ודאי דוכתיה הוא ר"ל ודאי זו היא הסיבה הצל של הצפרים כאמור ויהיה אומרו לא ידעי דוכתיה ממש דוגמת אומרו בפרשת עגלה ערופה לא נודע מי הכהו בדרך שיתבאר בסמוך במאמר תקל"ג ע"ש ודוגמת אומרו שם מת אהרן המורה ג"כ על מקום המדריגה כמו שיתבאר בעה"ש בסמוך במאמר תקל"ז ע"ש ויהיה דרך אחד לשלשתן שאמר לא ידעי דוכתיה ואמרו ולא נודע מי הכהו ואמרו שם מת אהרן כולם כאחד מגבילים המקום האמיתי וסיבת מיתתם של צדיקים ובמאמר על ד' דברים מאורות לוקין יתבארו ד' סיבות למיתת הצדיקים ושם יתבאר בע"ה שכל ד' סיבות ההם נרמז באומרו חזי לציפרי דעבדי מטללתא כ"כ התחלנו דרושים אלו במאמרו של רבה לפי שהוא כמפתח לכל הדרושים הבאים אחריו ובכולם יהיה נזכר ענינו של רבה. ובעקידה פר' שמינו פירש לא ידעי דוכתיה שלא ידעו מדריגתו במה שישבחוהו עד שראו צפרים כו' רמז לתלמידים שהעמיד בחייו וקשה וכי עד הנה לא ידעו מדריגת החכם על זולתו ויתר דבריו אינן מחוורין והנכון לומר בזה הוא מה שפירשנו ומה שיבא עוד זכרונו במאמרים הסמוכים בע"ה: תקלב ביאור קינת דוד ללמד בני יהודה קשת ויביא משל נכבד

מקום ב בקינת דוד על שאול ויהונתן כתיב ויקונן דוד וגומר ללמד בני יהודה קשת הלא היא כתובה על ספר הישר

בדרך פשוטו נוכל לומר שהוא מבואר ע"ד שמצינו בחסידים הראשונים שלא נראה הקשת בימיהם וכן מצינו בר' יהושע בן לוי ששאלו אותו נראתה הקשת בימיך כו' לפי שהקשת אות ברית שלא להביא מבול על העולם אף אם הדור ראוי לכך והצדיקים מגינין על בני דורם עד שאנשי הדור לא יצטרכו ללמוד סוד הקשת כי הצדיקים עומדים