עוללות אפרים שלט

אי אפשר שלא יבא לידו לפעמים איזו מכה בממונו או בגופו או בבניו וכשהמכות באות עליו אז בשרו עליו יכאב כי אינו סובל בדעתו המכה ההיא ונחשבת לו למכאוב כי גדל הכאב בעיניו אך הבוטח בה' ויודע שכל הייסורים הם לטובתו להטיב אחריתו ולנכות מעונו אז חסד יסובבנהו תמיד שחושב שעושה חסד עמו בייסורין אלו לגבות חובו מעט כנזכר במעשה העגל וכמו שדרשו רז"ל פסוק רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה ע"כ אפקוד עליכם עונותיכם משל לנושה בחבירו כו' וע"ד שנ' משמועה רעה לא יירא נכון לבו בטוח בה' וגומר לא יירא ר"ל לא יכאיב לו כאמור. זה"ש לא ראיתי צדיק נעזב והרי אנו רואין צדיקים עזובים אלא שאינן מרגישין הדבר וכמ"ש לא יבושו בעת רעה וק"ל וא"כ כל הייסורין הם לטובתו לפיכך הוא חייב לברך על הרעה כמו על הטובה ויותר מהמה בדרך שנתבאר גם לפי שהרעות אינן באין מאתו יתברך כי הקב"ה טוב לכל רק הוא בחטאו גורם הסתרת פניו ית' ואז הוא נעזב למקרים וכפי אשר תחייבנו המערכה כן יקום הן טובות הן רעות וזהו שאמר מפי עליון לא תצא הרעות והטוב ר"ל כ"א הכל טוב לפיכך מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו אין לו להתאונן כ"א על עונותיו שהטו לו כל זה לפיכך יברך גם על הרעה מאחר שהוא גרם לעצמו ולפי הדרך הראשון יאמר מפי עליון לא תצא הרעות ר"ל רעה בעצם כ"א כדי להטיב אחריתו כאמור וזהו שנאמר גם חושך לא יחשיך ממך ר"ל שכל חושך ענן וערפל של פורענות לא יחשיך ממנו ית' וכן אמר דוד לה' הישועה כי אליו ית' גלוי איזו דבר שהוא לתשועה או להפכה וזה מבואר בדרך שהזכרנו ועל כזה אמר המשורר אך לאלהים דומי נפשי כי ממנו ישועתי ר"ל שלא תפרוש בתפילה דרך בקשתך אלא דומי ותשקוט מלפרש ונתן טעם לדבר כי ממנו ישועתי ר"ל הוא היודע הדבר שיהיה לי לישועה ולא אני כי לפעמים אבקש העושר ויהיה שמור לבעליו לרעתו וכן ענינים רבים שימשך מהם ההפך ממנו שביקש לכך יתפלל בדרך כלל שהשי"ת יבחר לו הדרך שנראה טוב בעיניו ית' כמ"ש גול על ה' דרכך ובטח עליו והוא יעשה להטיב או להרע כי לפעמים הרעה היא לתכלית הטובה ע"ד לטובתו נשברה רגל פרתו. אך בפטירת הצדיקים בלא זמנם הוא ענין מצוי וראוי להאריך הסיפור בו ולבאר מתוך המקראות ומתוך מאמרי רז"ל הסיבות המחייבות פטירת הצדיקים אשר בלי עון ירוצון מן העולם ע"כ התחלנו בפטירת השלם רבה בר נחמני שמצינו בו כתוב לא ידעי דוכתיה והוא הנעלם מעין שכלם שלא ידעו ליתן מקום למיתתו עד שראו ציפרי כו' ובזה השיגו הסיבות המחייבות פטירת הצדיק כמו שיתבאר באר היטב בכן ראיתי לסדר בסדר נכון המקומות שבתורה ובמאמרי רז"ל המדברים מענין זה ומצינו מוצא זה הדבר בעשרה מקומות בתורה ובאגדות ומשלים והם דרושים נאים לכל חפציהם לדרוש בפטירת איזו צדיק שלם בתורה ומעשים וזה סדרן ומקומם המוגבל איש על דגלו

מקום א הוא המאמר של רבה בר נחמני שהתחלנו בו יבאר הסיבות אחד לאחד

מקום ב קינת דוד על שאול ויהונתן ויצרף לזה משל נכבד ויקר הערך על פטירת הצדיק. וקינת דוד על אבנר

מקום ג פרשת מדידת עגלה ערופה היא מדידה והשערה שכלית לא מקומית כמו שיתבאר

מקום ד דהוא מענין פטירת אהרן וסוד שמונה מסעות שנסעו ישראל לאחוריהם ר"ל נאצו קדוש ישראל נזורו אחור וזה היה סיבת פטירת אהרן כמו שיתבאר

מקום ה לקוח מארז"ל על ארבע דברים מאורות לוקין כו' רמז לסיבת העדרם

מקום ו לקוח מפרשת אמור בטומאת מת מצוה שמותר לטמא לקרובי השי"ת

מקום ז לקוח ממיתת נדב ואביהו וביאור כל הפרשה ההיא

מקום ח לקוח ממאמרים המדברים מניסים הרבה שנעשו בפטירת הצדיקים

מקום ט לקוח מאומרו ג' לבכי ושבעה להספד ושנשים לגיהוץ ותספורת

מקום י לקוח ממזמור הפכת מספדי למחול לי וגומר ומפסוקים שבישעיה לא יאסף עוד שמשך וגומר. וממזמור מה ידידות משכנותיך וגומר: ביאור מאמרו של רבה בר נחמני

מקום א של רבי בר נחמני כבר אמרנו בהצעה ששלם כמותו בפטירתו היו מסופקים ולא ידעו למצוא מקום וסיבה למיתתו כי היה צדיק גמור ולא הביטו בו שום עמל ואון. עד שראו ציפרי דעברי מטללתא כו'. ובזה הרגישו שלא לחנם נעשה נס זה שהצפרים עשו לו צל אלא כדי ללמוד משל מן הצפרים ההם וטעם וסיבה ער פטירתו

וזה בשכבר ידוע שיש כמה טעמים נכבדים במיתת הצדיקים ובעמוד זה המדבר בהלוית המת יתבארו כל הסיבות ההם איש על מקומו ובמאמר על ד' דברים מאורות לוקין יתבארו ד' סיבות ודבר זה חובה על כל משכיל לחקור אחר הסיבות ההם כי מצד א' יראה כאלו היה קשה לפני הש"י מיתת הצדיקים כמ"ש רז"ל ששקולה מיתת צדיקים לפני הקב"ה כשריפת בית אלהינו ורמז לדבר מספר הימים שבין ט' באב יום שריפת בית אלהינו ובין צום גדליה כמנין גדליה דהיינו נ"ב ימים והוא יום מיתת הצדיק כנודע ובאמת שכן הוא כי כמו ששריפת בית אלהינו מכפר על ישראל שנאמר כלה ה' חמתו ויצת אש בציון ודרשו רז"ל כילה ה' חמתו בעצים ואבנים כו' כך מיתת הצדיקים מכפרת כקרבן כמ"ש ואשימם בראשיכם שאשמת העם תלויה בראשיהם ודורשי רשומות אמרו רמז לזה מפסוק ידין בגוים מלא גויות