עוללות אפרים לד

כאמור המדה השנייה היא החנופה הם המדברים אחד בפה ואחד בלב נמצא שאפי' בעצמו אין שלום ואחדות שהרי הוא מצד עצמו נחלק לשנים ופיו ולבו אינן בהסכמה אחת כ"ש עם זולתו. כו הנצרך לבריות פניו מתהפכים לכמה גוונים ורז"ל אמרו מ"ד כרום זלות לבני אדם כיון שנצרך אדם לבריות פניו מתהפכין לכמה גוונים כעוף הזה ששמו כרום כו' ונראה לפרש שבדעת חנופה ידבר כי כל הנצרך לבריות צריך להחניף והחנף זה דרכו כסל למו שפניו מתהפכים לכמה גוונין כי בפניו הוא מראה לו פנים שוחקות ונראה לו כאוהב ושלא בפניו יתהפך לו לאויב ואין פניו עמו כתמול שלשום כנודע מגדר החנופה וא"כ הוא שאין שלום בעצמיו הדין נותן שלא לשבת בארץ הקדושה מן הטעם שנתבאר למעלה אל העדר השלום ומתוך המקרא הוא שנאמר מקרא מלא בירמיה בפיו שלום את רעהו ידבר ובקרבו ישים ארבו העל אלה לא אפקוד בם נאם ה' אם בגוי אשר כזה לא תתנקם נפשי. ומתוך מאמרי רז"ל כל עדה שיש בה חנופה לסוף גולה שנ' ועדת חנף גלמוד וכתיב ואני שכולה וגלמודה גולה וסורה וכה"א כי לא לפניו חנף יבא. כז מאמר רצתי אחר הצבי במערה ונשקע בגלגל עינו של אבשלום ובמסכת נדה תניא אבא שאול אומר קובר מתים הייתי ורצתי אחר הצבי במערה ג' פרסאות ואת הצבי לא הגעתי ולסוף הוגד לי שהיה קוליות של עוג וכן היה נשקע במערה עד חוטמו ולסוף הוגד לי שהיה גלגל עיניו של אבשלום. בעקידה פרשת חקת ביאר מאמרים אילו בדרך החידה והמליצה אמרתי הלא לאלקים פתרונים אענה גם אני ואומר שאבא שאול כאשר היה קובר מתים היה נזכר ומשים אל לבו לדעת סיבת אריכות גלות החל הזה שנשכחו ישראל כמת מלב כמ"ש במחשכים הושיבני כמתי עולם וכמ"ש נחשבתי עם יורדי בור וגו' ורצתי אחר הצבי זה הקב"ה שנא' דומה דודי לצבי וכתיב ונלכה ונרדפה את ה'. ג' פרסאות היינו בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך שבג' אילו הכוללים כל עבודת השי"ת אנו רודפים אחר הקב"ה ואעפ"כ הצבי לא הגעתי כי הרחיק ממנו נדוד כמ"ש למה ה' תעמוד ברחוק. ולסוף נודע לו הסיבה האמיתית והיא החנופה דוברי שלום עם רעיהם ורעה בלבבם זהו קולית של עוג ר"ל עצמות עניינו של עוג שהיה הפליט והגיד לאברהם כי נשבה בן אחיו כדי שיהרג אברהם והוא ישא את שרה והוא מידה מיוחדת לחניפים המדברים אחד בפה ואחד בלב כמו עוג שהראה לאברהם כאילו נתכוין להצלת בן אחיו ואדרבה נתכוין שיהרג גם אברהם ומידה זו מצויה בינינו היועצים לפי דרכם ומה שהיה מערה מתחתיו המשיל הגלות למערה זו כמ"ש ובאו במערות צורים ובמחילות העפר וגו' זה שאמר למעלה רצתי אחר הצבי במערה וכאן אמר שנשקע עד חוטמו ראה שישראל שקועים עד חוטמם היינו קרוב ליציאת הנפש מן החוטם כנודע וכמ"ש כי באו מים עד נפש ש ם וחשש ח"ו שמה מקרה הוא לנו ולא בהשגחת השי"ת עד שמצא בשכלו שהוא גלגל עינו של אבשלום ר"ל שאין זה במקרה כי אם דרך גילגול שהקב"ה מגלגל הסיבות מפאת עין השגחתו וזה כי הקב"ה נקרא אב שלום אב אחד לכולנו שהשלום שלו כמו שאמר ויקרא לו ה' שלום וא"כ בדין הוא שלא יבגוד האחד בחבירו כמ"ש הלא אל אחד בראנו ואב אחד לכלנו ומדוע נבגוד איש באחיו כי אחרי שהוא אדון העולם וישראל אין שלום במעגלותם בסיבה זו לא חפץ בנו ה' להשיבנו אל נחלת אבותינו עד אשר לב אחד יהיה שלם עם חבירו אז ישלח ה' רוח אפינו משיח ה' שנקרא שר שלום. המידה השלישית היא הגאוה מלבושו של הקב"ה שנא' ה' גאות לבש לפיכך אין מן הראוי שישתמש האחר במלבושו של מלך בטרקלין שלו כי א"י הוא מקום מיוחד להשרות שכינתו וארץ אשר עיני ה' דורש בה תמיד וארז"ל כל המתגאה אמר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור יחד שנ' גבה עינים ורחב לבב אותו לא אוכל אל תקרי אותו אלא אתו וכה"א יען כי גבהו בנות ציון וגו' וכאילו מאמרים רבים המורים על זה שלא נשא אותם הארץ לשבת כל זמן היותם מתנהגים בגאוה ובגודל לבב וכמ"ש וענוים ירשו ארץ. או לפי שא"י היא יושבת ברומו של עולם במקו' ובמעלה ומצד היותם יושבים עליה לבטח רם לבבם ושכחו אל מושיעם לפיכך היה הדין נותן להגלותם ממנה מאיגרא רמא לבירא עמיקתא המידה הרביעית חטא הלשון שנאמר איש לשון בל יכון בארץ כי זה היה חטא המרגלים שדברו סרה על העצים והאבנים והיה עונשם שלא זכו ליכנס לארץ שלא יוסיפו לדבר לשון הרע בארץ הקדושה כמ"ש שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ ובמדרש אמרו חטאו בלשון שנאמר למדו לשונם שקר וכתיב וידרכו לשון קשתם ולקו בלשון שנאמר דבק לשון יונק אל חכו. ומתנחמין בלשון שנאמר אז ימלא שחוק פינו ולשונינו רינה. ובהיות שארבע אבות נזיקין אלו מאריכין הגלות ובסיבתם גלינו מארצינו ונתרחקנו מעל אדמתינו ואין אנו יכולין לעלות עד אשר נתרחק ממידות פחותות כאילו עם שאר המידות הנתלים בהם לפיכך הודיעו לנו רז"ל שבזכות ד' דברים נגאלו אבותינו ממצרים כו' כדי שנלמוד לעשות ככל אשר עשו אבותינו במצרים ונלכה באורחותם ובסיבה זו נזכה גם אנו לגאולה. כח סוד המראה של בין הבתרים ומראה זה הראה הקב"ה לאברהם כששאלו במה אדע כי אירשנה כלומר באיזו זכות יזכו לרשת את הארץ והשיב לו קחה לי עגלה משלשת וגו' רמז לו מפלת המלכיות ואחר כך רמז לו סיבת קיומם של ישראל במה שצוה לקחת לו תור וגוזל כנגד ישראל ונאמר לסוף ואת הצפור לא בתר ובזה נרמוז ארבעתן. א סיבת השלום היותם שלימים באגודה אחת כאיש אחד זה"ש ואת הציפור לא בתר והשאירו שלם כמות שהוא רמז שמצד היות ישראל שלימים כאיש אחד יזכו לגאולה. ב סיבת העדר החנופה היות פה ולב שלם כאחד לבלתי היות מצד עצמו נחלק לשנים